קוסמת בטעות

מוקדש לכל מי שהגיב!

-----------

מירתי לדוכן פירות בתחנת הרכבת, ובעודי עוברת לידו, עשיתי את עצמי מחפשת משהו וממהרת, חטפתי כמה אפרסקים ותפוחים, וחזרתי ללכת בכיוון ההפוך. הסתכלתי ימינה ושמאלה, ושמתי לב שבעל החנות עסוק בשיחה עם גברת עם כובע גדול ופרחוני שהסתיר את פניה. פרחוני? אולי זו ליידי סירה! ואולי אני פרנואידית מדי. בכל מקרה, הסתרתי את פני מתחת לברדס שלבשתי, ומיהרתי ללכת משם.
את המחבוא שלי לימים הקרובים בניתי בכוך קטן שהתחבא מאחורי חנות המאפים. הוא היה המקום המושלם: דרך אחת ליציאה וכניסה, כך שלא יכולות להפתיע אותי, אבל בכל זאת כמה מקומות מחבוא בשבילי. הוא היה מקורה, ולא מושך תשומת לב, ככה שלא יגיעו לשם טיפוסים מוזרים. וחשוב מכל: היתה לו תצפית קטנה אל ים האנשים בתחנה.

שק השינה שלי שכב שם, מסריח כולו מהפחים והאוכל הרקוב לידם הוא שהה יום לפני. קיוויתי שלי אין את אותו הריח. הוא נח שם, מוחבא מעיני כל ולידו גם סלסילה בה האוכל שלקחתי היום. תיק החירום היה עלי, כמובן. לא יכולתי להרשות לעצמי לאבד אותו.
אכלתי וחשבתי מה כדאי לי לעשות. הנחתי בשלב מסוים, מי ששלח את ליידי סירה אלי, יבוא לחפש בתחנת הרכבת הזו. בתור מישהו שעוסק אחרי אנשים שנמלטו, הייתי חושבת ישר על כך שהם רוצים לברוח מהעיר, ולקנות כרטיס טיסה לוקח זמן, אז רק רכבת באה בחשבון. לא ממש זכרתי איזו תחנה זו, ומה שמה. קינק קרו? קינג קונג? אה, כן. קינגס קרוס. בכל מקרה, אם אני רוצה לפעול, זה חייב להיות במהרה. עלי להתגנב לרכבת, או לגנוב כרטיס. וכל זה, לפני שהאנשים של ליידי סירה יסרקו גם את תחנת הרכבת הזו.
לפתע, קוטעים אותי מהרהורי, הופיעו שני אנשים משום מקום, בכוך הקטן מולי. האיש המבוגר, היה בעל שיער שחור פרוע ועיניים חומות, והוא עטה על עצמו גלימה ירוקה בהירה, שצבעה דומה לצבע אבן הירקן. הבת, נערה שנראתה בת גילי, 11, בעלת שיער אדמוני ועיניים חומות, זהות לאלו של אביה, ככל הנראה. היא גם עטתה גלימה, שלה בצבע כחול, והיא קפצה במקום בהתרגשות.

"אליסי, שקט", ניסה האב להרגיע אותה. "המקום הזה שורץ מוגלגים!"

הילדה, ששמה היה כנראה אליסי, נרגעה, ואחזה בידו.
הם פשוט הופיעו משום מקום. מה? 

זה לא הגיוני. שפשפתי את עיניי לראות שאינני מדמיינת, אך אליסי ואביה נותרו במקומם.
הם המשיכו לדבר, אך לא הקשבתי, כשלפתע חלחלה בי ההבנה. הגלימות שלהם היו זהות לחלוטין, חוץ מצבען, לגלימת האדם המסתורי בחלום שלי. התבוננתי בהם הפעם שוב, נזהרת שלא להסגיר את מיקומי. אליסי הסתובבה קצת לכיווני, אך לא שמה לב אלי. לפתע ראיתי שגם היא וגם אביה אוחזים מקל.
רגע, מקל? גם האיש בחלום שלי החזיק במקל. 

הרגשתי כאילו הכל הוא פאזל אחד גדול, ושמתגלים מולי עוד ועוד חלקים. 

החלטתי להרכיב אותו אחר כך, ולנסות לאסוף כמה שיותר מידע. 

הם התחילו ללכת, ומיהרתי לאסוף את הדברים שלי.
הסקרנות גברה עליי, והחלטתי לעקוב אחריהם.

-----

אני אאריך גם את הפרקים. בכל מקרה יש לי בטלפון תכנון מדויק ל17 פרקים, ותכנון עלילתי לפאנפיק המשך. זה יהיה ממש טוב. נ.ב, אין קשר להארי הרמיוני רון וכאלה.

רציתי לכתוב פרק הבא בתגובה שלישית, אך מהסיבה שהיא כבר נכתבה, אני אפרסם אותו מחר. בכל מקרה אני ממליצה לכם לקרוא שוב את הפרקים 2 + 3, כי הארכתי אותם הוספתי מידע חשוב.

אני כרגע באמצע הכתיבה של הרביעי, אבל הוא יחסית ארוך אז אולי אני אעלה רק אחד היום. כמו שכבר אמרתי, זה יהיה פאנפיק עם 17 פרקים.

הפרק הקודם		הפרק הבא