-pain-

  קאירה:
מה אני מספרת למכשפה הזקנה שבמקרה דודה שלי?

שכמעט מתתי בגלל תאונת דרכים שאני גרמתי לה ואני מארחת שלושה

בחורים שיפים מכדי להיות אמיתיים! הא, הלך עליי!

מספיק פעם אחת ראתה אותי כמו שאני באמת מתלבשת ונראת והכריחה

אותי להתנהג ולהתלבש כמו ברבי כדי שאלמד את הלקח. אוי כמה שהיא בלתי נסבלת!

 ועכשיו שלושתם חושבים שיש לי פיצול אישיות, נהדר!

"הוא," התחלתי וקורישק חייכה כאילו היא יודעת שאין לי מה להגיד, "הוא החבר שלי."

 החיוך נמחק לה מהפרצוף (סוף סוף!) והיא בחנה אותי לראות אם אני לא משקרת. אבל אתם מדברים פה עם מומחית לשקרים.

אבל אז היא עשתה את הדבר הכי מוזר, היא שאלה את הבחור השלישי אם זה נכון, אוי לא!!

"כן, אנחנו ביחד." ענה ואפילו לא נתן לה מבט נוסף שחזר לאכול מצלחתו, קורישק

עקבה אחרי התנועה, עינייה ריצצו על הקערה ואז על הכיור שבו בשבילה יש שם באופן מוזר שלוש צלחות.

"של מי הצלחות האלו?" שאלה אותי מנסה למצוא משהו רע בי, 

"חברים אכלו איתנו ועזבו לפני יותר מחצי שעה." עניתי, מנסה להתעלם מתחושת החרדה שנמצאה בתוך גופי,

זה לא משנה מה אגיד היא לא תאמין לי, וגם ככה היא בטח תלשין

להורים שלי."אני לא אוהבת את הפוני הכסוף שלו," מילמלה קורישק מתחת לשפתה,

"וגם התנהגות האדישה הזאת... איזו חוצפה!" כלכך רציתי לגלגל עיניים!

את חושבת שאני אוהבת את הפוני הכסוף שלו? רציתי לענות אבל שתקתי, וקיוויתי

בליבי שתלך כבר."סלחי לי, אבל כדי שתלכי." אמר טאם והביט בקורישק בתעוזה וכלכך רציתי לצחוק מהפרצוף שהיא דפקה

לו, "את סתם מפריעה לנו." וואו! שכחו מזה, אני אוהבת את הבחור הזה.

"ומי אתה חושב שאתה שתגיד לי את זה?" שאלה בתיעוב וטאם נעמד למשמע המשפט, "אני פה כדי להגן

על קאירה מפני בנים בדיוק כמוך, אז ברגע שהוריה ישאלו אותי לגביה אני לא אשקר ויספר על התנהגותך."

סליחה אמא ואבא, אבל לא יכולתי לעמוד מול זה ו... התחלתי לצחוק.

שתיהם הביטו בי כאילו אני משוגעת וקורישק נראתה כאילו היא עונדת להתפוצץ, המטרה שלי.

"אני מצטערת אבל," התחלתי להגיד שסיימתי לצחוק ומחאתי דמעות צחוק מעיניי. "הרגע אמרת שאת

לא תשקרי? רק עכשיו זה עוד שקר! כל החיים שלך שיקרת עלי להורים שלי ועכשיו את אומרת שאת לא תעשי את זה?

אני מתה לראות את זה!"

" *Tu vas le regretter" במשפט הזה היא הסתובבה החוצה ורגע לפני שיצאה הביטה בי כאילו

היא מרחמת עליי מה שגרם למצפון שלי קצת לעלות.

היא יצאה וסגרה את הדלת אחרייה ובדיוק אותו זמן ליאו ופרסי יצאו מהחדר (השירותים) שדחפתי אותם ו.. התחילו לצחוק.

"קאירה.. יואוו..!" פלטו בין הצחוק והרבצתי להם בראש מה שגרם להם לשתוק, "קאירה, יואו!" התלונן ליאו וגילגלתי

עיניים מולם."מה שקרה פה לא עיניינכם, ולעולם לא יהיה." הזהרתי אותם ונסיתי באמת שלא להעליב מטאם שפשוט שתה את המרק שלו

באדישות, "אז תבטיחו לי שלא תעלו את הנושא הזה יותר ושלא תספרו לאף אחד."

"לאף אחד?" שאל פרסי ואז הביט בליאו, "לאף אחד! תבטיחו!"

"מבטיחים." אמרו שלושתם ובאותו לילה ידעתי, ידעתי שהם יספרו.

הפרק הקודם		הפרק הבא