חלילן בחלל

חלילן נסע במהירות על החיש-זום שלו ולא עצר עד שהרגיש רחוק מספיק מתחנת המשטרה.

אז הוא האט, ירד מהחיש-זום שלו, קיפל אותו והסתכל סביב.

הוא היה במקום שנראה עירוני, והיה יכול להיות כמו עיר אנושית אלמלא הלכו בו יצורים ירוקים ומרובעי ידיים.

במקום שבו חלילן היה עד לפני פחות משעה עוד לא היתה שעת צהריים, אך השמים מעליו היו שמי לילה עם ירח גדול, כחול ולא לגמרי עגול.

"מה עכשיו?" שאל חלילן את עצמו כשהסתכל על אותו ירח.

היו לו הרבה גבישים כמו זה שהפעיל את המכשיר שלקח אותו לשם, אבל לא היה לו מכשיר.

איפה ימצא אחד כזה?

חלילן הוריד את השק מהגב שלו והביט בגבישים שבפנים.

ברגע שיהיה לו מכשיר הוא יצטרך רק אחד מהם, אולי שניים ליתר ביטחון.

את השאר הוא יוכל למכור, אבל הוא חייב להיזהר – אסור שיסגירו אותו למשטרת התעבורה הבין-גלקטית.

הוא עצר לכמה רגעים כדי לסרוק את היצורים ההולכים ושבים, להתבונן בהם.

"שלום אדוני," הוא ניגש בשקט לאחד מהם.

"אהמ, בוודאי התכוונת לומר גבירתי," תיקנה אותו היצורה.

"רוב סליחות, גבירתי," אמר חלילן, עדיין בשקט. "אני קצת חדש בעיר הזאת ויש לי צורך בעזרה. איך מגיעים לשוק השחור במקום הזה?"

היצורה התנשמה.

"אני חוששת שלא אוכל לעזור לך בנושא!" היא קראה והתרחקה.

לפני שחלילן הספיק להיאנח יצור אחד ניגש אליו בעצמו, יצור שלא היה כמו האחרים אלא שעיר ואפור.

"שמעתי אותך מדבר על השוק השחור כמו סתום חסר ניסיון שרוקנו לו את המוח מהראש," אמר היצור בקול צרוד. "אני עובד בשביל מישהי שתשמח לפגוש אותה, אם באמת יש לך משהו להציע."

חלילן אחז היטב בשק שלו.

"מה שיש לי להציע יגרום למוח שלה לזלוג מתוך הראש," השיב חלילן והוסיף כדי להבהיר: "מרוב שזה ידהים אותה."

היצור התחיל ללכת, וסימן לחלילן לבוא אחריו ביד שעירה.

חלילן ציית.

ככל שהם התקדמו בדרך הם התרחקו ממרכז העיר ועברו במקומות יותר צדדיים עד שהגיעו למקום שהיתה בו צחנת ריקבון.

בין בניינים לא גמורים, היצור הצביע על אחד שנראה כאילו ניסו לעצב אותו פעם כמו חללית.

"זה המקום," הוא אמר.

הוא התקרב לדלת שנראתה כעשויה מאבן, תקע בחור המנעול שלה מפתח מסולסל משונה וסובב אותו שלוש פעמים.

במאמץ מסוים הוא משך את הדלת כלפי חוץ, ואז הוא הכניס לכיסו את המפתח וסימן לחלילן להיכנס.

"הגבירה עין-תכלת!" קרא היצור.

"אני באה, יצור נמוך," קול צלול ענה בתגובה לקול הצרוד, ומעט לאחר מכן הגיעה אל חדר הכניסה חייזרית גבוהה ובעלת עור לבן לחלוטין, שיער ארוך בצבע כסף, אוזניים מחודדות וארבע עיניים כמו אבנים כחלחלות.

"מה הבאת לי, יצור נמוך? עוד יצור נמוך?" היא שאלה.
"קוראים לי חלילן ואני בן אדם," חלילן ענה. "מה את? את אלפית?"
עין-תכלת צחקה. "הלוואי עלי, להיות אלפית."
היא קרצה במחצית מעיניה. "אני בסך הכל חיווהית. לשם מה אתה כאן?"
"באתי למכור," אמר חלילן.
"את תכולת הבד הזה, אני מניחה?" היא ניחשה ומיקדה את מבטה בשק שחלילן נשא.
"עכשיו כשאתה בשטח שלי, למה לי לקנות כשאני יכולה פשוט לקחת?"
חלילן הידק אל גופו את השק. "אני עלול להתקיף אותך," הוא הזהיר, "את לא יודעת מה אני יכול - יש לי אה, ניבים ליריקת ארס ו-"
עין-תכלת הושיטה יד חיוורת וארוכה וניתקה את התיק מחלילן בלי מאמץ.
"הי!" מחה חלילן וניסה לזנק לעבר רכושו, אך בלי הצלחה רבה.
"לא יזיק לך להשתפר בשקרים, יצור נמוך," עין-תכלת אמרה. "אלה שבאמת יש להם יכולות מיוחדות נשמעים יותר משוכנעים בהם, או שהם פשוט משתמשים בהם."
היא הציצה בתכולת התיק.
"שיעשו ממני יצורה נמוכה... כל כך הרבה גבישים?"
היא הרימה אחד מהם באצבעות דקות.
חלילן יצא לזנק לעברה שוב, אך היצור השעיר תפס אותו.
חלילן החל להיאבק ביצור השעיר.
"כל כך הרבה להיטות..." העירה עין-תכלת.
היא שקלה לרגע. "אתה רוצה את הגבישים שלך בחזרה?"
"הם שלי!" צעק חלילן. "מגיע לי אותם!"
עין-תכלת חייכה. "אני חושבת שלא. אתה צריך להרוויח אותם. יצור נמוך, אנחנו הולכים למבוך."
"כן עין-תכלת," אמר היצור השעיר, קם וגרר את חלילן קדימה.
עין-תכלת הלכה מאחוריהם.
היצור השעיר גרר את חלילן, שעכשיו היה סקרן מכדי להיאבק, בין חדרים והצעיד אותו במורד מדרגות.
"הגענו," אמר לבסוף היצור השעיר.
הם נעצרו מול דלת אבן נוספת בתחתית המדרגות.
עין-תכלת הוציאה מכיס שמלתה עותק משלה של המפתח המסולסל ובשלושה סיבובים פתחה את הדלת, מה שמיד גרם לצחנת הריקבון ששררה בכל המקום להתחזק באחת ולהכות בפניהם.
חלילן הרים את ראשו והבין מה מקור הסירחון: ה'מבוך' היה סבך של צנרת ביוב שהיוותה את רוב רצפת המרתף, ואולי גם התפרשה מעבר לה.
"זאת העסקה, יצור נמוך," אמרה עין-תכלת, "כדי להוכיח שמגיע לך להחזיק בגבישים היקרים האלה, אתה צריך לעבור בצינורות האלה עד שתגיע לשם -"

היא הצביעה על צינור עבה שהזדחל במעלה הקיר הנגדי עד שהסתיים בפתח יציאה עם גדר סביבו וסולם לידו.
"כשתצא בצד השני, אני אאמין שאתה ראוי ואחזיר לך את רכושך. אולי אפילו אעשה איתך עסקה מכובדת באמת! אם תנסה לקחת ממני את השק בדרך אחרת, אני אשמור אותך בכלוב בתור חיית השעשועים שלי."
חלילן הביט בצינור שעין-תכלת אמרה לו להיכנס אליו וכמעט הקיא במקום.
"אוי לא, זה יגרום לי להיות חולה..." הוא מחה." ויהרוס את הבגדים היחידים שיש לי פה."
עין-תכלת לא השתתפה בצערו.
"אתה יכול לוותר, או לשמור אצלי את הבגדים," היא הציעה.
"לא," אמר חלילן. "אבל..."
הוא שלף מהכיס הפנימי שלו את חליל העץ הישן.
"תשמרי על זה," הוא ביקש.
עין-תכלת לקחה את החליל.
"על מקל עם חורים?" היא אמרה ספק תמהה ספק משועשעת, "אם אתה מתעקש."
"אני מתעקש," הבהיר חלילן, הסתכל על הצינורות מבחוץ פעם אחת אחרונה, שאף פנימה אוויר יחסית נקי ונכנס בפתח הראשון.
בתוך הצינור היה חשוך, ודחוס, ורטוב.
היה שם מספיק מרחב בשביל שחלילן יוכל לזחול על ארבע, אך לא לעמוד וגם לא לשבת זקוף.
הוא נלחם ברצון לצאת משם מיד והזכיר לעצמו את המסלול: הרבה ישר, ואז ימינה...
הוא התחיל לזחול.
יד אחרי יד הוא הנחית במים מזוהמים, עד שראשו נתקל בדופן צינור שסימל את הפנייה הראשונה ימינה.
הוא נדחק ופנה והתקדם שוב עד הפניה הבאה, וחוזר חלילה.
עד שהוא נתקל בדופן ולא מצא מרחב לפנות ימינה או שמאלה, וגם לא לעלות למעלה.
דרך ללא מוצא! הבין חלילן. אני חייב לחזור אחורה. אני יכול להסתובב?
חלילן ניסה לעשות פניית פרסה בזחילה, אך גילה שאין לו מספיק מרחב.
חלילן השתנק.
הוא נאבק אך רק גרם לראשו להיחבט בדופן שוב.
"אההה!"
חלילן ניסה שוב ושוב, נחבט שוב ושוב, עד שהוא התקפל לכדור, מובס.
הוא הצטמרר כשהשינוי בתנוחה גרם לחלקים נוספים מגופו להירטב.
ואז עלה במוחו רעיון נוסף.
כשרגליו עדיין מקופלות ואסופות אל חזהו וראשו עדיין מורכן, חלילן הזיז את גופו לאט, וכמו כדור סבב על צירו.
סנטימטר אחר סנטימטר, הוא פנה לכיוון ההפוך עד שהיה יכול לחזור לעמידה על ארבע ולזחול שוב לפי המסלול.
אחרי התקדמות מסוימת, נשמע קול מוזר, כאילו מישהו נוסף משכשך יחד עם חלילן.
אחר כך חלילן הרגיש משהו רירי נדחק כנגדו.
אחר כך הוא הרגיש שיניים נוגסות בראשו באפלה.
יותר באינסטינקט מאשר מתוך מחשבה, חלילן ניסה להכות את הגוף שנצמד אליו, ואז עבר לפיתרון הבא: הוא השעין את כל כובד משקלו על התוקף.
לאחר מאמץ, גופו של התוקף נכנע והתפצח, והיצור נדם.
"אההההההה!" צרח חלילן לאחר מעשה.

הוא צרח עוד יותר כשהבין שהתכסה בחומר דביק מתוך מעיו של היצור, חומר דביק מספיק כדי להקשות על חלילן להפריד את עצמו מצד הצינור.

למרבה המזל, זה כן היה אפשרי והוא המשיך לזחול.

הוא לא התקדם הרבה לפני שנתקל בדבר נוסף.

"אה!" נבהל חלילן לפני שהבין שלא נתקל ביצור מפלצתי נוסף, אלא במשהו הרבה יותר קטן, וגם דומם.

אחרי מישוש קצר חלילן ניחש שמדובר בחתיכת צינור קטן, בתוך הצינור הגדול.

חלילן המשיך לזחול כשהצינור באחת מידיו - לעת צרה.

הצרה הגיעה מהר.

הפעם חלילן שמע מראש את היצור שהתקרב אליו, וידע להכות ראשון.

הדהודים של מתכת נשמעו כשהצינור הקטן היכה בדופן הצינור הגדול כל פעם לפני שהונחת על היצור התולעי, עד שזה דמם.

חלילן בקושי הספיק להסדיר את נשמתו, וכבר זחל לעברו יצור-תולעת נוסף.

ספלאחץ!

חלילן חיסל את היצור, אם כי לא לפני שזה שרט את ידו בשיניו, ולא בלי פגיעה עצמית שנעשתה בעיוורון.

"אאו," גנח חלילן בשקט ונדחק בין הגופות והנוזל הדביק שיצא מהן כדי להמשיך בדרכו.

לאט לאט חלילן התחיל לראות אור בקצה המנהרה - טוב נו, הצינור.

לצערו האור הזה נחסם די מהר.

"אה-לא-איכס!" קרא חלילן כשהתקיף אותו יצור נוסף.

הוא הנחית עליו מכות צינור עד שהתולע מת.

אחרי זה לא היו מתקפות נוספות והנוזל הדביק נשטף מידיו ורגליו של חלילן כשהוא התקדם לעבר העליה הסופית.

לבסוף חלילן היה יכול לקום על רגליו.

חיוך ההקלה שלו דעך כשהוא הבחין בשתי בעיות: האחת, שפתח היציאה היה מכוסה סורגים מפותלים, והשנייה, שאותו פתח היה גבוה, ולא היה על מה לטפס בתוך הצינור.

חלילן ניסה לפתור את הבעיה השנייה קודם: הוא התחיל לדחוק את עצמו כלפי מעלה.

אך ידיו ורגליו לא מצאו מאחזים, ולא משנה כמה חלילן התאמץ, הוא החליק לתחתית.

הוא התנשם ונאנח, ושאל את עצמו מה לעשות.

אולי הצינור הקטן יעזור לי? לא, אם אין לידיים שלי מה להחזיק גם לצינור לא יהיה. חבל שלא מצאתי משהו שיכול להינעץ חזק בדפנות במקום זה. השיניים של התולעים האלה יכולות להינעץ בדפנות?

חלילן דמיין את עצמו גורר יצור-תולעת מת ומשתמש בו בתור חבל טיפוס מכוער במיוחד, שעוד מדמם חומר דביק.

איכס, נגעל חלילן, אבל אז עברה במוחו הברקה. רגע, עד כמה דביק החומר הזה? 

חלילן חזר לזחילה אנכית, עד שמצא את מבוקשו.

הוא גילה מהר מאוד שלזחול בחלל הצר בעודו מחבק גופה של חייזר תולעי היתה חוויה דומה למה שתיאר לעצמו, רק גרועה יותר. 

בסופו של דבר הוא חזר לקצה הצינור, השכיב את יצור התולע ודרך עליו, נתן לרגליו להתכסות במעיו של היצור, ואז הנמיך את עצמו לאט וטבל את כפות ידיו באותו חומר. 

לא בלי מאמץ חלילן ניתק את עצמו מהיצור ומיקם את כפות ידיו ורגליו על דופן הצינור הגדול. 

ספלאחץ אחר ספלאחץ של הידבקות והתנתקות, חלילן טיפס עד שהגיע לראש הצינור, שם נאלץ להתמודד עם הבעיה השנייה. 

הוא הושיט יד דביקה לסורגים וטלטל אותם, אך ללא הועיל. חלילן הושיט גם את ידו השנייה, ניתק את רגליו והניח לעצמו להיתלות מהסורגים המסולסלים, אך הם סירבו להתנתק. 

"עין-תכלת! עזרי לי!" הוא קרא, אך לא נענה. חלילן לא התפלא - אחרי הכל הוא לא השלים את המבוך שלה. 

אבל איך אני אמור לפתור את זה? סורגים הם פתוחים או שהם סגורים. מה כבר אפשר לעשות איתם? 

זה לא נראה כאילו היה לסורגים ההם חור מנעול, משום כיוון. 

אולי הייתי צריך לגנוב לעין-תכלת את המפתח. הוא נראה מיוחד, חשב חלילן והשווה במוחו את הסלסולים של ידית המפתח לסלסולי הסורגים. 

הם באמת היו דומים - זה העלה בחלילן רעיון ששווה לבחון. 

הוא החזיר יד אחת אל הקיר, וביד השנייה הוא החל לדחוף את הסורגים, לראות אם חלק מהם ניתנים להנעה. סלסול אחד, קרוב לדופן, ענה לניסיונותיו. 

חלילן סובב אותו פעם, פעמיים, שלוש.

בצליל נקישה מבטיח, המכסה כולו התרומם על ציר. 

חלילן דחף את עצמו מתוך הצינור בהקלה. 

"הי, עין-תכלת!" הוא קרא, "העסקה שלנו!" 

הפעם עין-תכלת באה אליו. 

"יפה, יצור נמוך. הוכחת כי אתה ראוי לגבישים שהשגת. אתן לך אותם ואת מקל העץ שלך, אבל לא עכשיו. חבל שתיגע בהם כשאתה מכוסה במיץ ביוב."

חלילן הזעיף את פניו. "אם את מנסה לשמור אותם לעצמך-" 

"-אז הייתי יכולה לחסום את פתחי הביוב," השלימה אותו עין-תכלת, "או לזרוק אותך החוצה בתוך שק. ולא עשיתי את זה.
היצור הנמוך השני ילווה אותך למקלחת שלי. ואני מניחה שאתה יצור הזקוק לשינה?"

חלילן הנהן. 

"אז אני אגבש איתך עסקה מחר בבוקר."

הפרק הקודם