מלך האריות- פרודיה

"דוד סקאר"? קרא סימבה מפתח מאורתו הקטנה של דודו.

"שתוק רגע" נשמע קולו הנרגן של סקאר. סימבה הציץ וראה את דודו מנסה לרקוד כמה תנועות מסובכות מאוד כשהוא ממלמל "אחד שתיים שלוש, אחד שתיים שלוש ארבע".

"תיכנס, תיכנס כיעורונצ'יק" הוא קרא לעבר סימבה כשהוא קורס בעייפות על רצפת המערה.

"דוד סקאר, דוד סקאר" קרא סימבה בהתרגשות וקיפצץ אל עבר דודו "היום אבא הראה לי את כל הבריכה"!

"אוהווו" אמר סקאר, בהזדהות מזוייפת בשמחתו של אחיינו.

"כן" אמר סימבה וקפץ על גבו של סקאר "את הכל הוא הראה לי. את המים הרדודים, העמוקים ואפילו את הציליות"

"נו נו" ענה סקאר באדישות "את האזור המוצל הוא הראה לך"?

"אהמ.. לא" ענה סימבה ועיקם את אפו "הוא לא מסכים לי ללכת לשם".

"והוא בהחלט צודק" מילמל סקאר מתחת לשפמו העבות "סוכת המציל היא לא מקום לילדים".

עיניו של סימבה אורו בסקרנות "סוכת המציל"?!

"אופס" סקאר הניח את ידו על פיו "פליטת פה. תתעלם מזה סימבה".

"פליטה"? תהה סימבה בקול "חשבתי שמסיימים לפלוט כבר בגיל חודשיים".

"לא כזו  פליטה"! התעצבן סקאר "פשוט עזוב את זה, אוקי? ואתה מתחיל לעצבן אותי, עוף מפה"!

"אני עף אני עף, אוקי" אמר סימבה, שכבר בעצמו רצה להתחפף משם וללכת אל הרפתקאתו החדשה.

"וסימבה" קולו של סקאר עצר אותו בפתח המערה "זה הסוד הקטן שלנו"...

"כן" אמר סימבה וקרץ

"עוף כבר"!!!! צרח סקאר כשסימבה השתהה שם עוד רגע.

"מוחעחעחע" הוא גיחך ברישעות והסתובב לאחוריו, יודע ש"פליטת הפה שלו" תגרום לסימבה ללכת אל סוכת המציל. והרי זה בדיוק מה שרצה שיקרה.

"נלה" צעק סימבה כשהגיע למשכנם של שאר האריות והלביאות.

"תשלוט בקול שלך" אמרה סראבי בנעימות. היא ישבה על סלע גבוה ונראתה אצילית מאוד, אצילית כמו שרצתה שגם סימבה יהיה "מלכים לעתיד לא מרימים את קולם" היא העירה לו.

"נו די כבר אמא" התלונן סימבה.

"מלכים לעתיד לא מתחצפים לאימם" העירה המלכה, עדין בקול נעים.

סימבה התעלם ממנה, הפנה לה את גבו, שוב התעלם מ"מלכים לעתיד לא מפנים את גבם לאחרים" שקראה אימו מאחורי וניגש אל נלה, שישבה בתוך כפותיה של עמונה, אימה.

"היי נלה" אמר סימבה בחיוך מלא שיניים.

"היי סימבה" ענתה גם נלה וריפרפה בריסיה הארוכים.

"אני לא מבינה אתכם" מילמלה עמונה "אתם כולה גורים, מה זה הפירלוטוטים האלו עכשיו"?. סימבה ונלה נאנחו בו זמנית.

("מלכים לעתיד לא נאנחים".)

"אז מה את עושה נלה"? שאל סימבה וניסה לרמז לה שתבוא איתו.

"נלה לא יכולה עכשיו" אמרה עמונה בחומרה "אני פולה לה כינים". נלה עשתה פרצוף סובל וסימבה עשה פרצוף נגעל.

"וגם לך לא יזיק פלית כינים". סראבי תפסה את ראשו של בנה בין שיניה והרימה אותו אל בין כפותיה.

"איכס, פויה" גנח סימבה וניפנף בידו מול אפיו "אני שונא שאת אוכלת אמבה ואז מכניסה אותי לפה שלך"!

"מלכים לעתיד לא מדברים בלשון כמו פיכס ופויה" העירה אימו כשהיא מעבירה את שיניה על רעמתו הקטנה מאוד.

בשביל גור בגילו, לסימבה היתה אמורה להיות רעמה גדולה הרבה יותר מאשר שלוש שערות. אבל סראבי לקחה ברצינות את דבריו של רפיקי הבבון ונהגה לספר את רעמתו של סימבה, כדי שחס ושלום לא יראו שלה, למלכה, נולדה ממותה.

הפרק הקודם		הפרק הבא