✨חכמה בלי גבולות✨

ביפ

יש לי מצב רוח עצוב אז תשמחו אותי.

אחרי שיעור גילוי עתידות, אמרוד יצאה מיד אל דומיניק כדי להזהיר אותו מפני שיקוי האהבה.

היא חיפשה אותו, ומצאה כשיצא מכיתת הלחשים שבקומה הראשונה.

שיערו היה סטור, כאילו קם לפני זמן לא רב. הוא נשא את התיק על כתף אחת, ושוב נראה אבוד במחשבות.

"היי, דומ," קראה אליו אמרוד. הוא הסתובב אליה.

"היי," הוא אמר וניכר על פניו שהוקל לו.

"בוא נלך למקום פרטי. יש משהו שאני צריכה לומר לך." היא אמרה לו.

תלמידים שעברו בסביבה שרקו שריקות. אמרוד האדימה.

מטומטמים.

"בואי נלך לכיתת תולדות הקסם. ריק שם עכשיו." אמר דומיניק והשתיק את התלמידים האחרים במבט.

הם נכנסו לכיתה ודומיניק סגר אחריו את הדלת.

"יש בנות," התחילה אמרוד מיד, בלי הקדמות מיותרות. "שרוקחות שיקוי אהבה בלתי חוקי בשירותים."

דומיניק הרים גבה. הוא לא הבין לאן היא חותרת. "את רוצה שאוריד להן נקודות?"

"גם, אבל זה לא מה שחשוב." היא אמרה. "נחש למי הן רוצות לתת את השיקוי?" שאלה אמרוד. זו הייתה שאלה רטורית.

דומיניק עצם את עיניו לשניה ארוכה. הוא התיישב בכבדות על אחד הכיסאות.

"שכחתי מזה," הוא אמר.

"שכחת ממה?" שאלה אמרוד.

"כשחזרנו להוגוורטס, אחרי החופשה, חשבתי לעצמי שעכשיו אני מתחיל חיים חדשים. אבל שכחתי מהבעיה הזו." הוא אמר. "למה! למה זה מגיע לי אבל!" הוא התפרץ בפתאומיות. "יש עוד כל כך הרבה בנים בהוגוורטס, שפע של בנים. למה הן מחליטות להרעיל דווקא אותי עם שיקויי אהבה?" הוא נשמע מיואש.

אמרוד התלבטה אם לענות לו או לא.

היא ידעה טוב מאוד למה דווקא אותו: הוא גבוה, הוא חתיך, הוא מקובל, הוא משחק בנבחרת הקווידיץ' של הבית שלו – מה שנחשב למאוד מגניב, והוא כולו הקרין מן קוליות תמידית שכזו.

"אם כבר מדברים על הרעלות..." ענתה אמרוד במקום לפרט על הסיבות שמנתה בראשה, "הן גם תיכננו להרעיל אותי."

"מה?!"

"כן, כדי שהן יוכלו להיפטר ממני, וברגע שאני אורעל ואגיע למרפאה, אם לא לקדוש מנגו, הן יוכלו לגנוב אותך בשבילן." הסבירה אמרוד בלגיטימיות.

"אתן משוגעות." הוא אמר וטלטל את ראשו, ואמרוד ממש יכלה לשמוע את החלק השני של המשפט שהוא הוסיף בראשו ולא אמר בקול רם.

הפרק הקודם		הפרק הבא