היורשים!

הרכבת נעצרה ודראקו, הארי, רון והרמיוני יצאו החוצה יחד עם עוד מאות תלמידים.

מחוץ לרכבת חיכה איש ענק עם פנס גדול שקרא, “תלמידי שנה ראשונה לכאן בבקשה!”

"זה האגריד,” אמר הארי לדראקו כשהם טיפסו על הסירות. “הוא זה שגילה לי שאני קוסם...”

אחרי שכולם התמקמו בסירות הם החלו לחצות את האגם הגדול. בצד השני, בראש צוק גדול עמדה טירת הוגגורטס וצריחיה דקרו את השמיים.

"וואו,” שרק הארי בהתפעלות.

"בת דודה שלי, טונקס סיפרה לי שבאגם הזה חי דיונון ענקי,” אמר דראקו בזמן שהם נכנסו למעין נהר תת קרקעי. הם היו כרגע ממש מתחת להוגוורטס.

"וואו,” מלמל הארי. “אבל תגיד לה שאני לא מאמין לה.”

דראקו גיחך והם יצאו מן הסירות למעגן תת קרקעי.

"כולם, לעקוב אחרי,” קרא האגריד. הם טיפסו בעקבות הפנס של האגריד ויצאו אל חלקת דשא ממש בצל הטירה. הם עלו בגרם מדרגות מאבן והצטופפו סביב הדלת הקידמית העשויה מעץ אלון.

האגריד דפק על הדלת והיא נפתחה. בפתח עמדה אישה לבושה בגלימה ירוקה ופרצוף חמור.

"תודה האגריד, אני אקח אותם מכאן.” היא אמרה.

היא הובילה אותם לחדר המבואה של הטירה שהיה כמו אולם מבואה. היא נעצרה ואמרה, “ברוכים הבאים להוגרווטס. אני פרופסור מקונגל.” ואז היא פצחה בהסבר ארוך על הבתים והנקודות שדראקו כבר הכיר בעל פה מטונקס. הוא שם לב שמאחורי פרופסור מקונגל היו דלתות ענקיות.

"עכשיו ניכנס לאולם הגדול וכל אחד ימוין לבית שבו הוא יהיה,” היא סיימה את דבריה ופתחה את הדלתות.

בפנים היו ארבעה שולחנות ארוכים שהיו מלאים בתלמידים. ובתקרה רחפו המוני נרות.

"עכשיו אני אקרא בשמתיכם וכל ילד שאני אקרא בשמו יצעד קדימה ויניח את המצנפת לראשו, היא תקבע לאיזה בית תשתייכו.”

"חנה אבוט,” קראה הפרוספור. ילדה בלונדינית ניגשה וחבשה את המצנפת. לא עברו כמה שניות והמצנפת צעקה, “הפלפף.”

"אני אהיה איתה מן הסתם,” לחש רון. “כל המשפחה שלי לומדת ולמדה בהפלפף. “איזה בית את חושב שאתה תהיה, הארי?”

"אולי גריפינדור,” לחש לו הארי בחזרה. “האגריד סיפר לי ששם היו ההורים שלי.”

דראקו התרחק מהם. הוא כבר ידע באיזה בית מן הסתם ישובץ. בסלית'רין. הוא שיער שברגע שמצנפת המיון תקרא בקול שהוא בסלית'רין אז הארי ורון כבר לא ירצו להיות חברים שלו... חבל, הוא קיווה שהם יהפכו להיות חברים טובים. הם היו ממש נחמדים...

"הרמיוני גריינג'ר,” קראה פרופסור מקונגל. רייבנקלו!” צעקה המצנפת ברגע שהיא נגעה בראשה של הרמיוני.

'ברור,' דראקו גלגל את עיניו. 'שהיא לא תהיה ברייבנקלו?'

"רון וויזלי,” קראה פרופסור מקונגל. רון פסע קדימה בחשש וחבש את המצנפת לראשו. “הפלפף!” צעקה המצנפת. רון נאנח בהקלה והצטרף לשולחן הצהוב. דראקו זיהה שם עוד כמה ראשים ג'ינג'יים.

'טוב הנה הלך הסיכוי הראשון להיות עם מישהו מוכר,' דראקו חייך במרירות. 'גם אם אני לא אהיה בסלית'רין אני בחיים לא אהיה בהפלפף.”

"דראקו מאלפוי,” קראה פרופסור מקונגל. דראקו פסע קדימה וחבש את המצנפת. לא עבר יותר מרגע והמצנפת קראה בקול. “סלית'רין!”

דראקו נאנח והלך באיטיות לשולחן הירוק שבקצה של האולם. אם הייתה לו תקווה כלשהי אז שעכשיו היא התבדתה לגמרי. אין סיכוי שהארי ישובץ בסלית'רין. הוא התיישב בקצה השולחן. גויל התקדם אליו בחיוך גדול וטפח לו בעוצמה על הגב. פניו של דראקו התנגשו בשולחן והוא שפשף את סנטרו בכאב.

"הארי פוטר,” קראה פרופסור מקונגל. דראקו הרים את ראשו בתקווה. הוא ידע שאין סיכוי שהארי ישובץ לסלית'רין אבל עדיין...

הארי ניגש קדימה וחבש את המצנפת. עברו כמה רגעים... עברו עוד כמה רגעים...

דראקו החל לקפצץ בחוסר מנוחה..

עברו עוד כמה רגעים והמצנפת צעקה, “סלית'רין!”

דראקו נאנח באכזבה אבל אז התעשת. “סלית'רין?” הוא מלמל בלבול. הוא הביט בהארי שהחזיר את המנצפת לפרופסור מקונגל.

פרופסור מקונגל הייתה נראית מבובלת לחלוטין והיא החליפה מבטים עם פרופסור דמבלדור. הוא גם היה נראה מבולבל והוא תקע את מבטו בהארי.

הארי שלא שם לב לכל זה הלך לשולחן של סלית'רין והתיישב ליד דראקו. “היי דראקו, אנחנו באותו בית.” הוא אמר בחיוך.

"כן, שמתי לב,” מלמל דראקו שעדיין היה המום.

שאר הערב עבר ללא תקלות. האוכל היה ממש טעים ודמבלדור אמר נאום שגרם להארי לצחקק בלי הפסקה.

בסוף הסעודה הם הלכו לחדר המועדון של סלית'רין ששכן במרתפים.

הארי ודראקו בחרו בשני מיטות שהיו בקצה החדר.

"היי, הארי,” אמר דראקו. הוא היה לבוש בפיג'מה והוא שכב על מיטתו בוהה באוויר. “איך זה שהשתבצת בסלית'רין? אל תבין אותי לא נכון, אני ממש שמח שאתה פה אבל כולם יודעים שמשפחת פוטר היא גריפינדורית מדורי דורות...”

"ביקשתי שאני אהיה יחד איתך,” ענה הארי בפשטות. “כשראיתי שאתה הולך לסלית'רין אז הבנתי שרוב הסיכויים שלא נהיה באותו בית אז פשוט ביקשתי מהמצנפת להיות בסלית'רין. היא לא ממש הסכימה בהתחלה,” הארי צחקק לעצמו. “היא ממש התעקשה שאני אהיה בגריפינדור אבל בסוף שיכנעתי אותה.”

דראקו לא ענה. הוא חש אושר פנימי ממלא אותו מבפנים. “תודה הארי,” הוא אמר לבסוף. ונרדם עם חיוך קטן.

הפרק הקודם		הפרק הבא