Bad story

מל נשמה עמוקות מנסה להירגע, לשלוט בעצמה. היא לא חשבה שזה יגיע כל כך מהר, שהיא תצטרך להתמודד עם אנשים מוקדם כל כך. היא הסתובבה לאחוריה באיטיות. זו הייתה ואנדה, ישובה על המיטה כשעיניה בהירות בדרך כלל עטו גוון כהה וזועם.

"איפה היית?" היא צעקה בלחש "מה חשבת לעצמך כשנעלמת בצורה כזו? לילה שלם! כבר חשבתי להודיע למישהו על זה! נעלמת אתמול בארוחת הערב ומאז.. איך יכולת.."
זה הגיע, השלב בו היא הפסיקה להקשיב. רק בהתה בשפתיים המתנועעות, רואה איך המילים ניתזות מהן כמו בהילוך איטי. היא לא יודעת כמה זמן עבר עד שואנדה השתתקה אבל זה קרה בסוף. הגיע תורה לדבר, להסביר את עצמה.. לומר משהו..
"נוכל לדבר על זה מאוחר יותר?" היא לא הצליחה שלא לשוות לקולה גוון של תחנונים. היה חשוב לה שהיא תבין אותה, לא רצתה שתכעס עליה.

המים החמים שזרמו על גופה הרגיעו אותה, קילפו מעליה שכבה אחר שכבה את היממה שעברה עליה. נתנה לכל חושיה להתמכר לתחושת המים, למראה הטיפות הניתזות בחינניות ממלכתית, ולקול הזרימה שמחדש את עצמו בכל שנייה מחדש..

___________

האולם הגדול היה ריק ברובו. יום שבת בבוקר, רוב התלמידים מעדיפים לבלות עוד קצת במיטה לפני שיתחיל היום. מל ישובה הייתה על יד השולחן הארוך בוחשת בקערת הפודינג שלה בחוסר תאבון, משתדלת לא להרים את מבטה, דוחה את הבלתי נמנע ככל האפשר. היא שקעה בהזיה חביבה שפרופסור פליטיק ירשה לה לצאת לבית לכמה ימים כך שקריאת ה"בוקר טוב" שנשמעה מאחוריה תפסה אותה לא מוכנה. היא הקשיחה את גווה, מנסה בחצאי השניות שנשארו לה עד שתסתובב, להקשיב למה שמעבר למילים. היא לא ידעה מה היא חיפשה לשמוע אבל להפתעתה היא שמעה רק חוסר וודאות, חוסר ביטחון. היא הסתובבה באיטיות, בוחנת את תווי פניו. הוא היה נראה מודאג ומאיזו שהיא סיבה שהיא לא הצליחה להבין היא ראתה בו היסוס.
"מל? את מרגישה טוב?"
"כן" קולה נסדק בניגוד לרצונה "רק שנייה". היא הייתה מוכרחה לנסות להתאפס. 'תשלטי על עצמך, קדימה מל! את יכולה!' עודדה את עצמה תוך שהיא מורחת חיוך על פניה, היא קיוותה שהוא נראה מאושר מספיק.
"סורי בן, נרדמתי אתמול בשעה מוקדמת תוך כדי קריאת ספר" שיקרה בקלילות.
"הוו.." הוא נשף בהקלה "כבר לא ידעתי מה אני אמור לחשוב.." וכבר הם נסחפו לתוך שיחה ארוכה, מתעלמים מהמולת התלמידים שסביבם. היא צחקה במקומות הנכונים, חייכה, הראתה פרצוף מופתע והתפעלה ביחד איתו. אבל אז, בדיוק כשכבר עמדה לטפוח לעצמה על השכם ועל כישורי המשחק המדהימים שלה, היא ראתה אותה. עומדת על יד דלתות הכניסה הגדולות תלמידים רבים עברו לידה אבל היא כמו לא הבחינה בהם הסתכלה רחוק משם, מביטה בזוג תלמידים שהיו שקועים בתוך מה שנראה כמו שיחה מרתקת. מבטה הזועם ננעץ במל שהישירה ראשה ונעצה בה מבט קפוא בחזרה.

____________

פרק לא מוצלח, אני יודעת. כולם בחופש, ויש הרבה אורחים בחג. קשה לי לכתוב כשיש אנשים.. בכל אופן, אשמח לקבל תגובות..

הפרק הקודם