עולם הקוסמים האמיתי

״סליחה?״ פנה דניאל לגובלין קטן וירוק שבדק ספיר כחול ונוצץ בזכוכית מגדלת.

״כן?״ שאל אותם הגובלים הירקרק.

״יש פה כספת למשפחת גרינט?״ נדחף רופרט.

הגובלין הנהן.

״אך עליי להזהיר אותך, איש צעיר, משפחת גרינט לא עשירים במיוחד.״

רופרט הנהן, מצחו מתקמט.

״אני כבר רגיל להיות עני, אני רון הרי!״ צחק, ואמה בעטה בו כשכולם הביטו בהם.

״יש כספת למשפחת ווטסון?״ שאלה אמה בחשש, והגובלין הניד בראשו.

״אבל את אינך ווטסון, את...״ המהם הגובלין, ולאחר שנייה פלט צווחת הפתעה וממש זינק באוויר.

״את הרי ממשפחת לונסטל המפורסמת!״ אמר, ואמה הביטה בו, המומה.

״לא, לא, אני אמה שרלוט דיורי ווטסון, והוריי הם ג׳קלין ווטסון וכריס ווטסון, ואחי הוא אלכס ווטסון.״ אמרה אמה בקול מדוד, אך כי ניכר כי נלחצה.

״מה פתאום, את נראית בדיוק כמו אימא שלך, מירנדה לונסטל, ועינייך בדיוק כשל אביך, ג׳ראד לונסטל! הם אחת מהמשפחות הכי עשירות וידידותיות שניתן למצוא!״ חייך הגובלין.

״אבל...״ גימגמה אמה.

״ויש לך שלושה אחים קטנים! טובי, סוזן, ואנני! אוי, הם כל כך חמודים! את מוכרחה להכיר אותם!״ הביט בה הגובלין בציפייה.

״מה שמך?״ שאלה אמה בעדינות.

״גולוק.״ אמר הגובלין בחיוך גאה.

״אז מר גולוק, חוששני שאתה טועה, אני לא מאומצת.״ הסבירה לו אמה בהיגיון אך בעדינות.

״גברת לונסטל, את טועה בהחלט, את נראית בדיוק כמוהם.״ אמר גולוק באותה מידה של סובלנות.

״אם תרצי, לאחר שנגיע לכספת של משפחת לונסטל, תקחי כסף, וכך גם חברייך מכספותיהם, אוכל לקחת אותך לבית לונסטל, ברשת הפלו.״ חייך הגובלין חיוך אדיב.

״כן... תודה...״ אמרה אמה, ושקעה בהרהורים, מבוהלת.

״ומר רדקליף הצעיר! לכבוד הוא לי לפגוש אותך!״ חייך גולוק חיוך גדול לעבר דניאל.

״איך אתה מכיר אותי? גם אני מאומץ?״ שאל דניאל בפחד.

״אני לא יודע, אני יודע שאתה הבן של אלן רדקליף ומרסיה רדקליף.״ משך הגובלין הירוק הקטן בכתפיו.

״אלו ההורים שלי!״ שיחרר דניאל נשיפת הקלה.

״אבל רגע... הם לא קוסמים!״ צווח.

״הו, הם בהחלט קוסמים. בין הטובים ביותר שלנו! אך לאחר לימודיהם בהוגוורטס פרשו מעולם הקסמים לחלוטין, וכוחות הקסם שלהם דהו לגמרי.״ אמר גולוק בצער.

״הו.״ אמר דניאל בתימהון.

״ומה עם גרינט? אמרת שיש פה כספת על שם גרינט!״ התערב רופרט.

״אכן, גרינט. אבל אל תדאג, הוריך לא קוסמים. הם מוגלגים רגילים. אבל דודתך שמרה בשבילך סכום של כסף.״ חייך גולוק אל רופרט.

״מי?״ שאל רופרט בבלבול.

הדודה היחידה שהייתה לו הייתה לואיזה, אחותה של אימו, ועל האישה המוזרה הזאת הוא בחיים לא היה מנחש שהיא קוסמת.

שיערה היה בלונדיני, שיערות שיבה שזורות בתוכו, ועיניה היו כחולות ענקיות בגודלן, תמיד נוצצות, מוקפות במסגרת דקיקה של משקפיים, והיא תמיד לבשה את אותו הצבע.

תכלת.

והיא תמיד ענדה מחרוזות מרשרשות וצמידים מקרקשים, ופרח תמיד היה נעוץ בשיערה המתולתל הבהיר.

קמטים היו בכל פניה והיא נראתה זקנה מאוד, לא יותר מדי, אבל מאוד.

הגובלין הניד בראשו, מחויך.

״קפצו אל העגלה!״ צווח, מצחקק, והנערים והנערה עשו זאת.

צעקותיהם נבלעו באפה בזמן שירדו למטה, ולמטה...

הפרק הקודם		הפרק הבא