סאמר סקול

 כשנכנס והבחין בחדר, כל חששותיו מפני איכות נמוכה נעלמו כלא-היו. החדר היה גדול ומעוצב היטב; כמו חדר של מלון, פחות או יותר. חדר ארונות קטן בכניסה, בקיר ממולו הכניסה לחדר השירותים הגדול והמרווח; וכשנכנס לעומק החדר, הוא הבחין בקירות הצהובים, שני חלונות גדולים שוילונות לבנים מסתירים, והחדר עצמו- בו היו שני שולחנות כתיבה קטנים וממצים, עליהם ריבועים שחורים וגדולים בעלי כפתורים רבים וקטנים שמוספרו, ולידם מין שלט ממוספר גם-כן. לצידם היו עוד ריבועים- יותר קטנים, בעלי מסך שחור ומחוברים לריבועים אחרים, שהוצמדו אל מתחת לשולחן עצמו- הריבועים הקטנים הזכירו לו מאוד את הריבועים שראה בדלפק, בהם הפקידה כתבה.
עוד דבר שהטריד את מנוחתו בחדר, הייתה העובדה שהיו שתי מיטות בחדר, גדולות ומזמינות. הוא זרק את מזוודתו על אחת מהן, בהנחה שבשנייה ישתמש לצרכים אחרים; לאחר-מכן הוא התיישב בעצמו על המיטה שהחליט שתהיה שלו, וברגע שחש בנוח יותר הוא השתרע לאחור, מביט בתקרה הלבנה בדממה.
הסקרנות אכלה אותו באיטיות. לראשונה (כמעט) בחייו, הוא החל להתעניין במשהו. החדר הזה עניין אותו מאוד; למרות שהשתדל להימנע מדברי המוגלגים, הוא לא הצליח שלא להתפלא על התקדמות המודרניות של העולם הלא-קוסמי. במילים אחרות- דראקו היה בהלם מזה שהחדר הזה אשכרה היה יכול לשמש קוסמים. כמוהו, למשל.
אחרי זמן-מה של הרהורים ('יותר מדי זמן,' חשב דראקו, 'אני מתחרפן או מה?') דעתו הוסחה, ברגע בו דלת החדר נפתחה. בכניסה עמדה הנערה הבלונדינית שראה בבוקר, ידיה ריקות מחפצים והיא נראית קצת עצבנית.
הוא חיבר אחד ועוד אחד, והתשובה לכל זה הייתה פשוטה. המיטה השנייה, החפצים הסימטריים- הכל נראה כל-כך ברור עכשיו- הוא חולק את החדר עם שותף. שותפה, אם נתקן. שותפה מאוד יפה וסקסית, אם נתקן פעם נוספת. החיים נראו הרבה יותר נהדרים עכשיו, בשעה שקם ממקומו וסידר את בגדיו, עובר למשחק האדיש ומתחיל לסדר את בגדיו, מסמן לה בידו שהיא מוזמנת להיכנס.
"מה?" היא מלמלה מהכניסה בבלבול, כמעט באי-הבנה. דראקו חש עכשיו כעומד לצד בלונדינית, במלוא המילה. אבל כרמת הטמטום, כך רמת היופי. הוא החליט להיות יותר מובהק.
"את השותפה שלי, לא? אז כנסי," אמר בקור הרגיל, למרות שנראה שהרתיע אותה קצת. היא עדיין נראתה מבולבלת, והסתבר לדראקו די מהר שכך באמת הייתה. "הו, רגע, אני לא-"
"את מתכוונת להיכנס, או לא?" הוא נעצר מעיסוקיו, מביט בה בקור, עדיין. היא נראתה עכשיו די עצבנית, מה שדי הפתיע אותו; אבל המילים הבאות שלה היממו אותו אפילו יותר.
"לא, אידיוט," היא אמרה בעצבנות- מבטא אמריקאי בולט, הוא הודיע לעצמו- "היית מת שזה יהיה החדר שלי."
'כמה שזה נכון,' הוא חשב לעצמו באומללות, בשעה שלחדר נכנס נער גבוה בעל שיער חום קצרצר וגוף שרירי וחסון, שקצת נראה לא בתמונה לצד דראקו דל-השרירים והקטן (ביחס לנער, כמובן). הוא העביר מבט חד בדראקו וחלף על פניו, זורק את מזוודותיו על המיטה וחוזר לעבר קרולין. נפנוף יד קצר סימן לדראקו שהוא לא רצוי במעבר שם, בשיחה שלהם. דראקו החליט להתעלם ממנו, ממשיך לזרוק את בגדיו בארון באיטיות ומקשיב לשניים.
"אולי תישארי איתי פה הלילה, יפה?" שאל הנער בקול עדין, ודראקו ראה מזווית עינו כיצד הוא חופן את סנטרה ונושק לשפתיה נשיקה קצרצרה. דראקו חש צמרמורת לנוכח המחשבה ששפתיים כל-כך יפות ועדינות הוצמדו- גם אם רק לרגע קל- לשפתיים כל-כך גסות ודוחות כשל הנער.
"אולי לא?" היא אמרה בחזרה בקלילות, "אל תדאג, צ'ארלי. ניפגש מחר בבוקר, כרגיל."
"אני אתגעגע," הוא הבחין בידו המנסה לחדור בתנועה עדינה לחולצתה, וכך גם בידה המוציאה את ידו משם.
"תהנה," חייכה קלות, מעיפה אותו פנימה בעדינות וסוגרת את הדלת אחריו, משאירה את דראקו וצ'ארלי- כנראה- לבד.
צ'ארלי פתח את פיו בכדי להגיד משהו, אבל דראקו השתיק אותו מיד בהינף יד, מבהיר לו שהוא לא מחפש כאן ידידים. אבל כנראה שצ'ארלי החליט ללכת עם הראש בקיר, כי המשפטים הבאים נענו באילוץ רב מצד דראקו.
"כוסית, לא?" אמר צ'ארלי בשעשוע, מתחיל לפרוק את מזוודתו. דראקו הסתפק בנהימה קלה, דוחף את מזוודתו אל מתחת למיטתו.
"החברה שלי," התגאה, כנראה בטוח שדראקו פשוט יתמוגג ויתחיל לגולל את סיפורי הקנאה שחשב שמתחוללים בליבו. אבל הדבר היחיד שדראקו חשב עליו כרגע היה עד כמה הומו אפשר להיות- כשהתשובה עמדה אל מול פניו, בצורת צ'ארלי, דוחף את מזוודתו גם-כן אל מתחת למיטה.
"מפתיע," הודיע דראקו בקור, מביט בתקרה בהיסח-דעת.
"למה?" שאל צ'ארלי בהפתעה.
"לא כל יום רואים כוסית כמוה מסתובבת עם פוץ כמוך." אמר בקרירות; אבל צ'ארלי בחר להתייחס לזה כאל בדיחה.
"אני אוהב את חוש ההומור שלך," הוא פלט צחוק קליל, "אני צ'ארלי דארן." הוא כנראה ציפה לתגובה צמד דראקו, אבל ההוא פשוט נשכב על מיטתו ושתק. "ושמך?" שאל צ'ארלי לבסוף בעניין קל.
"דראקו."
"בריטי, הא? אז למה דווקא סאמר-סקול קפריסין ולא אנגליה?" שאל צ'ארלי בעניין קל.
"ככה," הסתפק דראקו בלהגיד, די קריר ועצבני. לא רק שכרגע ראה את הנערה איתה קיווה להתחיל מנשקת את הדפוק הזה, עכשיו הפוץ גם מנסה להתחיל איתו.
"טוב. שיהיה לך בכיף," אמר צ'ארלי כשלא ידע עוד מה להגיד, מושך בכתפיו.
דראקו עצם את עיניו, וקיווה שהשבוע הזה יעבור כמה שיותר מהר, בלי שום הפרעות או תקלות. הוא רק רצה לחזור הביתה, לשכב במיטה שלו ולהישאר שם כל חייו, לפחות יותר מאשר לסבול שבוע שלם בחברת מוגלגים, לבדו.
ועם ההרהורים הפילוסופיים האלה, הוא שקע בשינה עמוקה.

הוא התעורר כשצעקה חדה חתכה את אוויר החדר.

תגובות!!!!!!!!!!!!!

הפרק הקודם		הפרק הבא