ההמצאה הכי טובה בעולם

פרק 28 – אפילוג

את השנה הבאה הרמיוני בילתה בגעגועים רבים לפרד. הוא, למרבה הפתעתה, ניצל את היכרותו עם המעברים הסודיים להוגוורטס ונהג להפתיע אותה פעם בחודש לערך במסדרונות בית הספר.
בהמשך השנה – פרד וג'ורג' החליטו לפתוח סניף נוסף של החנות שלהם בהוגסמיד, ופרד ניצל את ההזדמנות כדי לשכור חדר שם ולהבריח את הרמיוני בלילות.
זו הייתה שנה נפלאה.
כמובן, אם מתעלמים מהארי, שהשתגע אחרי דראקו ואחרי ספר השיקויים של הנסיך חצוי הדם.
הוא סירב להאמין להרמיוני שיתכן שהנסיך הוא בכלל אישה, והמשיך במסעו עם דמבלדור לגילוי עברו של טום רידל.
השנה נגמרה במותו של דמבלדור ובגידתו של סנייפ.
זה כאב לכולם וההלוויה הייתה הרגע הכי קשה שהרמיוני ידעה בחייה. פרד היה שם, הוא חיבק אותה כשהתפרקה לחלוטין.
הארי גילה על ההורוקרוקסים ושיתף אותה ואת רון. הם החליטו לוותר על השנה האחרונה בהוגוורטס ולצאת לחפש אותם ולהשמיד אותם.
הרמיוני מחקה בקיץ את זכרונם של הוריה ונטעה בהם את התשוקה לטוס לאוסטרליה. זה כאב נורא, ופרד היה שם עבורה בלילות שלמים של בכי וכאב באותו קיץ.
בחתונה של פלר וביל היא רקדה עם פרד, מנסה להנות מרגע אחרון של שפיות.
"אם נעבור את המלחמה הזו – תתחתן איתי?" שאלה אותו ברגע של הרהורים אפורים.
פרד הסתכל עליה, מופתע. "בודאי."
פתאום הופיע האות האפל והכל נהיה מבולגן. הרמיוני תפסה בידיהם של רון והארי והתעתקה איתם. אז החל מסעם.
הגעגועים לפרד לא עזבו אותה. היא נהגה להקשיב עם רון לתשדירי הרדיו שלהם, מייחלת לשמוע את קולו של פרד כל יום מחדש ולגלות שהוא עדיין חי.
בדרכים-לא-דרכים הם הצליחו להשמיד כמעט את כל ההורוקרוקסים וחזרו להוגוורטס בשביל למצוא את האחרונים ולנצח את הלורד וולדמורט. הרמיוני לא ידעה אם היא מאמינה שיצליחו, אבל לא יכלה לדמיין תרחיש שבו תוותר.
בהוגוורטס, בתוך ההמונים בקרב, היא מצאה את פרד לפתע. זה היה מפתיע וטוב וכואב. היא דאגה כל כך שלא יכלה להוציא מילה מפיה.
הוא נישק אותה ולחש – "תשמרי על עצמך."
היא רצתה לומר לו שישמור על עצמו גם כן, אבל לא הצליחה לדבר.
בקרב היא ראתה כל כך הרבה דם, הרבה יותר משחשבה שאפשר לראות ועדיין להישאר שפוי. כולם היו פצועים, כולם הותקפו. לא היה רגע של שקט.
כשחשבה שכלום לא יכול להיות גרוע יותר, הארי הבין שהוא ההרוקרוקס האחרון. זו הייתה מחשבה שהרמיוני תהתה בה תקופה ארוכה וניסתה להדחיק.
הארי הלך אל מותו והרמיוני ורון הלכו להרוג את נגיני.  זה היה קשה מהצפוי. הנחשה פשוט לא התכוונה לתת להם להרוג אותה.
הנחשה השיגה אותם והתקרבה, הרמיוני התחילה לחשוש. לפתע הנחשה זינקה לעבר הרמיוני, פוערת את פיה במטרה להכיש.
הרמיוני לא הצליחה לזוז. קפאה במקומה. רון לא איבד את העשתונות ונעמד בינה ובין הנחשה, שנשכה אותו במקום. הוא דימם נורא. נוויל הגיע משום מקום וערף את ראשה של נגיני הנחשה.
הרמיוני התחילה לבכות וניסתה למצוא משהו שתוכל לרפא עימו את רון, ללא הועיל. נוויל הרים את רון בידיו ושניהם החלו לרוץ ברחבי הטירה אל ארון השיקויים של סנייפ.
הרמיוני התחילה לשפוך על רון כל שיקוי אפשרי שמצאה בעודה ממררת בבכי.
"הרמיוני, דיי כבר," רון מלמל בקול שבור. "דיי לבכות."
"אבל רון – אתה עומד למות!" הרמיוני יבבה.
היא הרגישה את ידו של נוויל מונחת על גבה, תומכת בה.
"אני שלם עם זה כמו שלא הייתי שלם עם דבר בחיי..." רון לחש, עיניו נעצמות אט אט.
לאחר רגע ארוך, שהרגיש כמו נצח, הרמיוני הבינה שליבו הפסיק לפעום.
"הרמיוני!" לונה קראה לה משום מקום. "הארי חי! הוא נלחם בוולדמורט!"
כנראה ששום קריאה אחרת לא הייתה מסוגלת להרים את הרמיוני על רגליה שוב.
"נוויל, אל תזוז ממנו!" היא הורתה בקול רציני.
"אני מבטיח," נוויל מלמל.
הרמיוני רצה אחרי לונה אל מחוץ לטירה. הן התחמקו מאין ספור קללות וחלקים מהטירה שקרסו עליהן בדרכן החוצה.
בדיוק כשהגיעו הרמיוני הספיקה להבחין בהארי וולדמורט בקרב שנראה אחרון – בהחלט. השרביט של וולדמורט סירב להישמע לו והארי ניצח. וולדמורט הוכנע.
הרמיוני הרגישה גל עצום של דמעות מטפס בגרונה. היא חשה את רגליה נחלשות, לא מצליחות להחזיק אותה יותר. היא קרסה, דמעות מתחילות לזלוג על לחייה.
"הרמיוני!" לונה קראה. "הרמיוני, הכל נגמר! ניצחנו!"
הרמיוני לא ענתה. הארי התקרב אליה בצעדים איטיים. היא לא רצתה להסתכל עליו.
"הרמיוני – איפה רון?" הארי שאל, קולו נוגה. הרמיוני ידעה שהוא יודע, ראו את התשובה על פניה.
"רון מת," לונה ענתה בשקט.
הארי התיישב לצד הרמיוני וחיבק אותה. הוא לא עזב אותה במשך שעה כמעט, עד שהקרב הופסק לחלוטין ואוכלי המוות או ברחו או נעצרו כולם.
התחילו לכנס את כולם אל תוך האולם הגדול. הרמיוני לא רצתה להיכנס ולגלות מי עוד מת.
"לונה, את יכולה לעשות לי טובה?" הרמיוני מלמלה בעיניים עצומות.
"תמיד."
"את יכולה לבדוק לי אם פרד בסדר?" הרמיוני שאלה, קולה נשבר כשהגתה את שמו של פרד.
"הארי, אל תעזוב אותי."
"אני לא הולך לשום מקום, 'מיוני."
היא לא הפסיקה לבכות. זה היה נראה שהדמעות לא יגמרו לעולם. הזמן שחלף נדמה כנצח עד שלונה חזרה.
"פרד חי, הוא פצוע בינוני. חלק מהטירה קרס עליו והוא איבד את ההכרה, אבל מטפלים בו עכשיו והוא יהיה בסדר."
"ורון?" הארי שאל, לא מצליח לוותר על התקווה.
"כל המשפחה שלו סביבו..." לונה לחשה. הרמיוני השתנקה.
-
קפיצה בזמן

טקס הלוויה של רון היה אחד מהאירועים הקשים ביותר בחייה של הרמיוני. פרד התעורר עד אז, והצליח להגיע. הוא תמך בה לאורך כל הטקס.
מולי בקושי הצליחה להתאושש. רק כאשר נולד הנכד הראשון – ילדם של פלר וביל – נראה ששב האור בעיניה.
הרמיוני חזרה לשנתה האחרונה בהוגוורטס, דבר שהסתבר כחיובי בחייה, מאחר וכל התלמידים זכו לייעוץ פסיכולוגי צמוד במהלך השנה וכך היא הצליחה להתגבר על הסיוטים והתקפי החרדה שתקפו אותה. פרד המשיך לבקר אותה, הפעם לא דרך המעברים הסודיים. מינרווה מקגונגל אישרה לו לבקר כל סופ"ש.
הארי סירב לחזור להוגוורטס ושכר דירה בסמטת דיאגון, צמוד לדירתם של התאומים. ג'יני התחילה לבקר אותו באופן קבוע ולאחר שנה הם הודיעו לכולם שהם ביחד. עוד שנה חלפה עד שהודיעו על אירוסיהם.
בלילה אחד בחופשת הפסחא פרד העיר את הרמיוני ושאל אותה – "זוכרת ששאלת אותי אם ארצה להתחתן איתך במידה ונישאר שנינו בחיים?"
הרמיוני הנהנה, משעינה את ראשה על חזהו. המגע איתו בלילות הצליח להרגיע אותה ולגרום לה לישון לילות שלמים.
"היית עדיין רוצה בכך?"
הרמיוני פקחה את עיניה, בוחנת אותו בהפתעה. "פרד, יש ימים שאני לא יודעת איך הייתי קמה בבוקר בלעדייך. אני אוהבת אותך. אני רוצה להתחתן איתך ותמיד ארצה."
"יופי. תוכלי עדיין להעמיד פנים כמופתעת מחר כשתמצאי טבעת בחתיכת-עוגה בארוחת הערב אצל אמא?"
הרמיוני חייכה. "בודאי, פרד."
"אני שמח. לא הייתי בטוח שאנחנו במצב שאנחנו אוהבים הפתעות, אז רציתי לוודא איתך לפני."
"אני אוהבת אותך."

הרמיוני ופרד התחתנו בחתונה צנועה במחילה. ג'יני והארי התחתנו שנה לפניהם.
שני הזוגות עברו לגור בהוגסמיד, בבתים צמודים.
הרבה מחבריה של הרמיוני עברו לגור בהוגסמיד במהלך השנים ונוצרה קהילה קרובה.
נוויל גר ביחד עם זוגתו, חנה. לונה גרה שם ביחד עם בת זוגתה, מגי. אפילו דין שיימוס גר שם, עם לבנדר. את כולם זה הפתיע שהם התחתנו.
הרמיוני התחילה לעבוד במשרד הקסמים במחלקה לרישוי ופיקוח על יצורי פלא. היא הצליחה להעביר חוקים רבים שקידמו את מעמדם של גמדוני הבית והגובלינים.
לאחר כחמש שנים, הרמיוני ופרד אימצו זוג תאומים – ילדי קוסמים שנותרו יתומים מהמלחמה בשם אנה ודרק.
הרשת של האחים ויזלי התרחבה מאוד והייתה כבר בעלת 7 סניפים ברחבי בריטניה ואירלנד.
פרד ניהל את החנות בהוגסמיד ונסע לפגישות עם ג'ורג' בסמטת דיאגון. ג'ורג' התחתן עם וריטי, עובדת בחנות שלהם. הוא וקייטי לא המשיכו להיות ביחד אחרי הקרב בהוגוורטס.

לאחר כשלוש שנים נוספות הרמיוני ופרד חיכו לילדם הביולוגי הראשון. הם קראו לו רון.
הרמיוני קודמה עוד ועוד בתוך משרד הקסמים, עד שלאחר תשע שנים של עבודה במשרד היא הפכה לשרת הקסמים הצעירה בהיסטוריה.
פרד תמך בה והיה הרבה בבית כדי לדאוג לילדים.
הרמיוני הייתה לא מאושרת, אבל הכי קרוב למאושרת שאפשר להיות.

הפרק הקודם