בלטריקס מגדלת את אדון האופל

למרות שלא הייתה תגובה כבר הרבה מאוד זמן, אני מפרסם פרק נוסף.

יש לי כבר את הפרק הבא בשלבי עריכה.

אשמח לתגובות על הפרק, לא דווקא הערות; אם אתם קוראים, אשמח אם תכתבו תגובה בסגנון "אני קורא את הפאנפיק ודעתי עליו היא____" (השלם את המשפט).

קריאה נעימה ומותחת!

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

בפרק הקודם

"הסטיה קארו" אמר וולדמורט בקול מעריך.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

אוכלי המוות, צבא סלית'רין

"אדון האופל" ענתה הסטיה קארו, והטתה את ראשה במחוות כבוד. שניהם עמדו בחדר אפל וחסר חלונות, בטירת משפחת קארו. אמה של הסטיה – אמיקוס קארו, תומכת ידועה של וולדמורט ואוכלת מוות בכירה – עמדה באחד מפינות החדר והביטה על שניהם בעניין רב. וולדמורט היה לבוש בגלימות קוסמים רגילות, שחורות. הסטיה קארו, לעומתו, לבשה שמלה שחורה שריחפה סביבה כהילה של מוות בזמן שהלכה. שניהם החזיקו את שרביטיהם בידיהם, למרות שהתכנסו במקום כדי לדון בשיתופי פעולה אפשריים; היה ברור לשניהם שהם לא ממש יכולים לסמוך זה על זה, אבל כסלית'רינים זה ממש לא מנע מהם לעבוד יחד. 

"הגענו לכאן הלילה כדי לדון בברית משותפת" ציין וולדמורט "לפני שאשאל מה את רוצה לקבל, ומה את יכולה לתת, אשאל מדוע עליי לתת לך משהו, ולא להטיל עלייך את קללת האימפריוס עכשיו" הוא שאל בקול תכליתי, שרביטו צץ בידו, מכוון אל פניה של הסטיה קארו.

הסטיה החוותה תנועה בשרביטה ויצרה כיסא שחור, בעל ריפוד קטיפתי וידיות רחבות, בדיוק מאחורי לורד וולדמורט. מחווה נוספת יצרה כיסא זהה מאחוריה, והיא התיישבה "שב בבקשה" אמרה הסטיה קארו והצביעה בשרביטה על הכיסא. וולדמורט התיישב באי נוחות מסוימת, ולאחר רגע שקע בריפוד הנוח. 

"הוגוורטס לא תציית למנהלת תחת קללת אימפריוס. אם תטיל עליי את הקללה, אף אחד לא יוכל לבטל את חומת המגן, ולא תוכל להיכנס להוגוורטס. אחרי שתיכנס, אני אכנס גם, והשפעת הוגוורטס על מוחי לא תאפשר לך את הטלת הקללה" ענתה הסטייה קארו בנוחות, ואז ענתה לשאלה שהוא עוד לא שאל "ובכן, אני רוצה שלושה דברים" אמרה הסטיה והתחילה בפירוט "הראשון, שלטון בהוגוורטס, כולל לימודים. כרגע מספר חיילי המועט מאפשר לימודים רק עבור בית סלית'רין, במקצועות מסוימים. אני רוצה מורים לכל המקצועות, עבור כל הבתים, ואותי כמנהלת בית הספר" אמרה הסטיה ועצרה לרגע.

"הגיוני" הגיב וולדמורט לדבריה הראשונים, ואז הוסיף "גריפינדור?" ציין וולדמורט את הבעיה הברורה מאליה ביחס לדבריה השניים. "זה הדבר השני שלי. אני צריכה את כוח של אוכלי מוות שיוכלו לטהר את מגדל גריפינדור מהבדלנים שנמצאים בו, כדי לפנות את הכוחות השומרים עליו לארגון שיעורים נוספים. מי שיישאר מבית גריפינדור, יוכל להמשיך ללמוד בבית הספר" ענתה הסטיה קארו. וולדמורט הנהן ואמר "עד כאן נשמע מצוין". 

"הדבר השלישי הוא" המשיכה הסטיה קארו בדבריה "מורה להתגוננות מפני כוחות האופל – או כמו שנקרא המקצוע הזה בעבר, קסם קרבי. אני יודעת שהטלת קללה על המשרה הזו לפני עשורים, והמורה של השנה נהרג בהשתלטות. אני צריכה מורה ראוי, שיוציא תלמידים שיכולים להילחם, ושיוכל לדעת שהוא ישרוד עד סוף השנה" היא מסבירה את דבריה.

"זה יהיה קצת מסובך. הקללה שהטלתי... לא אפרט עליה, רק אגיד שהיא כללה מעט מאוד יוצאים מן הכלל ולבטל אותה ידרוש עבודה רבה. זו הייתה קללת דם אפלה חזקה במיוחד שמצאתי באחד מהספרים האסורים בספריית הוגוורטס, ושני היוצאים מן הכלל היחידים שכללתי בה הם אני עצמי, או צאצא שלי" אמר לורד וולדמורט, והוסיף "אני עצמי כבר מזמן איני רוצה במשרה, ואין לי צאצאים. אנסה לבדוק אפשרויות לביטול הקללה עבורך, דבר שאני עושה לעיתים רחוקות מאוד".

הסטיה קארו קדה לוולדמורט – עד כמה שאפשר לקוד בישיבה על כיסא מרופד – ואמרה "אשמח לשמוע על התקדמויות בנושא. מה אתה רוצה מהוגוורטס?" שאלה באותו הקול התכליתי שבו התחיל וולדמורט את השיחה. 

"מידע, ספרים והגנה" אמר וולדמורט, ופירט "אני רוצה לדעת כמה שיותר על מערכת ההגנות הקסומה והעוצמתית, וכן לקחת מספר ספרים בנושאים מסוימים מהספרייה. בהגנה, אני מתכוון לכך שאת וצבאך יגנו על הוגוורטס מפני איומים חיצוניים וכמובן, תחנכו את תלמידיכם על ברכי המנהיג הדגול של המאה". 

"אני אבדוק את האפשרויות שלי ואחזיר לך תשובה. תודה שבאת" אמרה הסטיה קארו, קמה מכיסאה והושיטה את ידה ללחיצה. עננה עברה על פניו של וולדמורט לרגע, ואז הוא קם, לחץ את ידה של הסטיה קארו, עזב את היד ונעלם מהמקום בקול נפץ.

"לא אשאל אותך מה את חושבת, או אם תתמכי בי כנגדו" אמרה הסטיה לאימה, והוסיפה "אלו לא שאלות שאני מקווה שתצטרכי לענות עליהם אי פעם. אם לא תרצי להילחם כנגדו אבל תצטרכי מסתור, בהוגוורטס תמיד ישנם מקומות מחבוא" הציעה הסטיה "אז להתראות, אמא" "להתראות" אמרה אמיקוס, למרות שבתה כבר התעתקה מהמקום חזרה אל בית הספר שהיה עליה לנהל.

משרד הקסמים

"זה לא מעניין אותי!" צרח עין הזעם, מעוצבן יותר ויותר מרגע לרגע. "אבל זו דמוקרטיה, אדוני השר, אתה לא יכול-" אמר הפקיד. "אני יכול הכול, בשם העזאזל!!!" צעק עין הזעם, ושלף את שרביטו. "תבין, ילדון. עוד לפני שאתה היית בכלל, אני כבר הייתי עסוק בלצוד קוסמי אופל. אני, ורק אני, קובע מה תעשה המדינה הזו עד חלוף מצב החירום. איבדנו את הוגוורטס, איבדנו את גרינגוטס, כמעט איבדנו את משרד הקסמים! אתם לא קולטים שמישהו צריך לנהל את המערכת, ומישהו עם שכל!!" את שתי המילים האחרונות צעק עין הזעם בטון כזה גבוה ששתי קומות מעל יכלו לשמוע אותו. "אז תוציא את המזכר הזה, ועכשיו. עוד מילה אחת על זה שאין לי סמכות ואתה תמצא את עצמך ללא סמכויות בכלל עד להודעה חדשה" איים עין הזעם. "כן, אדוני השר" אמר הפקיד, נכנע. הוא התחיל לכתוב את המזכר אודות מצב החירום במדינה, גיוס כללי ללשכת ההילאים ופעולות נוספות, למרות שהיה ברור לו שמחצית ממה שכתוב שם לא יתבצע.

כמה דקות מאוחר יותר

"אז, סיריוס בלק. מה גילית?" שאל עין הזעם, נשען על מקלו מול סיריוס בלק שחזר מפשיטה בכיוון הוגוורטס. 

"ישנם חורים קטנים בחומת ההגנה. ניתן להגניב דרך החורים ניירות לפעמים, אבל קשה להניח שמי שימצא אותם יהיה נאמן לנו באופן מיוחד. בכל מקרה, הטלתי כמה לחשים שיודיעו לי אם יהיה שינוי במצב המקום" ענה סיריוס בלק.

"מצוין" אמר עין הזעם. עינו התגלגלה בחורה לרגע, ואז הוא מיקד אותה על הוגוורטס, רואה פחות או יותר את מה שתיאר סיריוס בלק.

נאמני האופל

הארי ידע היטב, כמובן, שנרקיסה נמצאת כעת בטרקלין האורחים. הוא רצה, רק למען האפקט הדרמטי, להיכנס בצעדים רועמים ושרביט שלוף, ולכן ההתעתקות שלו הגיע בדיוק עד לדלת טרקלין האורחים של נרקיסה. הוא צעד פנימה בצעד פתוח, ואז צעק "מה בשם הנחשים הלוחשים?!?!"

ההמשך יבוא.

הפרק הקודם		הפרק הבא