מרי סו

כמו שרמזתי, החיים שלנו לא כמו שהיו. הכל התחיל אז...

רכבתי על קול, ביער גרוויטי פולס הסמוך. לקרקל הזה, יש מצבי רוח והוא החליט לרבוץ ליד כמה שיחים גדולים, כך שאי אפשר לראות אותנו.נשענתי עליו וליטפתי אותו, בדיוק שהוא אמר, "שקט. אני מריח פה סכנה." קולו של ילד בן שתים עשרה נשמע. "אתה יודע שהיער הוא לא המקום הכי בטוח." אמר הקול. קול שני השיב והקול היה שייך לבן 60 צרוד. "תקשיב ילד! בקתת המסתורין, תשיג לי מפלצת לבקתה. יש שמועות שמסתובב באזור קרקל ענק, רצחני ומדבר רק קללות." הילד נאנח. "השגתי לך זומבי ושיני אמת לתצוגה! השגתי לך את כל המוזרויות שאני מכיר!" הקול השני נשף בעצבנות. "תקשיב, ילד! אתה יודע למה הקמתי את בקתת המסתורין?"
"כדי לפתות תיירים תמימים?" מילמל הקול הראשון.
"חוץ מלהחזיר את פורד, הייתה לבקתה עוד מטרה: אגודת המסתורין."
"שזה," התחיל הקול הראשון. "שלקחתי את היומן," הסביר." הקמתי את האגודה כשירות לאנשים שסבלו ממוזריות גרוויטי פולס. ממידע שהאגודה השיגה, אנו יודעים שכבר חמש- עשרה שנה ישנו אדם כלשהו -פרטיו המלאים אינם ידועים- שמתכנן להשלט על מספר עיירות בארה"ב, במיוחד באורגון."

"אז," רעד הילד. "הוא יגיע לגרוויטי פולס?"
"נכון להיום," הבטיח. "בוודאות לא. אבל, עיירה אחת, ששוכנת בפאתי היער שלנו, היא מטרתו. השם הוא אוטופיס. בקיצור, המפלצות האלה הם המימון שלנו." הם התרחקו ורק אז העזתי להציץ: הילד חבש לראשו כובע עם עץ אורן כחול,שערו חום כהה ועיניו שחורות. שערו של המבוגר היה לבן-אפרפר ועיניו הקטנות שחורות. אי אפשר היה לטעות בשני האנשים האלה: דיפר וסטאן פיינס. בשנייה שהם התרחקו משדה הראייה שלי, עליתי על קול והוא רץ במהירות עצומה, עד שהתרסק בשערי אוטופיס. שהגענו לשם ראינו מודעה:

"שלום אטופיסים!

היריד המפנק של אדון אוטופי מגיע לאוטופיס,אורגון.

מחשבים, מאכלים ללכל גיל ולשון יימכרו בהגרלה! כל הקודם זוכה!

מופעי קסמים, דוכני אוכל!

כל זאת ועוד ביריד של אדון אוטופי!"

"מוזר." חשבתי לעצמי בעודיח רוכבת אט-אט במעלה ההר שעליו בנויה אוטופיס. הגעתי לבית, ישבתי על הספה ופתחתי את הטלוויזיה. הקריינית היא אישה עם בגדים כחולים תאומים,שיער בלונדיני ועיניים חומות כהות, ובעלת קול חסר חיים.
"לפני דקות מספר, הגיע לעיירתינו יריד בהנהלת אדם המכנה את עצמו אדון אוטופי. גורמים בכירים בממשלת אורגון מדווחים על שליטה בתושבי העיירות הקודמות. דיווחו מלשכתו, שהוא אדם רגיל שמשמיצים אותו בגלל אחיו התאום. במהדורת הבוקר הבאה, השאר התברר. כל טוב."

המסך נחשך לרגע ונראתה פרסומת "שמפו גברים חדש..." בקול כריזמטי.  התעצבנתי וכיביתי את הטלוויזיה. עשרות שאלות צצו במוחי: למה הוא עושה את זה? זה מה שדיפר ודוד סטאן התכוונו?למה הוא פתח את היריד? השאלות צצו במוחי בלי שום הסבר. 

אבל דבר אחד ידעתי: אני צריכה להזהיר את החברים שלי! עליתי על קול, וכחץ מקשת הוא דהר לעבר היריד. וקפץ דרך החלון הפתוח. אחי הקטן, קונר,  שהסתכל עליי דרך החלון, התעצבן וצעק, "בפעם הבאה תשתמשו בדלת, שיפ של שוויצרים!"

אח קטן ומעצבן. אין לי זמן אליו, אני צריכה למהר. ראיתי את היריד. דוכן מחשבים. הטובים ביותר בשוק. בחמישה סנט כל מחשב. ראיתי את החבר הכי טוב שלי. ג'ינג'י, עיניים ירוקות ומנומש. הוא הרים מחשב יפהיפה, ליטף אותו והתכונן להשתמש בו.

"בוא איתי, ומהר!"

לקחתי אותו בידי וחיפשתי משהו. 

"איפה קול?" שאלתי. "הוא נעלם.

הפרק הקודם		הפרק הבא