אוונג'לין

"בעוד כרבע שעה ננחת בניו מקסיקו,נא לחגור חגורות בטיחות ולשבת במקום.תודה,"
קול נשי נעים אמר,וקולות חגירה נשמעו מכל עבר במטוס.חגרתי בחוסר רצון.גם אוונג'י.
אני ואוונג'י בכלל לא רצינו לעבור למקסיקו.רצינו להישאר ברוסיה,להישאר בבית הספר הבריטי,שם גדלנו וצמחנו.רצינו להישאר במחילות התת קרקעיות שחפרנו בעצמנו ובטיפוסים בצנרת;בטיפוס אל הגג,משם היינו רואים את העיר העגומה ואת מכוניות כמו נקודות;את החברות שלנו,שלר רצינו לעזוב...
אבל זה היה רק שתינו.רק אני והיא.מאותה תאונה מצערת של הורינו שמתו בה,היינו חייבות לנסוע ישר לדודות שלנו,שבמקרה גרו באותה עיר.
"אליס,את מתגעגעת?"שמעתי את קולה של אוונג'י,הקול שהתבגר מאוד מאז היותנו בנות חמש-עכשיו בנות אחת עשרה.
"למי?"
"להורים שלנו.אני לא יכולה לחשוב על חיים בלעדיהם.וטוני,החצ'קונית הקטנה והמכוערת הזאת,ככה עזבה את המדינה עם אמט הדפוק שלה כדי להתחתן בסתר-"דמעות עלו בעיניה.
גם בעיניי.
הלחץ באוזניים התחיל,והדיילים חילקו מסטיקים ללעיסה.אני ואוונג'י לעסנו את המסטיקים בשקט,מחזיקות ידיים.
ואז אוונג'י נכנסה לטראנס המוכר.היא פתחה את התיק שבתוכו שמה את כל כדורי הבדולח,והסתכלה בחשאי על אחד מהם.הסתכלתי עלייה בציפייה.מזמן כבר ידעתי שכל מה שהיא מנבאת הוא נכון,וידעתי שעולם הקוסמים הוא נכון ושיש דבר כזה.
וידעתי שיום אחד יגיע לדודה של אוונג'י מכתב מחובר לינשוף המודיע שהיא נוסעת להוגוורטס.היא גם אמרה לי שאולי גם אני יוכל לבוא איתה,עם גם אני יקבל מכתב,עם נולדתי עם קסם כמוה.
"תודה רבה שנסעתם בחברת..."האשה דיברה שוב,אבל לא הקשבתי לה.
 זהו זה.אני במקסיקו.
הוצאנו את התיקים מהתאים,ונמלטנו בטענה שהאמהות שלנו מחוץ למטוס-בתקווה שבאמת היה ככה.
"טוב שיצאנו,"מלמלה אוונג'י אחרי שהיא חזרה לעצמה,ופתאום היא חיבקה אותי.
חיבקתי אותה חזרה.מזג האוויר פה היה משהו נורא ואיום.החום שרר כמו המחנק במטוס,ובא בגלים.הדשא נאפה תחת קרנייה המחממות של השמש והפך לדשא זהוב,פריך.כנראה שככה פה בחודש יולי.
נכנסנו לתוך אוטובוס קטן,עדיין מחזיקות ידים,שלא נאבד אחת את השנייה.האוטובוס נסע במהירות מפחידה,וכל הנוסעים היטלטלו ממקום למקום,מחזיקים את המוטות הצהובים.
"זה כמו לנסוע באוטונוס,"לחשה לי אוונג'י,"רק פי עשר יותר חלש,"היא צחקה צחוק מריר.
 בימים טובים יותר אוונג'י ואמא שלה סיפרו לי הכל-על הוגוורטס,על שרביטים,על פלו והאוטונוס,וכו'...
צחקתי גם צחוק מריר בשקט.לא נראה שנהיה שמחות בזמן הקרוב...
המחשבה על מה שלילי ואוונג'י אמרו והסבירו לי עוררה אצלי עוד זיכרון...
משהו שאני ואוונג'י נהיה קרובות משפחה.כן...והילידם שלנו יתחתנו ויולידו ילד,או שמו הארי.הארי פוטר,כנראה,עם בני יהיה ג'יימס פוטר...
"על מה את חושבת?"שאלה אותי פתאום אוונג'י,כשירדנו מהאוטובוס.
"את זוכרת,"התחלתי לומר לה-לא היו ביננו סודות,"שכשהיינו בנות חמש נכנסת לטראנס של לראות את העתיד ואמרת לי שיהיה לנו נכד משותף?הארי,נדמה לי...זוכרת?"שאלתי בעודי לקוחת את המזוודה שלי מהמכונה המוזרה שמסתובבת.
"כ-אוי!שכחתי לומר לך מה ראיתי!זה קשור לנכד שלנו!ראיתי ש..."היא התחילה לבכות.
"מה ראית?עם את רוצה,את יכולה לספר לי אחר כך..."נחמתי אותה.
"לא,לא,את צריכה לדעת...הבת שלי...הבן שלך...מתים..."
התרחבו עיניי.מתים?...עוד מתים בחיים שלי?
"למה?מה קר-?"התחלתי לשאול,אבל אוונג'י ענתה כבר,"קוסם רשע או מרושע רצח אותם,כאילו הם תולעי משי ולא בני אדם עם רגשות,"היא מחתה את דמעותייה,"כדי שהוא יוכל להרוג את נכדנו בן השנה...אבל אז הארי שלנו לא מת,הקוסם הרשע מת..."נחיל חדש של דמעות עלה בעינייה.
התאמצתי לא לבכות."טוב,לא צריך לבכות על כל דבר,נכון-היי!הנה המזוודה שלך!"קראתי,ומיהרתי לקחת את המזוודה שלה,לפני שהיא תתעלף לי.

אפשר לומר שהדודות שלנו לא הכי נחמדות.איזבלה,הדודה של אוונג'י,הייתה ממש נוראה,אבל הדודה שלי,מרגארט,הייתה גועל נפש פשוט.הן נראו גם חברות כמונו,אבל נראה שהחברות שלהן לא משפיעה לטובה.
"אהה,אליס,"נאנחה מרגארט ונעמדה."אוונג'לין,"נאנחה גם איזבלה,דודותה של אוונג'י.
הן הסתכלו עלינו לשנייה ואז הלכו לכיוון היציאה.אני ואוונג'י נאנחנו ומיהרנו אחריהן,בעוד המזוודות הכבדות משתרכות מאחורינו.
"אוי,אני לא מאמינה שאני הולכת לגדול איתה עד גיל שמונה עשרה,"אמרה אוונג'י בגועל."זה יהיה נורא.טוב,איזה מזל שאת קיימת,נכון?"
"לגמרי,"נאנחתי ושמתי את המזוודה העצומה שלי בבגאז' של המכונית של מרגארט,בעוד אוונג'י שמה את שלה ובמכונית של איזבלה.
"ניפגש שם,"חיבקתי אותה.החום במקסיקו היה נורא,אבל כלום לא מנע ממני לחבק את אוונג'י,החצי השני של הנשמה שלי.
"כן,שם,"היא אמרה בפיזור נפש,והתיישבה במושב האחורי.
אוי.זה הולך להיות נורא.

תגובות!
אני יודעת,הפרק משעמם,אבל הוא חשוב לא פחות משהוא צריל להיות מעניין.אז בבקשה,כבוד...
ואני הולכת לעשות סונגפיק,נא לראות!

הפרק הקודם		הפרק הבא