בלטריקס מגדלת את אדון האופל

הערת הכותב: פרק זה מכיל הסבר ארוך על אומנות הזמן, ואני ממליץ לכם בחום לקרוא את כולו, אולי אפילו יותר מפעם אחת. הוא יהיה חשוב מאוד להמשך העלילה, ויעזור לכם להבין המון דברים מוזרים שיתרחשו. אל תדלגו עליו, אפילו אם הוא נראה קצת משעמם / מורכב (זה אכן הסבר מאוד מורכב. אם אתם עדיין זוכרים משהו מהתיכון, תנסו לחשוב על התרחשויות כעל גרף של פונקציה, כשציר X הוא המרחב, וציר Y הוא הזמן).

הערה נוספת בעניין – תיאוריית הזמן מבוססת במידה רבה על ההתרחשויות שבספר השלישי בקאנון, וסותרת לחלוטין את הילד המקולל (בעיקר בגלל שהילד המקולל סותר את הספר השלישי, אני יכול לתת הסבר ארוך בעניין - למעוניינים ניתן לרשום בתגובה מייל או אמצעי תקשורת אחר ואשלח להם את ההסבר). היא מכילה הסברים קצת יותר מדעיים (בהיעדר מילה טובה יותר) לתיאורייה. לעומת זאת, היא סותרת עובדה אחת בספר השלישי - בתיאוריית הזמן כאן, רק מספר מצומצם מאוד של אנשים מכיר את אומנות הזמן, והרמיוני גריינג'ר לעולם לא תקבל מחולל זמן כדי לעזור לה להגיע בשיעורים בזמן (באמת, ליצור מכשיר שעלול ליצור פרדוקס שישמיד את היקום בשביל לימודים בבית ספר? הם עד כדי כך חסרי שכל?).

בפרק הקודם

הארי ידע היטב, כמובן, שנרקיסה נמצאת כעת בטרקלין האורחים. הוא רצה, רק למען האפקט הדרמטי, להיכנס בצעדים רועמים ושרביט שלוף, ולכן ההתעתקות שלו הגיע בדיוק עד לדלת טרקלין האורחים של נרקיסה. הוא צעד פנימה בצעד פתוח, ואז צעק "מה בשם הנחשים הלוחשים?!?!"

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

בטרקלין האורחים, נרקיסה הייתה עסוקה בלהסתכל על ציור שהוחזק בידו של ילד בן גילו של הארי, ובדיוק לפני שהארי צעק היא אמרה "יפה מאוד, בני". 

הארי נכנס לטרקלין, ונרקיסה והילד – דראקו – הסבו את פניהם אל הדלת. "אדון האופל" אמרה נרקיסה וקדה. 

דראקו לא שם לב לכל זה. הוא היה עסוק בריצה לכיוון הדלת. הוא הגיע אל הארי ואמר בקול גבוה וילדותי "שלום, אני דראקו מאלפוי" ואז הוסיף באותה נשימה "איך זה שמרשים לך שרביט? לי אמא אף פעם לא מרשה!" המילים האחרונות נאמרו בטון מתלונן משהו.

"בלטריקס!!!!!!!!!!" צעק הארי. המילה הבודדת הדהדה בכל הטירה, באמצעות קסם בלתי מכוון מצדו של הארי. כעבור רגע, בלטריקס הופיעה בקול נפץ.

"דודה בלה!" אמר דראקו "שלום! את מכירה אותו?" שאל בתמימות, והצביע על הארי.

"קחי את האחיין שלך מכאן לפני שהוא יעלה לי על העצבים" שמעה בלטריקס את קולו של הארי במוחה.

"אממ... דראקו?" אמרה בלטריקס. "כן?" הילד הסתובב אליה. "אתה צריך לבוא איתי עכשיו".

"מה? למה? אבל אני באמצע לדבר איתו!" התלונן דראקו. "עכשיו" אמרה בלטריקס בקול תקיף, ואחזה בידו של דראקו. דראקו צעד איתה אל מחוץ לסלון באי-רצון מופגן. הדלתות נטרקו מאחוריהם.

"עכשיו, נרקיסה לבית בלק האצילי ועתיק היומין" אמר הארי בקול נוטף ארס "את תסבירי לי מדוע המשרתת הנאמנה שלי לא טרחה לספר לי שיש לה בן משותף עם לוציוס מאלפוי, ושהוא נמצא בטירה הזו". נרקיסה החווירה, וכרעה על ברכיה "אה..." אמרה נרקיסה.

"את רהוטה מאוד היום" ציין הארי באותה הנימה. "סילינציו" אמר הארי. נרקיסה התחילה לדבר, ואז גילתה שמפיה לא יוצא שום קול.

"העונש על חוסר הנאמנות הזה יופקד בידי סוורוס" אמר הארי "הישארי כאן עד שאצווה אחרת. אקיו שרביט" שרביטה של נרקיסה ריחף מתוך גלימותיה אל ידו של הארי. הארי התעתק בקול נפץ.

דקה מאוחר יותר באותו מקום

"עשה כראות עיניך, סוורוס, אבל השאר אותה חיה ומתפקדת" חתם הארי את דבריו. "כן, אדוני" אמר סוורוס, והארי נעלם בקול נפץ.

"סוורוס, אני מתחננת..." בכתה נרקיסה, מתכוננת לספוג את קללת הקרושיאטוס. סוורוס החווה בשרביטו, ודלתות האולם ננעלו. "ובכן, נרקיסה. אדון האופל הפקיד בידי את העונש את הזה... מדוע שלא איהנה ממנו קצת?" אמר סוורוס בקול מרושע, והתחיל לצעוד בכיוונה של נרקיסה.

"אדון האופל בוודאי לא התכוון לזה!" צעקה נרקיסה בתחינה נואשת. "הוא לא התכוון לשום דבר מסוים" אמר סוורוס "סילנציו". שום קול לא יצא מפיה של נרקיסה בעשרים הדקות הבאות.

מחווה בשרביטו של סוורוס הפילה את נרקיסה על הספה, שוכבת על גבה. סוורוס צעד לעבר הספה בחיוך שטני.

באותו הזמן, במקום אחר באחוזת מאלפוי

"בלטריקס לבית בלק, האצילי ועתיק היומין" אמר הארי, עומד בתוך אחד מטרקליני האורחים הרבים באחוזה. בלטריקס כרעה על ברכיה באמצע החדר, והארי הלך במעגלים סביבה. הוא המשיך "אמי לחלב, והמורה שלי ללחשים ולאומנויות האופל" בלטריקס נרעדה כאשר הזכיר הארי את קרבתה – הנפשית והפיזית – אליו. "האם ידעת על כך שדראקו לבית מאלפוי, אחיינך, שוהה באחוזה זו?" שאל הארי בנימה תובענית.

"כן, my lord" אמרה בלטריקס בקול רועד. "האם יש סיבה מסוימת שלא סיפרת לי זאת?" הרעים קולו של הארי. "פחדתי..." קולה של בלטריקס דעך. "שאפגע באחיינך, שיקר מן הסתם לאחותך" השלים הארי, ובלטריקס הנהנה. "כאשר עזבת לכאן בפעם הראשונה, בליל החטיפה של אוליבנדר, אמרתי שחוסר נאמנות לא ייסלח שנית" אמר הארי בקול קשוח. "פטריפיקס טוטאלס" אמר הארי. קליע לבן יצא משרביטו ונכנס בחזה של בלטריקס. היא נפלה אחורה, גופה נעול במלואו והיא לא מסוגלת לזוז או לדבר.

"חשבי על מה שעשית" אמר הארי בקול יבש "בעוד נצח, אבוא להסיר את הלחש. כאשר אעשה זאת, המעשה ייסלח ואת תחזרי למעמדך הקודם".

בלטריקס, הליידי לבית בלק האצילי ועתיק היומין, רצתה לבכות, אבל לא הייתה מסוגלת. הארי עזב את החדר, והיא שמעה לחש נעילה מצדה השני של הדלת. 

היא אכזבה את אדונה, וכעת היא משלמת את המחיר. היה לה הרבה זמן לחשוב על מה שעשתה. הרבה יותר מנצח.

חצי שעה מאוחר יותר, בחדר העבודה של הארי באחוזת מאלפוי

"my lord" אמר סוורוס וקד. הארי התיישב על כיסאו – הגבוה משמעותית מכיסא נורמלי – וסוורוס שאל "נבואה, או אומנות הזמן קודם?".

"נבואה" אמר הארי, לא יודע בעצמו מה הניע אותו לבקש זאת.

"הם שחמקו ממנו כבר שלוש פעמים... להם יוולד בשלהי החודש השביעי... ואדון האופל יסמן אותו כשווה לו... אך ברשותו יעמוד כוח שאדון האופל אינו מכיר... ואחד מהם מוכרח להשמיד את רעהו ולא יוותר ממנו אלא זכר, כי שתי נפשות שונות אלו לא תוכלנה להתקיים באותו העולם" אמר קולו החלול של סוורוס, בבירור דקלום של משהו ששמע.

"הנבואה הזו" אמר סוורוס "נובאה בידי סיביל טרלוני, בפונדק הקלחת הרותחת. דמבלדור בא כדי לבחון אותה לתפקיד גילוי עתידות, ואני הייתי אחריה כדי להיבחן לתפקידי כמורה לשיקויים. אחרי ששמעתי את הנבואה, נטשתי את המקום והלכתי ללורד וולדמורט. נתתי לו את הנבואה, והוא, שלא כמוני, הבין אותה. הנבואה התייחסה ללילי אוואנס ואליך, ואל לורד וולדמורט; אולם אני פתרתי את החידה מאוחר מדי, ולילי כבר נהרגה" מילותיו האחרונות של סוורוס נאמרו בקול חרישי ובנימת עצב.

"זה אומר שאני חייב להשמיד את וולדמורט, או הוא אותי" ציין הארי בקול חסר צבע "אין אופציה למשא ומתן".

"אינני חושב שהייתה אופציה כזו מלכתחילה, אם יורשה לי לומר" אמר סוורוס. "וולדמורט אינו אדם של משא ומתן".

"אני לא רואה איך הנבואה הזו נותנת לי מידע נוסף. היא רק מציינת שאשאיר זכר מוולדמורט, אם כי אני לא רואה איך אפשר להרוג מישהו אבל להשאיר ממנו זכר" אמר הארי.

"לא אמרתי להרוג. אמרתי להשמיד. ייתכן שהנבואה מתייחסת לכך שהורקרוקס של וולדמורט יישאר, וגופו יושמד" אמר סוורוס.

"במקרה זה" ציין הארי "אין שום מניעה לומר שהנבואה התייחסה לאירוע במכתש גודריק, לפני חמש שנים, ואז היא לא נותנת לנו שום מידע. על כל פנים, נעבור לעניין השני. לפני שתתחיל, רצוני שתאמר לי מי, חוץ ממך, מלומד באומנות הזמן" אמר הארי.

"אומנות הזמן נוצרה לפני זמן רב" פתח סוורוס "עוד לפני ימי הוגוורטס, לא ידוע בידי מי. הוא פיתח מכשיר, שעון חול קטן, אשר החזיר את המשתמש בזמן. לרוע המזל, באחד מכל שני מקרים המשתמש גרם ללולאת זמן, שגרמה לכך שהוא נשאר בעבר לנצח, ולעיתים סחב איתו אנשים או חפצים נוספים בדרך הזו. לכן, המכשיר שנוצר, אשר נקרא מחולל הזמן, נשמר בקפדנות במחלקת המסתורין" סוורוס עצר לרגע, והארי הנהן ואמר "המשך".

"זמן רב אחר כך, לפני שמונים שנה בערך, ביקשו אלבוס דמבלדור וגלרט גרינדלוולד רשות ממחלקת המסתורין לקבל לידיהם, לצורך מחקר, את מחולל הזמן" פתח סוורוס "השניים עסקו במחקר בנושאי קסם רבים ושונים, וכבר ביצעו יותר מתגלית קסומה גדולה אחת. לכן, משרד הקסמים אישר להם לקבל את מחולל הזמן לידיהם לתקופת זמן מוגבלת, לצורך מחקר עצמאי, בתנאי שישמרו את תגליותיהם תחת חוק הידע הנסתר" סוורוס עצר לרגע, והארי הנהן; חוק הידע הנסתר היה חוק בלתי כתוב בקרב קוסמים, אשר משמעותו הייתה שכאשר קוסם היכול לבצע קסם כלשהו, אוסר על אדם אחר לחקור בעניין אותו הקסם, עליו להישמע לו ולא לנסות לחקור בלעדיו. החוק הזה הפך להיות מסורה ידועה בקרב קוסמים, משום שגורלם של אלו שסירבו לקבל אותו, ופתחו שערי ידע נסתרים אשר לא היו אמורים לפתוח, היה נורא ואיום בכל קנה מידה. הארי הכיר את החוק הזה היטב, וסוורוס אפילו השתמש בו פעם או פעמיים, כאשר הארי ניסה לחקור אודות שיקויים מסוכנים ונדירים. גם הארי עצמו השתמש בחוק הזה, כאשר בלטריקס שאלה איך הארי יודע שטקס ההחייאה שביקש ממנה לבצע יעבוד, והוא סרב לענות; האמת עניין זה הייתה שהוא לא היה בטוח, אבל זה היה שילוב שהוא המציא של כמה טקסים אחרים שעירבו חזרה מהמתים, כולם כמובן מהסדר הראשון. 

"לאחר שבעה חודשים, שני הקוסמים הצעירים והמבריקים החזירו את מחולל הזמן למחלקת המסתורין, ואמרו שלא הייתה להם שום פריצת דרך" המשיך סוורוס. "הם שיקרו" סוורוס עצר לעשרים שניות ונתן למילים להדהד בחלל החדר, לפני שהמשיך "הם גילו כמה וכמה תגליות אודות הזמן, ואף יצרו שני מחוללי זמן נוספים – העתקים של המכשיר המקורי. הם לקחו כל אחד מחולל זמן אחד, ויצרו את קשר הזמן. קשר הזמן הוא חבורה שבה חברים כל מלומדי הזמן. כל מי שמפר את חוקי הזמן, אותם קבעו אלבוס וגלרט, מופעלת עליו קללת קשר הזמן. אלבוס לא הסכים לפרט מהי כאשר לימד אותי את האומנות; הוא רק אמר שהקללה הזו היא הקללה הנוראה ביותר שהוא אי פעם השתתף בהטלתה, והוא ניסה להטיל קללה מסדר שלישי על וולדמורט במלחמה הקודמת". סוורוס עשה עצירה נוספת, מחניק את זיכרון סילון האור הירוק שנורה משרביטו כאשר הרג את אלבוס דמבלדור, מקריב חבר קרוב ומנטור למען אדונו ואהבתו ללילי.

"חברי קשר הזמן רשאים להכניס חברים נוספים לקשר הזמן, בתנאי שהם סומכים עליהם לחלוטין. בדרך הזו הכניס אלבוס אותי ואת עין הזעם אל קשר הזמן; ככל הידוע לי, גלרט מעולם לא הכניס אדם אל קשר הזמן. הוא לא סמך על אף אחד. במותו של אלבוס, נותרנו רק אני, עין הזעם וגלרט גרינדלוולד. בלטריקס אמרה בישיבה שוולדמורט למד בדרך כלשהי את אומנות הזמן, אינני יודע איך. ייתכן שהוא השתמש בביאור הכרה על גרינדלוולד, אבל אינני יודע זאת באופן בטוח. כמו כן, אינני יודע האם הוא נעשה בכך חלק מקשר הזמן או שלא. בכל אופן, נאסר על חברי קשר הזמן ליצור מחוללי זמן פרט לאלו שיצרו אלבוס וגלרט בימי מחקרם, אלא בהסכמתם של כל חברי הקשר החיים. המכשיר של גרינדלוולד נלקח על ידי אלבוס, ו-" - סוורוס הושיט את ידו לתוך גלימותיו, והוציא מתוכן שעון חול קטן וזהוב – "ניתן לי. המכשיר של אלבוס נשאר אצל אלבוס, ואני משער שהוא נמצא כרגע בידי מי ששולט בהוגוורטס. כל החברים בקשר הזמן יכולים ללמד את שאר החברים בקשר הזמן את תיאוריית הזמן, שאותה אסביר לך בעוד מספר דקות, וכן את לחשי הזמן הפחותים. אלה, אל אף שהם נקראים פחותים, עוצמתיים כמעט כמו טקסים, ויש ביניהם אף טקסים מהסדר החמישי והרביעי. טקסי הזמן הדגולים הם מהסדר השלישי, השני והראשון, והם מאפשרים מעברי זמן דרמטיים ביותר, ואינני יודע אותם. מחולל הזמן הוא מכשיר בו נמצא הטקס הפשוט ביותר מהסדר השלישי, ואין צורך בכוח קסם רב כדי להפעיל אותו. אני עצמי מכיר את כל לחשי הזמן הפחותים, ואלמד אותך אותם בזה אחר זה. מיום זה והלאה, אתה חבר בקשר הזמן".

מילותיו האחרונות של סוורוס הדהדו בחלל החדר למשך מספר שניות, ואז הוא המשיך "במכשיר שלי תוכל להשתמש, אך לא נוכל להכין מכשירים נוספים ללא הסכמתם של עין הזעם וגלרט גרינדלוולד. נצטרך לברר עם בלטריקס כמה מאומנות הזמן וולדמורט מכיר, ולהסיק בהתאם האם הוא חלק מקשר הזמן או שלא. לאחר מכן, נוכל, אם נצליח להשיג את הסכמת עין הזעם, להכין מכשירים נוספים. אם כי, עדיף לא להכין רבים מדי מאלו; לעין הזעם וודאי יש את המכשיר המקורי שבמחלקת המסתורין, ואם וולדמורט יתפוס שליטה על הוגוורטס – הוא יצליח להניח את ידיו על המכשיר של אלבוס. בכל אופן, הזמן יכול להיות מעורב במלחמה הזו ביותר מצד אחד" סוורוס עצר פעם נוספת, חושב לרגע. הארי הנהן, ושאל "אז, מהי תאוריית הזמן?"

"אצטרך לבקשך" פתח סוורוס. "אין צורך" אמר הארי, והניח את שרביטו על השולחן, ודחף אותו אל מחוץ להישג ידו. "אם כי, אני לא בטוח כמה זה יועיל".

"הזמן" פתח סוורוס "מתקדם תמיד בכיוון אחד. הוא לעולם לא חוזר לאחור. כל מה שאנחנו, הקוסמים, יכולים לעשות, הוא להזיז את עצמנו על רצף הזמן המתקדם, ולגרום לאירועים לקרות בהמשך הרצף. אולם, אנחנו, גם לפני שחזרנו בזמן, נוכל לראות את האירועים שהתרחשו כתוצאה מחזרתנו בזמן, מכיוון שהזמן הוא רצף. אתה איתי?" הארי חשב לרגע ואז הנהן.

סוורוס המשיך "באם נוצרת התרחשות, אשר איננה תואמת את המשך רצף הזמן, תיווצר לולאת זמן. ההתרחשות שנוצרה כתוצאה מחזרה אחורה בזמן על הרצף תיפתח ללולאה משנית על רצף הזמן, הנמצאת בזמן מסוים בתוך מקום מסוים במרחב, והאנשים והחפצים בלולאה יחוו אותה שוב ושוב, ללא קץ" סוורוס עצר, ואז הוסיף "למעשה, ניתן להגדיר זאת כקיפאון במשך זמן ארוך. כלומר, אדם או חפץ הקפואים בתוך תקופה ארוכה בזמן".

"מהיכן המידע?" שאל הארי. סוורוס ענה "זה לא מידע מהימן. אלו הניחושים הטובים ביותר של גלרט ואלבוס מימי המחקר שלהם, אחרי הרבה תיאוריות אחרות שנפסלו בגלל מקרים שונים של אסונות זמן בהיסטוריה. בכל אופן, עדיף לא לבדוק את התיאורה" ציין סוורוס את המובן מאליו. 

הארי הנהן, וסוורוס המשיך "בשל כך, לעולם אסור למלומד הזמן להשיג את כל מה שרצה באמצעות החזרה, או לשנות אירוע בו צפה. אם ישנה אירוע בו צפה, הרצף לא יתאים יותר, ותיווצר לולאה. גם אם ישיג את כל מה שרצה, מלומד הזמן של המשך הרצף, אשר יצפה בכך שהשיג כבר בעבר את כל מה שרצה, לא יראה צורך לחזור בזמן, מה שייצור פרדוקס" סוורוס עצר לרגע, ואז הודה "איננו בטוחים מה קורה במקרה של פרדוקסים, אבל אנחנו בטוחים שכדאי לא ליצור אותם". 

"זוהי התיאוריה המלאה?" שאל הארי, מקמט את מצחו. "יש עוד משהו קטן נוסף" אמר סוורוס והסביר "אסור לקוסם להטיל לחש זמן, כאשר הוא עצמו תחת השפעת לחש זמן. ככל שיש יותר אנשים זהים באותה הנקודה ברצף הזמן, הסיכוי לפרדוקס גדל מאוד. הדבר כולל את כל לחשי הזמן השונים. בניגוד לכך, אין בעיה לשימוש בלחש זמן גם אם אתה יודע, או מנחש, שמלומד זמן אחר משתמש באותו הרגע בלחש זמן, או שהאירוע שלפניך הוא מעשה ידיו של מלומד זמן שהשתמש בזמן". "זה הכל?" שאל הארי. היה נראה לו שמשהו חסר. זה כל מה שאלבוס לימד אותי" ענה סוורוס "אינני יודע אם זה הכל, אבל זה כל מה שיש לנו".

"בנוגע ליצירת מחולל זמן. מדוע אתה בטוח שעין הזעם לא הכניס אף קוסם נוסף בקשר הזמן?" שאל הארי. "מכיוון ששמו הוא אלאסטור מודי" אמר סוורוס וצחק. "אם תפגוש את האיש, אני מניח שתבין מייד-" קולו של סוורוס נקטע, כאשר שרביטו של הארי הוצג מול פניו והוא שמע את קולו של הארי "לגילימנס!"

הארי הביט על אדם, עינו הימנית נראתה כחולה וגדולה והסתובבה בחורה כל הזמן. קוסם זקן ישב בכיסאו, בעוד האיש עם העין – עין הזעם, כנראה – נשען על מקלו בגבו אל הקיר, והארי עצמו – הארי ידע שזה למעשה סוורוס, אך לתחושתו היה מדובר בו עצמו – עמד לפני השולחן במשרד. "אז" אמר האיש עם העין "הסיכויים שוולדי הזקן למד משהו על הזמן הם בערך אחד למאה, בהנחה שאינני משקר, ובהנחה שמקגונגל לא שיקרה בנוגע לאיפה שהיא הייתה אתמול. אנחנו יכולים להסיק שהזמן לא היה מעורב כאן".

"אני מסכים" אמר הארי – או סוורוס – "בהנחה שאלאסטור איננו משקר" המשיך בנימה של סרקזם. "אל תסמוך על זה, ילד" אמר אלאסטור.

הארי הפסיק את הלחש, ואמר "נראה לי שאני מבין" הוא הטיל את ראשו לאחור וצחק צחוק קצר.

"אז" אמר הארי "נלמד כעת את לחשי הזמן הפחותים?" שאל.

"נתחיל" אמר סוורוס והנהן. "ראשית, נתחיל בתאוריה. לחש הזמן הפחות ביותר, הוא לחש הצפייה. הוא מאפשר לך, להחזיר את חושיך בלבד על רצף הזמן, ללא אפשרות לאינטראקציה. באמצעות הלחש, תוכל לצפות באירועים שהתרחשו במקום בו אתה נמצא במרחק של עד עשרים וארבע שעות. הלחש דורש כוח קסם רב מאוד, ורוקן בערך כמחצית מהמאגר המלא שלי; אני מניח שלך הוא יהיה קל בהרבה" הסביר סוורוס ועצר לרגע.

"גם לך" אמר הארי והסביר "יש לך כעת שרביט חזק באופן משמעותי יותר מהקודם". 

סוורוס הנהן, והמשיך "הלחש השני, הוא הלחש שמאפשר לך לפעול בתוך חלון זמן מוגדר של עשר דקות, בטווח פעולה ברדיוס של שלושים מטרים. אתה מטיל את הלחש במקום בו אתה רוצה לפעול, ויכול להגדיר מתי בשבעים ושתיים השעות האחרונות ליצור את חלון הזמן בן עשר הדקות שלך. בתוך חלון הזמן, אתה יכול לבצע אינטראקציות עם כל דבר, ממש כמו בהווה. זה גם גורם לכך שבתוך אותו חלון זמן שני עותקים שלך קיימים. אסור בשום אופן להיפגש עם עצמך, משום שהדבר מוביל כמעט בהכרח לפרדוקס ולקטיעת רצף הזמן. כמו כן, מומלץ מאוד שלא תהיה אופציה שאדם מסוים יידע שהיית בשני מקומות באותו הזמן. וזכור תמיד, אסור לעולם להשיג את כל רצונותיך בזמן, ואסור לנסות לשנות דבר שצפית בו. כל אחד משניהם יוביל לקטיעת רצף הזמן" סוורוס עצר, ואז אמר "כאן עצר אלבוס, ונתן לי ללמוד את שני הלחשים האלו קודם, ורק לאחר מכן לימד אותי את התיאוריה של הלחש השלישי. אינני יודע אם הייתה לכך סיבה ספציפית או מהי, אבל מדובר באומנות הזמן – והכלל החשוב ביותר באומנות הזמן הוא, אל תתעסק עם הזמן. לכן אנחנו נעשה כמוהו, משום הסיכוי הקלוש ששנינו נילכד בחדר הזה, לומדים את אומנות הזמן, לנצח" סיים סוורוס. הארי הנהן, ואמר "אני מסכים בהחלט. איך מטילים את לחש הצפייה?".

"קח את שרביטך בידך" הורה סוורוס, והארי עשה זאת. "עצום את עיניך" - הארי עצם את עיניו – "והתרכז. דמיין את עצמך כחיצוני לזמן. דמיין את עצמך בחלל ריק, מביט הרחק אל עבר רצף הזמן הנע במהירות מסחררת באופק. דמיין את רצף הזמן עוצר, ואז מתחיל לרוץ אחורה, כשאתה צופה בו. חשוב על כך במשך זמן ארוך, עד שתוכל לדמיין זאת באופן מלא".

הארי התרכז למשך פרק זמן שנראה לו עצמו כדקה, אבל למעשה לקח כמעט ארבעים דקות. הוא הרגיש לרגע כאילו רוח חולפת על כתפו ונרעד, אבל לא התייחס. "כעת" אמר סוורוס "אמור את מילת הלחש".

הארי המתין, לא שואל מהי מילת הלחש כדי לא לשבור את הריכוז; קולו של סוורוס כעת רק הדהד באחורי מוחו, באיזו פינה נשכחת של תודעתו, בזמן שהוא המתין למילת הלחש.

"טיים" אמר סוורוס. "טיים" חזר הארי אחריו כהד. הארי פקח את עיניו. הוא עמד בפינת החדר, וראה את סוורוס מסביר לו עצמו – יושב בכיסא – את תיאוריית הזמן, ואחר כך נותן לו את ההרצאה על לחשי הזמן הפחותים. הארי הקשיב בתשומת לב ושינן את הדברים; גם זה שבעבר, וגם זה הצופה. הוא רצה להיות בטוח שיידע את הדברים היטב. לבסוף, הוא ראה את עצמו מתרכז. ומתרכז. ומתרכז. ומתרכז. ומתרכז. לבסוף, הוא עייף מלהביט בעצמו מתרכז, והתחיל לבדוק האם הוא יכול לגעת בעצמו – רעד חלף בהארי המתרכז, אבל לא הייתה שום השפעה פרט לכך. הוא בדק אם הוא יכול לגעת בסוורוס, ושוב הוא גילה שלא. הוא ניסה לגעת בשרביטו, וגילה שהוא יכול. הוא עזב את השרביט, כדי לא לקלקל את הטלת קסם הצפייה, מה שייצור פרדוקס בזמן; אבל אם הוא יצפה בזמן שלפני שהוא הטיל את לחש הצפייה, הוא יוכל להזיז את שרביטו. אלו היו חדשות טובות, והוא לא היה בטוח שסוורוס יודע זאת; הוא יעדכן אותו בכך כאשר לחש הצפייה הסתיים.

הארי הנצפה הפסיק להתרכז, ואמר מילה אחת "טיים" והחוויה הסתיימה.

"הצלחת?" שאל סוורוס. הארי הנהן, מבין לפתע שלמרות שלו עצמו עברה כמעט שעה, סוורוס לא חווה אותה בכלל. הוא החל להבין, לראשונה, את המוזרות הרבה שבאומנות הזמן. הארי התנער ואמר "כאשר נגעתי בשרביט שלי במהלך הצפייה, הצלחתי לחוש אותו. האם גם אתה יכול לעשות זאת עם שרביטך?" שאל הארי.

"לא, לפחות לא עם השרביט הישן שלי. אבדוק את העניין מאוחר יותר. ייתכן שהסיבה איננה שמדובר בשרביט שלך, אלא שמדובר בהורקורקס שלך; ולכן לחש הזמן תופס אותו כחלק ממך, בתור צופה ולא בתור רצף הזמן הנצפה. היזהר מאוד לא ליצור פרדוקסים באמצעות זה" אמר סוורוס.

הארי הנהן. "איך מטילים את הלחש השני?" שאל. "my lord, השיעור הזה התארך מעבר למתוכנן. אני סבור שכדאי שנסיים להיום; אני, על כל פנים, מותש למדי" ענה סוורוס.

הארי הביט בשעונו "בשם הנחשים, עבר כבר הרבה יותר מנצח אחד!" צעק הארי. "סלח לי?" שאל סוורוס.

"אובווליאטה" אמר הארי, לא טורח אפילו להרים את מבטו לכיוון סוורוס תוך שהוא מוחק את קריאתו האחרונה מזכרונו. סוורוס התנער, והארי אמר "אתה רשאי ללכת, סוורוס. שן היטב הלילה; תזדקק לחידוש כוחותיך לקראת שיעור נוסף מחר".

כמה דקות מאוחר יותר

"פיניטה אינקטאטם" אמר הארי, משחרר את לחש הנעילה מעל בלטריקס. בלטריקס התמתחה. "עבר כבר יותר מנצח אחד, בנה של לילי" אמרה בלטריקס בנימה יבשה. "אני מתנצל על כך, בלטריקס. הנה שרביטך, ושרביטה של אחותך. אם לא אכפת לך, הגיעי לחדרי בבקשה בעוד כחצי שעה, וארגני ישיבה מצומצמת מחר בבוקר. להוראס, אחותך ואוגוסטוס תמסרי שפקדתי להמשיך את אימוני הקנטאורים". אמר הארי. בלטריקס הנהנה, ונעלמה מהמקום בקול נפץ.

כעשר דקות מאוחר יותר

"אימפיריו" אמר הארי.

ההמשך יבוא.

הפרק הקודם		הפרק הבא