Too perfect

ישבתי לי בחדר, קראתי קצת, שנאתי את העולם, שמעתי מוזיקה ובזמן שהייתי בעיצומה של שניאת העולם, התגלם האדס בחדרי. סבבה שיש לך קסדה שיכולה לגרום לך להופיע איפה שבא לך אבל זאת עדיין לא סיבה להתפרץ בפתאומיות לחדרים של אנשים,כן, בדיוק, מה אם הייתי מתלבשת? הא,הא?

"בואי" אמר האדס בחוסר סבלנות, "אני רוצה להראות לך משהו"

הרמתי גבה אך לא אמרתי כלום. עצרתי את 'Going under' של אוונסנס ונעמדתי, "טוב, אז לאיפה הולכים?"

הוא אחז בידי והרגשתי את עצמי נמשכת אל האחד הצללים שבחדרי והופענו מחדש בנקודת תצפית גבוהה על השאול.

"את בסדר?"

"מעולם לא הרגשתי טוב יותר!" אמרתי בציניות וצנחתי על האדמה בגלל הסחרחורת שתקפה אותי, "מה זה היה?"

"זה נקרא מסע צללים. זוהי יכולת שיש לי ולעיתים גם לבני האדס" הסביר אדון המתים, "התגובה שלך עוד סבירה, חלק מהילדים שלי מקיאים או מתעלפים"

"הו, נשמע כיף בסך הכל הכללי" אמרתי ונעמדתי על רגלי אחרי שהסחרחורת נחלשה, "זה כל השאול?"

"כן" אמר האדס ונעמד בקצה התצפית. הצטרפתי אליו וסקרתי בעניין את השאול.

"זה אליסיום?" שאלתי והצבעתי על האזור השמאלי שנראה כמו המלדיביים בגרסה המשודרגת וההיסטורית של השאול.

"אכן"

"וזה אספודל"הצבעתי על החלק האמצעי שנראה כמו שדה עם כמה עצים מסכנים, "אספודל נראה כמו הנקיק שבו סקאר הרג את מופאסה"

כן, יש לי דימויים מצוינים, אל תגידו כלום.

האדס הבליע חיוך, "יכול להיות"

"ואלו שדות הייסורים" אמרתי והצבעתי על חלק שממנו נשמעו, באופן מפתיע, צרחות ומהן בלטו צרחות של מישהו על פקח חנייה.

"למה יש מישהו שצורח על פקח חנייה?" שאלתי בבילבול.

"זה הסיוט הכי נורא שלו, פקחי חנייה" גיחך האדס.

הרמתי גבה, "לאנשים יש סיוטים גרועים"

האדס הסתכל עליי, "כבר אין סיוטים ועינויים מקסימים כמו פעם"

"כן, מה קרה לאנשים שמפחדים להיאכל על ידי גריפין?"

מלך השאול נאנח, "הוחלפו באנשים אשר חיו בפחד אימים מפני בובספוג"

"מה??" קראתי, "אני שונאת בובספוג אבל הדרך לפחד מזה היא מאוד ארוכה"

האדס עיווה את פרצופו, "בובספוג זו בהחלט סדרה מטופשת ולא מצחיקה בעליל"

המשכתי להתבונן במרחבים של השאול, ראיתי מעין בור/מנהרה אשר נראה בוער מבפנים בקצה הימני ביותר, "זה טרטרוס?"

"נכון מאוד" אמר, "את רואה את האש?"

הינהנתי.

"כל אחד מהילדים שלי מושפע מחלק אחר של השאול" סיפר האדס, "בתי, ביאנקה, מושפעת מהאליסיום והיא הייתה הראשונה להצטרף אליי, העיניים שלה אומנם כהות אך הן כמו הלילה, בוהקות בתקווה מסוימת"  הוא נעצר, "אחיה הצעיר, ניקו, נמצא על התפר בין שדות הייסורים והעיניים שלו שחורות כמו אוניקס ובעלות מבט רדוף כמו של רוח משדות אספודל" האדס השתהה והמשיך, "ביתי הנוספת, הייזל, זכתה באזור של הארמון, בגן של פרספונה ולה יש עיניים זהובות ומלאות שמחה אך קודרות באותו הזמן"

"וואו" אמרתי בהתרשמות, "זה צבע שאף פעם לא ראיתי"

עכשיו האדס מיקד את מבטו היוקד בי, "ואת, העיניים שלך מלאות באש של הטרטרוס אך הן לא בוערות בשנאה ותאוות נקם, לא. אני עדיין לא הבנתי אותך מספיק לעומק אבל אני יכול להניח שהן לוהטות מרצון לדעת, יש בהן ברק גאונות" הוא אמר.

"אתה יכול לתת לי דוגמאות לצאצאים שלך לאורך ההיסטוריה?" שאלתי בסקרנות.

"הם גם אחים שלך" הזכיר לי, "תבטיחי לי שלא תזדעזעי"

"עד כמה גרוע זה יכול להיות?" תהיתי.

"גרוע מאוד" אמר, "יש את הורדוס,ג'ק המרטש-"

"הוא לא כאילו- רוצח סדרתי שמעולם לא נתפס?" שאלתי בתדהמה.

"נכון, יש גם את ג'יין טופאן-"

"רוצחת סדרתית קטלנית ומתוחכמת!" קראתי באימה, "למה זה במלא בסטריאוטיפים?"

האדס הזעיף פנים, "אני מתחיל עם הגרועים ועובר לטובים"

"ה.ה הולמס (פה השתנקתי), אמממ, עוד כמה רוצחים סדרתיים מתוחכמים, פידל קסטרו" האדס נעצר ועיווה את פניו, "אני לא בטוח אם כדאי לי להגיד את הבא"

"עכשיו אני חייבת לדעת!"

"אמ-אה היטלר"

"אמג. אמג. אני לא מרגישה טוב" נאנקתי, "רוצח המונים, שבין השאר, רצח חלק מקרובי המשפחה שלי, הוא אח שלי למחצה. זה לא אמיתי" ניסיתי לנשום עמוק, "אני עומדת להקיא" אמרתי והקאתי בצד.

האדס עמד לידי ונראה די תוהה מה לעשות, "יש משהו שאני יכול לעשות כדי לעזור?"

"לא,לא ממש" גנחתי והתיישרתי, "אני תכף אירגע"

"אם זה מעודד אותך, איימי לי היא גם בת האדס"

"מה??" קראתי בתדהמה, שהשכיחה ממני את הזעזוע,"היא אחת מהזמרות האהובות עליי! אני מעריצה אותה!"

האדס חייך בשביעות רצון על כך שהתנהג בצורה 'הורית', "כן, גם לב טולסטוי, מארק טווין, בלאדי מרי ואני מרשה לך להיות מופתעת-מרלין מונרו"

"מה לעזאזל?!"

"זאת התגובה של כולם פחות או יותר" גיחך אדון המתים, "אני בעצמי לא מבין איך זה קרה. גם קוקו שאנל, ז'ול וורן, לואיס קרול ולינקולן איכשהו"

"יש לך הרבה ילדים סופרים" ציינתי.

"כן, אני מניח שזה כישרון של ילדי האדס משום מה, חשבתי שאפולו הוא אל השירה, לא אני" אמר האדס ועשה פרצוף.

"וכמובן שגם האחיות ברונטה ומרי אנטואנט"

"יש לאחים שלך נטייה קלה למות, להירצח או להתאבד" אמרתי.

"כן, אני מניח שכן" הסכים האדס, "אה ואני זוכר שיש לי קשר כלשהו לשרה סילברמן-"

"שרה סילברמן?!" הופתעתי, "היא האיידול שלי! וגם היא יהודייה!"

"אולי יש לי באמת משיכה קלה לדת הזאת, בעיקר בזמנים המודרניים" הודה מלך השאול, "גם לאחים די אנג'לו יש שורשים יהודים, הם פשוט לא יודעים, תחשבי על החברה הזאת שלך"

הרצתי את שמות כל החברות שלי, אלגרה,ליינה, אדליה, מרסי- שם המשפחה שלה הוא די-גברייאילו, גבריאל זה אחד מהמלאכים.

"מרסי?" שאלתי.

"מרסי היא קרובת משפחה שלהם מהצד של אבי אימם, בגלל שהדת הולכת לפי האם, לאימם יש רק מוצא יהודי. ההורים של מרסי עזבו לספרד ושינו את שם משפחתם מסיבה לא ברורה" אמר מלך המתים.

והיום גיליתי שהאדס הוא סטוקר רציני. מעניין אם הוא ריגל ככה אחרי המשפחה שלי. לגמרי יכולתי לראות אותו מופיע משום מקום כשהמוזיקה של הפנתר הוורוד ברקע.

"ולא, אני לא סטוקר. מריה ביקשה ממני לחפש את דודתה האהובה" הסביר האדס כאילו קרא את מחשבותי, ובמקרה שלו- זה יכול להיות נכון.

"אה-הא" אמרתי, "כל הצאצאים שלך יכולים לעשות מסע צללים?"

"לא כולם, נגיד, הייזל לא יכולה אך היא כן יכולה לזמן מהאוצר של העולם התחתון פריטים יקרי ערך. זו מתנה שאמא שלה ביקשה" הסביר האל.

"מתנה?" תהיתי, "מה זה אומר מתנה?"

"לכל אחת מהאימהות של הילדים החיים שלי ניתנה בקשה"

הבטתי אליו בסקרנות, הוא לא היה צריך להיות גאון בשביל להבין שאני רוצה פירוט.

"את כמו אמא שלך" נאנח, "מריה די אנג'לו ביקשה שבתה הבכורה תהיה טהורה ועוצמתית אז השגתי עבורה את ברכת הירח וזה היה ברור מאליו שהיא תצטרף אל הציידות. אם היא הייתה חיה יותר זמן היינו יודעים אילו כוחות נתנה לה המתנה" סיפר האדס, "כשבננו השני נולד, ניקו, הוא היה הבן הזכר הראשון שלי מזה זמן רב, ומריה ביקשה שהוא יהיה יורש עבורי אז הדגשתי את התכונות והכוחות הטבעיים של בני האדס אך מצד שני, זה חיזק גם את קללת החיים הקשים ואת פגם הטינה אצל צאצאיי" הסביר אדון המתים, "אמה של הייזל,מארי, הייתה מעוניינת בעושר עצום והיא הקריבה את בתה, הייזל, עבור מטרה זו ולכן במתנתה של הייזל היה גם עוקץ-כל אדם שהוא לא הייזל או מארי הנוגע בחפצים המקוללים שזימנה הייזל, היה מת"

"הו" אמרתי. זה נשמע נוראי להקריב את בתך עבור תאוות בצע וכסף.

"זה אכן נורא. לעומת זאת, אמך ביקשה בקשה לא רגילה" אמר האדס וראיתי צל של חיוך בעיניו, או כמו שאני קוראת לזה 'סמייז', "היא ביקשה שאת תהיי בת האדס המבריקה והשונה מכולם- נתתי לך את ברכתו של אוראנוס- האחראי על חזון, צדק, קדמה ושבירת מוסכמות ועל תקשורת עם עולמות עליונים" אמר האדס בחיוך מרומז, "היא אמרה שהיא רוצה שתהיה בצמיחה והתפתחות מתמדת ותסחפי עם השיפור הזה את העולם אחרייך"

הדמעות נתלו על ריסי. זה באמת משהו שהתאים לאמא שלי לעשות, לדאוג שאני אהיה שונה,מיוחדת ומקורית. היא תמיד רצתה שאני אהיה אחרת, היא חינכה אותי לשונות. הרגשתי את לבי נחמץ בקרבי ומנעתי מעצמי לבכות בקושי רב. אמא.

"חוזרים" אמר אדון המתים והושיט לי את ידו, לקחתי אותה והופענו במסדרון בטירת האדס.

"אני מקווה שלמדת והחכמת מהסיור שלנו ביחד" אמר מלך השאול ברצינות, "עשי אותי גאה" הוסיף ובמילים האלו עזב אל חדר הכתר, גלימותיו השחורות מתנופפות אחריו.

צעדתי אל חדרי והבחנתי לראשונה שבמסדרון ניצב פסנתר כנף שחור ויפהפה. העפתי מבט אל הצדדים וראיתי שהמסדרום ריק.

התיישבתי במושב הפסנתר והנחתי את אצבעותי המעוקמות על הקלידים, מוכנה לנגן.

אחרי הרבה זמן שלא המשכתי- הנה ההמשך! אני מקווה שאהבתם כי אני לא ממש אהבתי את הפרק הזה :(

בנוסף, יצא פאנפיק סולאנג'לו חדש שלי Fix you ואשמח אם תקראו ♡

מקווה שאהבתם

עוד שלוש תגובות ממשיכה!

הפרק הקודם		הפרק הבא