על שיעורים ואהבת נעורים

P. S נירוונה 

-------------------

אני כל כך מטומטם! חשבתי לעצמי. למה חתמתי על הדף הזה, למה?!

למה אני כל כך טוב בלהרוס לעצמי את החיים...

כאשר הגעתי למעונות הבנים צנחתי על מיטתי בייאוש ותחבתי את ראשי במבצר הכריות שלי וניסיתי להיעלם.

לפתע גורדון נכנס לחדר, וזיהיתי אותו הודות לצעדיו הכבדים.

"היי, מי תקוע שם?'' הוא שאל וגם קרא אליי באותו משפט. ''אל תדאגי, עלמתי - אני בא לחלץ אותך.'' אמר ומשך אותי בבת אחת מן המיטה, וגילה שהעלמה שאותה קיווה להציל אינה קיימת, ושזה רק אני.

הוא צרח בקול מחריש אוזניים, וקרא, ''היי, לוזר בוי! מה אתה עושה פה?!''

"גורדון, כאן מעונות הבנים! למה שאני לא אהיה פה?" השבתי לו.

"תסתכל עליי שנייה," הוא אמר כשעיניו נעוצות בשלי. "אוקיי - אתה מזיע, יש לך טיקים ואתה כוסס את הציפורניים שלך. אתה 100 אחוז לחוץ."

"אני לא לחוץ,'' אמרתי במהירות. ''זה פשוט.. אני... אהה.." ניסיתי למצוא תירוץ טוב למה אני לא לחוץ.

"אני לא מרגיש טוב!'' קראתי לפתע. ''אני התייבשתי, תראה איזה חום היום!"

"לוזר בוי, אני לא יודע איך להגיד לך את זה, אבל אנחנו בעוד שבוע יוצאים לחופשת חג המולד והטמפרטורה מתחת לאפס."

נדפקתי! חשבתי לעצמי.

"בכל מקרה," הוא המשיך. ''באתי לספר על מסיבה שאני עורך אחרי כיבוי אורות, ויהיה שם אלכהול, תבוא לבד

הפרק הקודם		הפרק הבא