"רון זה פשוט לא הגיוני." אמרה הרמיוני. רון נאנח. "הרמיוני, כבר עברנו על זה מיליון פעם. בואי פשוט נודה שג'יני בוגדת." קולו נשבר במילה האחרונה. היה קשה לו להודות שאחותו בגדה בו ורצחה את חברו הטוב ביותר. בפעם הראשונה מאז הקרב על הוגוורטס הוא אמר את זה בקול. "היה גם עוד דבר מוזר," התעלמה הרמיוני מדבריו, "כשג'יני דיברה אז היא אמרה שוולדמורט יהיה גאה בה, אבל זה בלתי אפשרי והיא יודעת את זה. הרי היא ראתה כמונו שהוא מת מהקללה." "אולי היא חושבת שאפשר להחזיר אותו שוב? כמו שפיטר החזיר אותו" אמר רון. "אבל היא אפילו לא כעסה או נראתה כועסת! אם היו הורגים את האדון שלי, אני הייתי אפילו מאוד כועסת! לעומת זאת, היא נראתה יותר כאילו היא שמחה על ההזדמנות שניתנה לה." המשיכה הרמיוני לעמוד על דעתה. "ואני חושב שאת סתם מנסה להצדיק את ההתנהגות שלה," ענה לה רון בתסכול, "ג'יני עכשיו אוכלת מוות. היא הודתה בזה מול כולם ואת גם שמעת את זה." "אתה לא מבין," אמרה הרמיוני בייאוש, "לו רק היה לנו רמז...". פתאום, כבמטה קסם, התחיל לזהור הכיס של רון. "רון, הכיס שלך!" אמרה הרמיוני בבהלה בזמן שהזוהר התחזק יותר ויותר. רון הכניס ידו לכיס והוציא משם חתיכת נייר צהובה. "זה הכל? חתיכת נייר קטנה?" שאל רון, אשר קיווה למשהו שישפוך אור על המצב. "אולי זה יעזור..." ענתה הרמיוני, "נו, למה אתה מחכה? תפתח אותה!". אט-אט פתח רון את הפתק הצהוב, מסתקרן יותר בכל רגע אך למרבה אכזבתו היו כתובות עליו רק שתי מילים בכתב היד המסולסל של ג'יני: "להרמיוני, כימרגף." "זה הכל? רק שתי מילים? היא לא יכלה לכתוב מה קורה או לפחות משהו מובן?" רטן רון בעודו מנסה להחניק את שביב התקווה שהתעורר בו למראה הפתק מג'יני. "היא בטח לא רצתה שהוא ייפול לידיים הלא נכונות." ענתה הרמיוני, טרודה במחשבות. "אולי זה לחש או צופן." אמר רון בשעה שניסה לעשות קסם עם המילה אך לשווא. "צופן... זהו זה רון! הפתרון הוא צופן!" התלהבה הרמיוני מתגליתה החדשה, "ג'יני בטח הצפינה את המילה כדי שאף אחד חוץ משנינו לא יבין מה כתוב". "אבל הרמיוני," לא היה נעים לרון להחזיר אותה לכדור הארץ, "יש מיליוני צפנים בעולם וזה יכול להיות צופן של קוסמים או של מוגלגים, אם זה בכלל צופן". "על זה לא חשבתי..."מלמלה הרמיוני, "אבל אני בטוחה שזה צופן, כי אם לא מה עוד זה יכול להיות?". שתיקה מביכה נוצרה בין השניים כשכל אחד מהם ניסה לחשוב על פתרון לבעיה הגדולה שהציבה התגלית של הרמיוני.רון החל לומר לעצמו דברים שקשורים לג'יני ושחשב שאולי יוכלו לעזור בחקירה שלהם. "היא לקחה קורס כשפומטיקה, חקר מוגלגים ולחשים עתיקים..." מלמל לעצמו. על פניה של הרמיוני אשר הקשיבה למלמולים של רון, הפציעה ההבנה כאשר חיברה את החלקים של הפאזל. "רון, מה אמרת?" שאלה בהתרגשות. "שג'יני לקחה קורס כשפומטיקה?" שאל רון כשהרמיוני קטעה את חוט מחשבתו. "לא, לא זה התכוונתי. מה אמרת אחרי זה?" שאלה עדיין נרגשת. "שהיא בקורס לחשים עתיקים?" שאלרון דלא הבין איך זה קשור לפתק מג'יני. "לא, באמצע." אמרה כמעט בעצבנות. "חקר מוגלגים?" רון ניסה להבין לאן הרמיוני חותרת. "כן, בדיוק!" אמרה בשמחה, "בחקר המוגלגים לומדים על צפנים בערך באמצע השנה ולפי איך שאני מכירה את המורה, היא למדה רק צופן אחד, את הצופן הכי פשוט, הוא נקרא צופן את"בש. " "צופן אתמה?" שאל רון "צופן את"בש. זה צופן של מוגלגים ורובם יודעים אותו, גם אני יודעת אותו וג'יני ידעה שאני יודעת." אמרה. "אבל את בטוחה שזה הצופן? המורה יכלה להתקדם באותה שנה או שזה בכלל צופן של קוסמים..." פקפק רון בתגלית של הרמיוני. "זה חייב להיות צופן של מוגלגים מוכר, כי אם לא היא לא הייתה רושמת את השם שלי ליד. ג'יני הבינה שאני אכיר את הצופן כי אני בת של מוגלגים ואני בטוחה שזה הצופן היחיד שהיא למדה בקורס." זה נראה להרמיוני מוזר שהיא לא עלתה על זה עוד קודם. "את בטוחה?" שאל רון עדיין מפקפק. "אני בטוחה." ענתה. "אז תנסי לפענח את זה." אמר. "אני צריכה דף ועט." אמרה הרמיוני בזמן שחיפשה כאלו אך לפני שהספיקה למצוא רון הגיש לה את הפתק הצהוב ועט שהיה בקרבת מקום. הרמיוני רכנה מעל הדף והתחילה לכתוב, כעבור כמה שניות הרמיוני והתרוממה וקראה את מה שקיבלה מהמילה המוצפנת. "יצא למיגרו." אמרה באכזבה, "עוד מילה שאין משמעות." "הפעם אני בטוח שיש לזה משמעות, כי אם אין לזה, ג'יני לא הייתה כותבת את זה. אני חושב שזה לחש, תנסי אותו." רון היה אופטימי יותר משהיה יכול לחשוב שהוא יהיה ככה לפני חצי שעה. "טוב, אם אתה חושב ככה..." עכשיו הרמיוני הייתה הספקנית מבין השנים. היא הוציאה את שרביטה, הצביעה איתו על רון, אמרה "למיגרו". לפתע, הכל התפוצץ. הבזק האור היה חזק יותר משראו בחייהם ועיוור אותם לכמה שניות. גל ההדף שנשלח מהפיצוץ דחף את רון והרמיוני לשני קצוות החדר והפיל אותם, אך נראה שרק שניהם הושפעו ממנו . כשהרמיוני קמה מהרצפה אחרי שהתאוששה מהפיצוץ, כולה חבולה ודואבת, חיפשה את שערו הג'ינג'י של חברה רון. התדהמה הציפה את גופה של הרמיוני והכריחה אותה לשבת על המיטה הקרובה כשמוחה מסוחרר מהמחשבות. לנגד עינייה נגלה, בשתי קצוות החדר, שהחבר שלה ששוכפל לשניים.
|