שרביטו של וולדמורט

 יומיים לאחר הגעתם להוגוורטס, ג'ונתן פוטר כבר היה קל דעת לגבי השרביט.
הוא, ארנולד, והצלע השלישית בטריו שלהם, וויל ג'ורדן, ישבו בצל עץ האשור שבחצר הוגוורטס,
ושיחקו במשחק חדש.

"לו השרביט היה בהוגוורטס הוא בטח היה אצל.....פרופסור זאביני, ללא ספק." אמר ג'ונתן וצחק.
"ללא ספק" אישר וויל וצחק, ארנולד נשאר חתום, פניו הביעו כעס.
"ג'ון, אתה לא חושב שזה מטופש שדווקא אתה משחק משחקים כאלה מפגרים?" שאל ארנולד.
"אל תהפוך לאמא שלך ארנולד" אמר ג'ונתן וצחק.
"עוד מעט גם תטיף לנו שאנחנו רזים מדי" הקניט וויל.
ארנולד האדים כמעט כמו שיערו הג'ינג'י.
"לא צריך להעלב" אמר ג'ונתן וטפח על גבו של ארנולד.
"לו השרביט היה בהוגוורטס... הוא היה אצל.... שון מאלפוי" אמר וויל והסתכל על הסלית'ריני המרושע ביותר,
 זה היה מדהים שאחיו למד בגריפינדור.
"אתם לא תתנו לי להתחמק מלהשתתף נכון?" שאל ארנולד, שמעשיהם המטופשים של חבריו בידרו אותו.
"אמ..." אמרו ביחד ג'ונתן ווויל "לא, לא ממש"
"לו השרביט היה בהוגוורטס הוא היה אצל.... ליירה" אמר ארנולד, ליירה הייתה ילדה מרייבינקלו שנהגה בו ובחיזוריו באכזריות.
וויל וג'ונתן צחקו.
"לו השרביט היה בהוגוורטס..." התחיל ג'ונתן לומר,
"היי ג'וני" נשמע מאחוריו והוא קפץ בבהלה.
מוניקה התישבה לידו ונישקה אותו.
ליבו עוד הלם. "הי מון.." אמר באי נוחות "כמה זמן את כבר כאן?" שאל.
" מספיק זמן כדי לשמוע את המשחק המטומטם שלכם" אמרה בארסיות. "אני לא אומרת שאתה צריך לדאוג בגלל העניין עם השרביט,
אבל לצחוק מזה! זה פשוט מטומטם!"
"אני לא יכול לדאוג כל היום!" אמר ג'ונתן. "זאת רק אגדה מטופשת!"
"אבל אם הצד השני מאמין בה, היא תתגשם" אמרה מוניקה.
"א-אבל את אמרת שאגדות לא יכולות להתגשם!" אמר ארנולד בפחד.
"אל תהיה פחדן!" אמר וויל וצחק על חברו.
מוניקה הביטה בוויל בשנאה. "הן לא, רק שהגנב יכול לחפש אחרי משפחת פוטר, ובמקרה הזה זה יהיה כמו התגשמות של האגדה" אמרה מוניקה,
מנסה להפוך את האמת פשוטה משהיא.
"אבל למה, מכל הפוטרים שיש, הגנב ינסה להרוג דווקא אותי?" שאל ג'ונתן.

באותו הזמן בדיוק, גנב השרביט הצעיר ישב על כורסת עור למול אח, מעביר בידיו את השרביט, ומחפש דרך להרוג דווקא את ג'ונתן פוטר.

הפרק הקודם		הפרק הבא