חזרתו של טום

הם המשיכו במסדרון בדממה, להארי היה מוזר לראות את המסדרון כל כך שומם.

"פרופסור...?"

"האלמה גריינג'ר, נדבר כשנגיע" קורפר אמרה בנשימה אחת

"אבל פרו-"

"מה כל כך חשוב?!" קורפר עצרה והסתכלה על הרמיוני

"אמ.. לאן אנחנו הולכים?"

קורפר תפסה ביד של הרמיוני והמשיכה בדרכה, "למקום"

"פרופסו-" 

"ששש" היא התקיה אותה פתאום, ועצרה

"מה בד-" הרמיוני התחילה לדבר

"ששש!" קורפר השתיקה אותה שוב, "תיהיה בשקט"

לפתע, לידם הלך אדם זקן ובידו חתולה

"פי-" אבל קורפר עכשיו שמה לה יד על הפה, וכשפילץ עבר, היא אמרה, "כשאני אומרת לכם להיות בשקט, אתם בשקט, מובן?"

"כן" הם אמרו פה אחד

"יופי," היא המשיכה ללכת

"היא מובילה אותנו למשרד של דמבלדור" לחשה הרמיוני שנשארה במרווח מקורפר יחד עם רון והארי

"איך את יודעת?"

"שיננתי את המפה בעל פה, תסמכו עלי, תשארו כמה צעדים מאחורי" היא אמרה בקול מתנשא

"ננסה," אמר רון, "אבל מה יש לה לעש-"

"אתם באים כבר?" קורפר פתחה את דלת משרדו של דמבלדור

הם הסתכלו אחד על השני, "אמ.. כן.." הרמיוני צעדה פנימה, ואחריה הארי ורון, ולבסוף קורפר.

"למה אנחנו פה?" רון שאל

"שמעתי שאתם תלמידים מצטיינים, אמיצים ובעייתיים"

"תודה..?" רון אמר

"אני חושבת שתרצו לשמוע את זה"

"אמ.. פרופסור?" שאל הארי, "את מה?"

"הארי פוטר, אם זכרוני לא מטעה"

"כן" אמר הארי, וראה את הרמיוני נועצת מבט מופתע לעבר קורפר

"כן העלמה גריינג'ר?" אמרה קורפר שראתה גם את הרמיוני

"סתם.. פשוט כשאמר שזכרונך לא מטעה, למה התכוונת?"

"זה חלק מהסיפור, כל הכבוד על החדות, הרמוני, נכון?"

"הרמיוני"

"כן, כן, הרמיוני" קורפר התקרבה להארי, "אתה, לעומת זאת, אי אפשר לשכוח"

"לשכוח מה?" 

"את היום, היום שבו... הצלחת לחיות"

הפרק הקודם		הפרק הבא