הסודות מתגלים

"אנחנו עורכים מסיבה היום בערב," הפתיעה אותי אנג'ל כשהתיישבתי לידה בארוחת הבוקר ביום הרביעי שלי בהוגוורטס. זה שבת, אז אני מבינה שזה מה שהם רוצים לעשות.

"למה?"

"צריך סיבה בשביל לחגוג?"

"אני לא יודעת. צריך?"

"בדיוק, אן. זאת הגישה. אז את תגיעי, נכון?"

"אני לא יודעת... חשבתי דווקא לבלות בספריה את שעות אחר הצהריים שלי עד השעה שבה צריך לחזור לחדר המועדון."

"איך את בגריפינדור?" שאלה בקול מיואש. "בכל מקרה, המסיבה תהיה על הגג, איפה ששיעור אסטרונומיה מתקיים, אם את רוצה. אלה רק אנחנו, הבנים שהכרת על הרכבת ועוד כמה בודדים."

הנהנתי באדישות אפילו שליבי החמיץ פעימה קטנה כששמעתי שהבנים שפגשתי בתחילת הלימודים יהיו שם. זו הנהנה וחזרה להתרכז בצלחת שלה. הנחתי לה להיות עם המחשבות שלה ולא הפרעתי. הסתכלתי סביבי וראיתי הרבה תלמידים אוכלים את ארוחת הבוקר שלהם. שולחן רייבנקלו בקצה אחד של האולם, השולחן שלנו לידם ולידנו בצד השני נמצא שולחן האפלפאף וסלית'רין. הכול כל כך... חדש ומסקרן. קראתי על הוגוורטס, אבל לחוות להיות בטירה עצמה שווה יותר מהקריאה עליה.

הייתי בספריה וקראתי ספר פנטזיה מוגלגי שהבאתי מהבית. עצרתי את הקריאה כששמתי לב ששעת הערב כמעט תסתיים ותתחלף בלילה. ישבתי וחשבתי במשך כמה דקות עד שהחלטתי שאולי זה רעיון טוב אם כן אלך למיני מסיבה שהם תכננו. זה יעזור לי אם אני אתקרב לאנשים מהשכבה. לפחות ככה לא אשתעמם יותר מדי, לא? כן, זו הסיבה שאני הולכת לשם. אין עוד סיבה בשבילי ללכת... נכון?

אולי הבחור הזה שבהה בך ברכ- השתקתי את הקול המעצבן שפתח את פיו ואמר את מה שהוא חושב בתוך המחשבות שלי.

לקחתי את הספר איתי ויצאתי מהספריה, מתקדמת אל הגג.

פתחתי את הדלת אל הגג ומצאתי את אנג'ל מכורבלת בחזקו של שון כשהיא מתווכחת עם סיריוס על משהו. היא הפנתה את מבטה אליי ואז החזירה אל סיריוס כשחיוך מתנשא על פניה. היא אמרה לו משהו שגרם לו להסתובב והסתכל עליי בחיוך. התקדמתי בשקט והתיישבתי ליד אנג'ל כשהספר עדיין בחיקי. "הגעת לפה מהספריה?" שאלה.

"כן," עניתי. "תכננתי להישאר שם אבל אז אמרתי לעצמי שזה יכול נחמד להכיר אנשים חדשים. ובכן, ישנים-חדשים. את שון אני מכירה, את הבנים ואת לילי הכרתי ו... אה, אותו אני לא מכירה." הצבעתי אל עבר נער גבוה ובלונדיני שעמד קרוב אל לילי. הם דיברו ביניהם וחייכו.

"זה מייקל פלדינגטון, החבר של לילי," אמר סיריוס והצטרף לשיחה שלי עם אנג'ל. הוא קרוב יותר אליי עכשיו ואני מנסה להתעלם ממנו. "אז מה את קוראת?"

"זה סיפור על אנשי זאב. כמה אירוני, נכון? אני מכירה כאלה בחיים האישיים והמוגלגים כותבים עליהם כאילו הם מיתוס. מצחיק שהם לא יודעים על זה," אני צוחקת וסיריוס קופא לידי – אבל רק לשנייה אחת לפני שמתעשת וצוחק יחד איתי. אני מחליטה להתעלם מזה. "איפה ג'יימס, רמוס ופיטר?"

"הם מנסים להרגיע את ג'יימס." הוא הנמיך את קולו כאילו מפחד שמישהו ישמע אותו והמשיך, "הוא קצת מקנא שלילי הביאה את החבר שלה." הוא חייך חיוך משועשע. הוא נשכב אחורנית והניח את ידיו מתחת לראשו. יצרנו שוב קשר עין בינינו וניתקתי אותו מיד. פתחתי את הספר והמשכתי לקרוא מהנקודה בה עצרתי. נסחפתי לתוך העלילה בקלות וגמעתי את מילות הספר בטירוף.

"אן," קולו התוהה של סיריוס השיב אותי אל קרקע המציאות ואני הסתכלתי עליו בכעס. "מאיפה הגיע השם אן?"

"אמא שלי אהבה את המלכה אן של בריטניה בזמן הלידה שלי ואת המשמעות של השם," עניתי בקצרה וחזרתי אל הספר.

"את אוהבת את השם שלך?"

"האמת היא שמאוד." המשכתי לקרוא בדיוק שני משפטים עד שהוא קם ממקומו והציע לי בירה. לקחתי מידו את הכוס בלית ברירה לאחר שהוא התעקש שוב ושוב. הרחתי את המשקה ועיקמתי את פרצופי. "זה לא בירה, סיריוס," אמרתי את המובן מאליו.

"ברור שלא. אנחנו מנסים להשתכר."

"איך השגתם את זה בכלל? אין פה וויסקי אש בטירה, אלא אם גנבתם מחדר של אחד המורים. לא גנבתם, נכון?"

"יכול להיות," ענה סיריוס במסתוריות ודירבן אותי לשתות מהכוס.

"לא, אני לא יכולה לשתות את זה," אמרתי בהחלטיות. הוא משך בכתפיו ולגם לגימה קטנה מהמשקה.

הדלת אל הגג נפתחה וג'יימס הופיע שם ביחד עם חבריו – רמוס ופיטר. הוא התקדם אלינו במהירות והתעלם מהשאר. הוא התיישב ליד סיריוס, לקח ממנו את המשקה ושתה את תכולתו בלגימה אחת.

"הכול... בסדר?" שאלתי בהיסוס.

"הכול נהדר, את לא רואה?" ענה בקור. הוא מילא את הכוס שוב ושתה את הכול.

"אתה לא חושב שזה... אממ... יותר מדי? באמת לא כדאי שתשתה הרבה בכזאת מהירות."

"את לא תגידי לי מה לעשות," סינן בארסיות.

"טוב. סליחה."

הלכתי במסדרונות וניסיתי להיזכר איפה חדר המועדון שלנו. לבסוף, אחרי הרבה התחמקויות מכמה פרופסורים שהסתובבו במסדרונות, הגעתי לחדר המועדון. אמרתי את הססמא לאישה הנמצאת בתמונה ונכנסתי למועדון. הוא היה ריק, בשונה משעות היום. נכנסתי לחדרי ונשכבתי בחוסר כוחות על מיטתי. לא היה לי אפילו כוח או רצון לחליף את בגדיי. נכנסתי אל מתחת לשמיכות ועצמתי את עיניי. שנייה לפני שנסחפתי לשינה המיוחלת, הדלת של החדר נפתחה.

--------

*אני לא יודעת אם רואים את התאריך האחרון שערכתי, אבל היום זה ז' תמוז תשפ"ה 3.7.25

הפרק הקודם		הפרק הבא