"אתם חושבים שלונה יודעת שהפגיעות הם בגללה?" שאלה הרמיוני את הארי ורון בדרכם לשיעור לחשים. "אם כל האנשים מסביבך היו נפגעים ונחטפים, נראה לי שגם את היית שמה לב לזה..." אמר רון, והרמיוני עשתה פרצוף. "מודעת או לא, צריך לעזור לה." אמר הארי בטון מנהיגותי. פסיקתו של הארי היו המילים האחרונות שנאמרו בשיחה. עד שהרמיוני נעצרה. "שמעתם את זה?" היא שאלה בטון חשדני לאחר שחלפו על פני שירותי הבנות. הארי ורון החליפו מבטים מבולבלים. "תמשיכו בלעדי אני כבר באה" היא אמרה וחזרה אחורה לעבר שירותי הבנות. הארי ורון המבולבלים המשיכו בדרכם, מעט בהיסוס. הרמיוני נכנסה לשירותי הבנות ברגע שדראקו יצא משם. "מאלפוי?" היא קראה בטון מופתע "מה אתה עושה כאן?" "לא עיניינך , גריינג'ר" היא נעמדה בדרכו ליציאה. בגב זקוף ובהבעה רצינית, וניכר על פניה כי לא תיתן לו לעבור לפני שיסביר. "זוזי מהדרך בוצדמית!" הוא אמר. העמידה הגאה של הרמיוני התערערה. מאלפוי קפץ על ההזדמנות ודחף אותה מדרכו. הרמיוני התעשתה מיד, ונכנסה לשירותי הבנות לחיפוש מקור הרעש. ברגע שנכנסה היא ראתה אותה, את לונה המכורבלת בעצמה בפינה הצדדית ביותר כמו חתולה בלונדינית. "אה.. לונה?" היא הססה והתקרבה אליה. לונה הרימה את ראשה מעט, כרשאתה את הרמיוני היא הסבה את מבטה. "לונה, את רוצה לדבר?" שאלה הרמיוני ברוך, כשהבינה שלא תזכה לתשובה בעשור הקרוב, היא התיישבה לידה, והחלה לספר לה את התאוריה שלה לגבי הפגיעות. "הבנתי את זה שמנסים לפגוע בי... אבל לא הבנתי מי ולמה" היא אמרה בקול רועד. "לגבי מי, יש לי הרגשה שאני יודעת". אמרה הרמיוני בקול מהוסס טיפה. "מי?" שאלה לונה "דראקו מאלפוי" ענתה הרמיוני בטון עמיד אך היה ניתן לשמוע היסוס בקולה. "זה לא הוא!" ענתה מיד לונה "זה בסדר לונה, לא נעשה לו שום דבר רע, אבל רק צריך להבין למה הוא עושה את זה!" "זה לא הוא!" אמרה לונה שוב בקול תקיף. הרמיוני לא הבינה לאיפה הקול הסהרורי והעדין שלה נעלם. "לונה, בבקשה תני לי רק לבדוק את זה" "זה לא הוא!" היא צרחה. "תני לי הוכחה" דרשה הרמיוני. כמו על פי סימן נכנסו הארי ורון בסערה לשירותי הבנות קוראים בשמה של הרמיוני. שראו אותה רצו אליה ותוך כדי שהסדירו את נשימתם אמרו לה: "דראקו נחטף". לונה נראתה כאילו מישהו בעט לה בבטן. היא יצאה משירותי הבנות בסערה. הרמיוני רון והארי החליפו מבטים משתהים בעוד הבכי של לונה המגיע מרחוק קורע את הדממה לגזרים.
|