ניוטון ארטמיס פידו סקמנדר

אני מתיישב על השרפרף, כשדמבלדור מניח את המצנפת על הראש שלי. להפתעתי, המצנפת אפילו לא מתייחסת למה שנמצא במזוודה שלי. לאחר שתי שניות בדיוק היא צועקת "הפלפאף!" 

אני לא שם לב בכלל לשאר האנשים, רק מחכה שייגמר המיון. כשדמבלדור מגיע לשם האחרון, נגמר המיון. הארוחה מתחילה, שכחתי בכלל כמה הייתי רעב. אני יושב לאכול עם שולחן הפלפאף, וכשהארוחה נגמרת המדריכים מלווים אותנו לחדרי השינה. אני לא מצליח להירדם, מעניין איך המצנפת מצליחה להחליט באיזה בית לשים כל אחד. אני נזכר במה שליטה אמרה, שכל מי שלא מצאו לאיזה בית לשים אותו, הולך להפלפאף. זה אומר שאין לי אף אחת מהתכונות שהמצנפת אמרה בשיר שלה? היא אמרה שלגריפינדור יש אומץ, ולרייבנקלו יש חוכמה, ושלסלית'רין יש ערמומיות. ומה יש להפלפאף? טוב לב? זה באמת נשמע כמו משהו שאומרים לתלמידים של הפלפאף כדי שלא יתאכזבו. אני לא מופתע מזה שליטה שובצה לסלית'רין, עם כל מה שהיא יודעת, היא בטח תהיה שרת הקסמים מתישהו. אני חושב על כל זה עד שאני נרדם.

אני הולך ליד האגם עם המזוודה ביד. אין שם עוד אף אחד חוץ ממני. פתאום אני שומע קול מכיוון האגם, ורואה את הדיונון הענק, אבל משום מה יש לו פרצוף כמו של תזאוס. "מה יש לך שם במזוודה?" הוא שואל. "זה לא עניינך" אני עונה לו. הוא מנסה לחטוף לי את המזוודה ואני אומר לו שיפסיק, אבל הוא יותר חזק ממני. לבסוף הוא מצליח לקחת את המזוודה ופותח אותה. להפתעתי, יוצאת ממנה ליטה, וצועקת "הפלפאף! הפלפאף!" תזאוס הדיונון צוחק ומשליך את המזוודה עם ליטה למים. "לא! ליטה!" אני צועק וקופץ אחרי המזוודה.

אני מתעורר שטוף זיעה ומגלה שכבר בוקר. הילדים שאיתי בחדר צוחקים. "דיברת מתוך שינה" אחד מהם אומר. "ליטה! ליטה!" השני מחקה אותי. "מה קרה? מי זאת ליטה, חברה שלך?" "די, זה לא יפה" השלישי אומר, אבל גם הוא צוחק. אני משתדל להתעלם מהם והולך לאכול ארוחת בוקר. אוף, למה הייתי חייב לדבר מתוך שינה? לא מספיק שמוינתי להפלפאף, עכשיו גם כולם חושבים שאני אידיוט. אני אוכל ארוחת בוקר וממהר לשיעור הראשון.

הפרק הקודם