חייה של ג'ולי

ג'ולי הנירגשת מיהרה להתלבש וירדה למטה, למטבח.

על השולחן חיכתה לה ארוחת בוקר מפנקת ואדליין.

"בוקר טוב!" אדליין אמרה בחיוך.

"בוקר טוב..." מילמלה ג'ולי ביין לעיסה ללעיסה,

לא מבינה איך היא מצליחה בכלל לאכול.

"שלום לילדת פוקספייר שלנו!" גריידי קרא ונישק את מצחה.

"שלום שלום." היא ציחקקה.

"את ניראת טוב." הוא אמר. "אהבתי את הטוניקה."

"וואוו, ממתי אתה מבין בבגדים?" גיחכה ג'ולי.

"מאז ומתמיד." גריידי נעלב. "וכעת, קדימה. הגביש מחכה לך."

שלושתם יצאו לבחוץ.

"בהצלחה לך, ילדונת." גריידי חיבק אותה. 

"יום ראשון נעים." אדליין לחשה ונישקה את לחייה.

"אתם ממש דביקים, יודעים את זה?" ג'ולי צחקה,

הניפה את הגביש וזינקה משם.

...

ג'ולי הופיעה מחוץ לפרמידה גדולה ומרשימה.

"שלום!" היא קראה לעבר ילדה מנומשת עם שיער ורוד בתיספורת פיטרייה שבכלל לא הכירה.

"שלום..." הילדה גימגמה.

"אני ג'ולי. ואת?"

"מאלינה. מאל."

"היי, מאל!"

היא חייכה חיוך רחב.

"היי..."

"תלמידי פוקספייר היקרים, ותיקים וחדשים, עיניים אליי!"

אישה גבוהה צעקה.

היא הציגה את עצמה בתור ליידי אלינה,

המנהלת החדשה של פוקספייר,

ואמרה עוד כמה דברים משעממים שג'ולי לא טרחה להקשיב להם.

לבסוף היא הסבירה שתלמידי השנה הראשונה יתחילו בשיעור 'היקום'.

אחרי שג'ולי בקושי עברה את ארבעת השיעורים הראשונים,

ארוחת הצהריים הגיעה.

היא גררה את מאל לשולחן ריק והן התחילו לאכול,

כשילד צנום בעל שיער שחור ניגש אליהן.

"שלום, אפשר לשבת כאן?" שאל.

"בטח!" ג'ולי ענתה בשמחה.

הוא התיישב ומבלי לומר מילה התחיל לנגוס במאכל ורוד ותוך כדי לקרוא בספר עבה.

"איך קוראים לך? באיזה שנה אתה?" ג'ולי שאלה,

מנסה להתחיל בשיחה.

"ניקול. ראשונה. ואין לי כוח לדבר עכשיו. מצטער."

ג'ולי בלעה רוק.

"אוקי."

השקט היה כבד מידיי בשבילה.

"אז, מאל. למה השיער שלך ורוד?"

מאל בהתה בה במשך דקה ואז קמה,

לקחה את המגש שלה והלכה משם.

הפרק הקודם		הפרק הבא