חייה של לילי אוואנס. פאנפיק לא רגיל.

מביך.

אפילו אני התכווצתי מבמבטים הכועסים שג'יימס וטימותי החליפו.

"אמ... אז, טימותי, איזה בית אתה? רייבנקלו, נכון?" שאלתי בניסיון נואש להפיג את המתח.

פחחחחח נראה לכם שאני לא יודעת את הבית שלו?

אני יודעת את המערכת שעות שלו בעל פה!

הו כן, אני סטוקרית ממדרגה ראשונה.

"לא, גריפינדור..." אמר טימותי בזהירות.

"נכון! רייבנקלו הרגיש לי לא נכון." אוי אני יכולה ללכת להוליווד.

ג'יימס זז, וטימותי שלח בו מבט חד, מצמצם את עיניו.

פתחתי את פי, וטימותי וג'יימס פנו להביט בי בבת אחת.

הסמקתי כמו מפגרת וסגרתי את הפה.

לאחר כמה דקות של שתיקה טימותי פנה אל ג'יימס.

"אז מה, אתה בעצם כמו הסטוקר הרשמי שלה?" החווה בראשו לעברי.

"וסליחה שאני מדבר עלייך בלשון 'היא', אבל אני לא רוצה לערב אותך בזה." התנצל טימותי בפניי ואני הנהנתי.

איזה מקסים הוא, נכון?

אני כבר רואה את המצבה שלי:

"לילי אוואנס, נפטרה עקב קראש קשה על טימותי מת'יוס."

אחלה מצבה לדעתי, כל עוד השם של טימותי יהיה כתוב מתחת ל"בעל:".

"אני לא הסטוקר שלה, אני בעלה לעתיד." השיב ג'יימס בהתנשאות.

עיוויתי את פניי.

מטומטם.

עיניו של טימותי נמלאו כעס.

"ואתה שאלת אותה לגבי זה?" שאל בקול עצור.

"אני שואל אותה כל יום, ויום אחד היא תענה כן, אני מקווה." ענה ג'יימס בכנות לא אופיינית.

המבט של טימותי פך להיות פחות תוקפני במעט, ואני מצאתי את עצמי בוהה בג'יימס.

אני ממש אבל ממש לא ציפיתי לתשובה כזו חמודה.

כאילו, באמת, זה פוטר-יש-לי-אגו-בגודל-הוגוורטס, הוא לא אמור להיות חמוד.

אבל בסדר, הוא עדיין מטומטם.

ואז הכרכרה הגיעה, ואני נחפזתי החוצה.

מביך.

פגשתי את קלאודיה וסופי, ושלושתנו מיהרנו אל שולחן גריפינדור באולם הגדול.

ואז, כמובן, ג'יימס היה חייב להרוס את הכל.

הפרק הקודם		הפרק הבא