נקמה

עוד פרק ב'נקמה', ייאי:P (והוא גם ממממממממש ארוך, נראלי)
תהנו ותגיבו, זה ממש חשוב לי... זה לא כואב ולא עולה כסף להגיב, אתם יודעים=)

פרק 3- מופע ראווה

דראקו זימר לעצמו כשהתיישב בשולחן סלית'רין והוסיף כפית סוכר לכוס הקפה שלו.

קלטתם? זימר.

הוא אף פעם לא זימר קודם לכן, ובגלל זה אין פלא שהרבה מאוד אנשים נעצו בו את עיניהם כאילו נפל מהירח, מה שלא היה רחוק מהמציאות במיוחד, וזה מכיוון שהוא נפל מהמיטה. אתם שואלים למה? טוב, אולי זה בגלל שהוא בחור קטן ומגעיל ונבזי ומאלפויי שבנוסף לכך הוא גם- לא, לא. את אמורה להיות מספרת ניטרלית, זוכרת? בלי לומר את דעתך, אפילו שהיא מאוד מאוד צודקת ואת יודעת את זה-

מצטערת על זה. עזבו אותי ואת הויכוחים שלי ביני לבין עצמי. חזרה לסיפור:

אז אתם שואלים למה הוא נפל מהמיטה. אל תגלו לאף אחד, אבל התשובה היא התרגשות.

ומאלפויים לעולם לא מתרגשים, מה שאומר שזה בהחלט היה יום מיוחד מאוד.

דראקו תכנן בראשו אלף ואחת משימות דוחות ומגעילות ומספקות (רק אותו, אם לומר את האמת,) שיוכל לעשות לגריינג'ר בערב הזה ושיחזירו לה על כל מה שהיא עשתה לו כל השנים (ובעיקר על הסטירה המצלצלת משנה שלישית.)  הוא ניסה להימנע מהמחשבה על משהו שיקרה שעה לפני כן. זה עשה לו בחילה.

מובן מאליו שהוא חשב להתחמק, אבל תגידו מה שתגידו על סלית'רינים, עסקאות אצלם זה דבר מקודש. עסקאות לא מפירים.

"תגיד, אתה מרגיש טוב?" שאל אותו זאביני שישב לצידו ומרח חמאה על פרוסת הלחם שלו בהיסח הדעת.

"מעולה, למה?" שאל דראקו בהרמת גבה ושילם גוז לינשוף אפרפר ששמט לצידו את עיתון "הנביא היומי." הוא פתח אותו והחל לדפדף בו.

"טוב..." התנדנד זאביני על כיסאו בחוסר נוחות, "טוב... אתה שר לעצמך. זה אחד. ושתיים, אתה... מחייך. זה לא נראה טבעי." הוא נגס מפרוסת הלחם שלו.

"אני? מחייך?!" שאל- צווח דראקו בהיסטריה ומיהר למשש את פיו. זוויות פיו אכן היו משוחות כלפי מעלה, וזה אכן לא הרגיש לו טבעי. הוא הרים את העיתון והסתיר בו את פניו.

"אתה רואה, אחי, בגלל זה שאלתי אם אתה מרגיש טוב," אמר זאביני, ובזה סיים את פרוסת הלחם שלו.

                                                       **********

הרמיוני כמעט דילגה לשיעור הראשון שלה במערכת, שינוי צורה.

'זה הולך להיות היום הטוב ביותר בכל חיי,' חשבה בעונג וציפתה בחוסר סבלנות לשעה שבע בערב, כי הרי אז תתחיל כל ההצגה.

זה נתן לה עוד יותר מוטיבציה כשראתה את עורפו של רון כמה שולחנות לפניה, ואת ראשה של לבנדר נשען על כתפו בהבהרה גמורה של "הוא החבר שלי, עופו מכאן."

היא לא הצליחה להתרכז בדבריה של פרופסור מקגונגל.

הראש שלה היה עסוק למדי במה היא מתכוונת לעשות למאלפוי היום בערב, וכמה שזה הולך להיות כיף. (חוץ מהחלק של העבדות, כמובן.)

כשהשיעור נגמר הרמיוני יצאה מהכיתה, פונה לכיוון השיעור הבא שלה במערכת. לפתע הרגישה שמישהו תופס אותה במפרק היד. המישהו הזה היה הארי.

"אנחנו צריכים לדבר," הוא אמר לה בתקיפות וגרר אותה לעבר שטיח קיר שכיסה מסדרון נסתר. "אני הולך לתורת הצמחים, הארי!" צעק רון להארי המתרחק. הארי הנהן והמשיך לגרור את הרמיוני בחוזקה עד שהתנערה ממנו. "אני יכולה ללכת לבד, אתה יודע!" אמרה לו והם נכנסו מתחת לשטיח הקיר.

"מה?" שאלה אותו בחוסר סבלנות ובבוטות.

"מה עובר עלייך?" שאל אותה באותה ישירות.

"משאית." משכה בכתפיה. "משאית עוברת עליי, ואז עושה רוורס וחוזרת לעבור עליי רק בכיוון ההפוך."

"הרמיוני."

"מה אתה רוצה ממני?!"

"דברי כבר."

ואז היא נשברה וסיפרה לו הכל. על הפרידה שלה ושל רון, על כך שרון היה מגעיל ונישק את לבנדר בכוונה כדי להכעיס אותה ולגרום לה לקנא, איך היא הלכה למאלפוי ורקמה איתו את התכנית... כל הסיפור שלה פניו של הארי היו חתומות. כשסיימה לדבר והשתתקה, הארי פרץ בצחוק. כן, כן, קראתם נכון, פרץ בצחוק.

"הרמיוני!" קרא בהתפעלות. "זו תכנית מעולה!"

"באמת?" שאלה הרמיוני. "כי כל דבר שקשור במאלפוי ובי הוא לא הכי מעולה, אתה יודע. אני יכולה לרצוח אותו בזמן שהוא ישן. חוץ מזה שאני צריכה לשרת אותו! שלושה חודשים! זה ממש נוראי."

"מסכים," אמר הארי שהסתיר גיחוך, "ועדיין, זה מגיע לרון. אפשר לחשוב שכל זוג שנפרד מתחיל עם מישהו אחר כדי שבן הזוג לשעבר יקנא."

"בכל אופן, אני שמחה שאתה כבר לא כועס עליי." אמרה הרמיוני להארי בחיוך.

"גם אני שמח שזה השתנה," אמר הארי ועדשות משקפיו נצצו ושיקפו את דמותה של הרמיוני.

"יופי," היא השיבה ומשכה בידו. "קדימה, בוא. אתה מודע לכך שאנחנו מאחרים בטירוף לתורת הצמחים, נכון?"

                                                *******************

השעה שבע בערב הזדחלה בקצב של צב צולע, אבל היא הגיעה לבסוף.

הרמיוני הגיעה עם הארי וג'יני אל הקומה החמישית, ושם כבר עמדה במה מאולתרת ועליה הציגו פרד וג'ורג' את המוצרים שלהם מהחנות. "הקשיבו, הקשיבו!!!" הכריז פרד לקהל צופים נלהבים מרייבנקלו, גריפינדור והפלפאף, "עוגיות שהופכות את עיניי האויב לסגולות לעשרים וארבע שעות! שימושי ביותר, ורק באחת- עשרה אוניות! מי קונה?"

הרמיוני התרשמה. אפילו שאלו היו, טוב, התאומים, והיא לא התחברה כל כך מטבעה לאנשים כמוהם, עדיין היה להם חוש מסחר מדהים, וזה היה ראוי להערכה.

"הארי, כדאי שתיזהר מדין בזמן הקרוב," גיחכה הרמיוני והצביעה על דין שנופף בארנקו וקנה את העוגיות מידי התאומים, "הוא כבר לא מת עליך יותר מדי מאז שאתה וג'יני זוג. שלא תמצא את עצמך פתאום תקוע עם עיניים סגולות לכל היום..."

"אל תדאגי," אמרה ג'יני והביטה בהארי בחיוך מקנטר במקצת, "אני אוהב אותו גם עם עיניים סגולות." ושלושתם התגלגלו מצחוק.

הארי סיפר לג'יני על התוכנית שרקמה הרמיוני עם מאלפוי, ולמרות שממש לא מצא חן בעיני ג'יני שהרמיוני צריכה לשרת אותו במשך שלושה חודשים, היא הסכימה שזו הדרך הטובה ביותר ללמד את רון להמשיך הלאה ולא להיתפס על מישהי ולגרום לה לקנא עם מישהי אחרת אחרי שהיא נפרדה ממנו.

לפתע ראתה הרמיוני בלורית שיער בלונדינית, כמעט לבנה, מציצה מבין קהל הצופים שניסה להידחף ולהידחק לעבר הבמה בניסיון לקנות ראשונים את הדברים שהציעו פרד וג'ורג' למכירה.

מאלפוי, כצפוי, יצא מבין הקהל כשהבעת גועל תהומית נחה על פניו.

הרמיוני החליטה להיכנס להצגה מיד.

"היי חמוד," אמרה לו בקול מתוק ומתחנחן. "אני רואה שבאת בסוף, הא?"

מאלפוי החליט באותו רגע שאם כבר, אז כבר. חוץ מזה, הוא היה מאוד סקרן לראות איך גריינג'ר הבוצדמית תמשיך את השיחה הזאת.

"בטח, מתוקה," אמר ושם דגש על ה"מתוקה". היה לו קשה לומר את המילה הזאת, בכללי, אבל בהקשר של גריינג'ר זה היה אפילו יותר גרוע. ברגע האחרון הוא נזכר שבדרך כלל אין הבעת גועל על פרצוף של בחור כשהוא פונה אל החברה שלו, אז הוא חייך. חייך בצורה מאולצת מאוד, אבל עדיין, חייך.

הרמיוני חיבקה אותו בטבעיות, אבל בליבה חשבה 'אלוהים, מה נהיה ממני? אני מחבקת את הנער השנוא עליי בעולם, שהוא גם, במקרה, מסלית'רין!'

ג'יני, שדראקו עמד בגבו אליה ואל הארי, סימנה בידה תנועה של הקאה. הרמיוני כמעט צחקה. לפתע, כאילו שמו לב שיש לביאה בחבורת אריות הסתכלו עליהם כולם והשתתקו.

הרמיוני התנתקה ממאלפוי וגיחכה במבוכה.

"אתם זוג?!" צעק לפתע מישהו מים האנשים שהרמיוני לא הצליחה לראות.

היא הנהנה. "אממ... כ...כן..."

לפתע החלו כולם לצרוח קריאות בסגנון "לא מאמינים לכם!" "תוכיחו את זה!" וכדומה. והאמת? הרמיוני לא יכלה להאשים אותם. היא הייתה חושבת אותו דבר לו חברתו הטובה ביותר של הארי פוטר, ילידת מוגלגים, שונאת סלית'רינים ובעיקר את דראקו מאלפוי הייתה מכריזה כך פתאום שהיא ומאלפוי הם זוג.

"אין מה לעשות!" שאג דראקו והרמיוני הביטה בו בהכרת טובה. "זה נכון וזהו זה!"

"אה, כן?" אמר נער בעל עיניים שחורות והביט בהם בתקיפות. ידיו היו משולבות. "תוכיחו." הוא אמר בהרמת גבה וחיכה יחד עם כל השאר בציפייה.

הרמיוני הביטה בחוסר אונים על מאלפוי, שהביט בה במבט של 'קדימה, למה את מחכה' בעיניו האפורות.

'איך לעזאזל אני הולכת להוכיח לכל הילדים האלה ובכללם רון, שנמצא שם איפשהו, שאני ומאלפוי באמת זוג?' חשבה, והחלה להילחץ עוד יותר. ליבה החל לדפוק ומתוך הקהל נשמעו קריאות שסימנו על חוסר סבלנותם של הילדים שעמדו מסביבה.

הדקות הבאות היו רק אשמתם של הפה והמוח שלה. כל שאר האיברים שלה היו משותקים, אז הפה והמוח לקחו פיקוד, והיא לא הייתה בטוחה שלא היה עדיף שהם ישותקו מאשר שייקחו פיקוד.

 המוח שלח לפה שלה ציווי שיאמר את מה שאמר. "רוצים הוכחה? קבלו הוכחה," ומאז היא פשוט לא זכרה כלום.היא ראתה את עיניו של מאלפוי נפערות באימה ואת עצמה נוטה לעברו, והדבר הבא שהיא זכרה זה שהשפתיים שלה היו על שלו. הרבה זמן. אבל היא פשוט לא הרגישה שום דבר. לא, תיקון: היא הרגישה שהמוח שלה נמס. היא לא יכלה לחשוב על כלום. ראשה זעק שתי מילים בלבד: איייייייייייייכס!!!

לבסוף חזר מאלפוי להכרה מספיקה בשביל לדחוף אותה מעליו בעדינות.

עיניו הביעו זעזוע וגועל. היא הייתה בטוחה שעיניה הביעו בדיוק אותו דבר.

"א...אתם קיבלתם ההוכחה עכשיו, נכון...?" שאל מאלפוי בנוקשות ובמבט הכי מאלפויי שיש לו. ילדה בעלת שתי צמות קשורות בסרטים הנהנה, עדיין נתונה בהלם.

"אז אנחנו לא חייבים לכם יותר כלום. להתראות," אמר וגרר את הרמיוני בידה בגסות לעבר המדרגות המובילות לקומה הרביעית.

ברגע שבו הוא לא יכל לראות יותר את כל הילדים המעצבנים ההם, הוא תפס בכתפיה של הרמיוני וניער אותה. "את מוכנה לומר לי, לעזאזל, מה זה היה צריך להיות?!"

הרמיוני החלה לבכות. "אני ממש מצטערת," היא לחשה.

""מצטערת" זה לא מספיק, בוצדמית! יכולת לעשות משהו אחר כשהם אמרו "תוכיחו". משהו שלא כולל מגע איתי כלל, ובטח שלא בשפתיים!!!" הוא הצביע על פיו.

הוא שקל ללכת משם בסערה ולהשאיר אותה שם, בוכה, (הרי מה אכפת לו, שתסבול! היא נישקה אותו!) אבל אז הוא נזכר שהרי חלק מהחוזה שלו איתה כולל גם עבדות של שלושה חודשים. הוא העביר את ידו על פניו.

"טוב, גריינג'ר, תקשיבי," אמר להרמיוני שהרימה את ראשה במקצת, "הכל הוגן באהבה, מלחמה וקווידיץ', כן? וזה סוג של אהבה, אפשר לומר. אז אני סולח לך, אבל זה ממש לא מתוך זה שאני הבחור הנחמד ביותר בכל היקום, אני פשוט רוצה את החלק שלי בעסקה, העבדות." הרמיוני הנהנה הנהון קטן ואומלל. "אז בואי לחדר המועדון של סלית'רין," אמר מאלפוי ברוגע, אבל מבפנים הוא חגג. 'איזה סבל אני הולך לעשות לה...' חשב בעונג. 'ואפילו עוד יותר ממה שחשבתי לעשות בהתחלה כי היא גם נישקה אותי!!!'

ומאלפוי הוביל את הרמיוני לתוך מעמקי הטירה, עמוק במרתפים מתחת לאדמה במקומות חשוכים ומפחידים שהיא לא הכירה וגם לא רצתה להכיר, בדרך לחדר המועדון של סלית'רין.

הפרק הקודם		הפרק הבא