תקופה אפלה

מקדש ל-חברי יוני,ענבר ועמית גנון אחת מהקוראות העוקבות ביותר של הפיק

"אימפדימנטה!" צעק ג'ורג'. דראקו עף באוויר ונחת בשלולית הבוץ שהקיפה את הבית.
"ומי אתה?" שאל ג'ורג' את דאדלי.
"אני דאדלי דרסלי," ענה דאדלי בביטחון.
"דרסלי?! אתה החזיר הוורוד שהסתכל עלי ועל אחיי כאשר שנמלטנו עם הארי לפני חמש שנים?" דאדלי הרים את אגרופו באיום.
"בסדר בסדר! אני מצטער," מלמל ג'ורג'. "מה אתם רוצים?"
"לראות את הארי כמובן," אמר דאדלי.
"הארי?! הארי ממש לא פה."
"אין לי זמן לבוגדי הדם האלה," התעצבן דראקו. 
"אינקרצרוס!" קרא ג'ורג' בעודו מניף את שרביטו לכיוונו של דראקו, אך מאלפוי היה מהיר יותר. קול פקיקה נשמע. דאדלי ודראקו כבר לא היו שם.

דאדלי עמד לבדו בחורשה אפלה. היה נראה כי זאת שעת הדימדומים.
כאב ראש נורא הציף אותו. דאדלי גנח.
"אתה שומע אותי?" נשמע פתאום קולו של מאלפוי. דאדלי קפץ ממקומו בבהלה.
"כן," אמר בתקווה שבעקבות תשובה זאת הכאב יפסק. הוא לא הצליח לחשוב. הכאב היה חזק ביותר.
"יופי. אני לא אוכל להמשיך לעבור איתך ממקום למקום. תמצא את הארי לבד, ונפגש פה בעוד כחודש בשעה 18:00. אני ברור?"
דאדלי שוב חשב על התשובה. 
"כן." כאב הראש החל לדעוך, עד שנעלם.
לדאדלי היה נדמה שהוא שומע עוד פעם את קולו של דראקו. הקול התקרב, ודאדלי הבין שזה לא קולו של דראקו אלא של משהו אחר. ליתר דיוק, כמה אנשים. לפי קולם הם לא היו צעירים.
דאדלי החל לרוץ. הוא לא ראה דבר בחושך הכבד. כאב הציף אותו. הוא התנגש במשהו. משהו רך יותר מעץ. 
"מצאנו עוד אחד. מעניין. כמה הוא שווה? מה אתם חושבים?" שמע קול מלפניו. 
"תגיד, פנרייר, אני נראה לך כמו ינשוף? נראה לך שאני רואה משהו בחושך הזה?!"
"שלום." קול חביב, אך מפחיד פנה אל דאדלי. אותו קול ששמע כשהתחיל לרוץ. "אני הוא סקאביור, ואני אהיה המלווה שלך להערב. טוב, אז מה יש לנו כאן?" 
דאדלי לא ענה.
"ילדון על תשחק איתי משחקים. מה אתה?"
"אני...מוגגלי," גמגם דאדלי.
"מוגל? או שאתה ממש טיפש, או שאתה באמת מוגל. ילד את יודע מה אנחנו עושים למוגלגים?"
דאדלי הניף את אגרופו, אך לפני שהספיק לפגוע במישהו זרועו נשרטה,אך זאת לא הייתה שריטה קטנה,ידו התחילה לדמם.
"מה אתה עושה חתיכת דביל?!" צעק סקאביור על איש הזאב.
השניים הסתובבו. לפניהם לא עמד אותו נער מפוחד. יצור בן כלאיים התפתל על האדמה.
"כדאי שנתעתק מפה. אני לא יודע מה קורה כשורטים מוגל ."
צליל פקיקה נשמע. את הצליל ליוו יללות הכאב שעלו מפיו של היצור.

למחרת דאדלי קם, כמו בכל יום רגיל. משהו הסריח, אך הוא לא ידע מה.
דאדלי הרגיש בדיוק כמו שהרגיש אחרי שיצא לבלות עם חבריו. הייתה לו בחילה קשה וסחרחורת איומה.
דאדלי ניסה לחפש את מקור הריח אך הוא לא מצא. הוא בכלל לא זכר כלום מאז ש... שנתקף.
עכשיו הכול חזר עליו. הוא רץ לעבר השיח הסמוך, שם הוא מצא את מה שפחד למצוא. דאדלי מצא בחורה, אך הבחורה לא הייתה ערומה כמו כול בחורה שמצא לאחר לילה עם חבריו. היא הייתה מלאה בדם. בדמה שלה.
"אני..." דאדלי נהיה חיוור. "אני הרגתי אותה."
דאדלי הסתובב והתנגש במשהו. מישהו ליתר דיוק. זה היה אותו איש זאב שהתנגש בו יום קודם לכן, אך עכשיו אותו איש זאב היה שרוי על האדמה, שותת דם.
דאדלי התחיל להיזכר באמש.
"מה אתה עושה חתיכת דביל?!"
"כדאי שנתעתק מפה. אני לא יודע מה קורה כשאיש זאב שורט מוגל "
"לא. אני נשאר. מעניין אותי מה יקרה לו."
"אתה מטורף." אמר סקאביור.
קול פקיקה נשמע.
"אוקיי בחורצ'יק, אתה מוזמן להמשיך לילל. אני הולך להביא לנו נשנוש."
כעבור כשעה חזר פנרייר אוחז בידו בבחורה, שלא עלתה על גיל העשרים.
"אני רואה שנרגעת." אמר איש הזאב לדאדלי.
"מה עשית לי?" שאל דאדלי.
"אני לא בטוח, אבל זה מעניין," צחק פנרייר.
"אתה מוזמן להצטרף אלי.יש מספיק לשנינו."
הבחורה צרחה ופנרייר עיווה את פניו.
"אני שונא את אלה שבוכות לפני שאוכלים אותן." רטן.
הבחורה החלה להתחנן על חייה.
"אל תאכלו אותי," יללה. "בבקשה!"
אך תחנוניה לא עזרו. איש הזאב נעץ את שיניו בגופה. הנערה דממה.
"אתה מפלצת!" צעק דאדלי.
"גם אתה לא בדיוק יפיוף."
דאדלי התנפל על איש הזאב.
אחרי מאבק ארוך פנרייר שכב מת על אדמת החורשה.
דאדלי התעלף.

"מה אני?" שאל דאדלי את עצמו. "אני אדם זאב?" המילה החרידה אותו.
"לא," נשמע קול מאחורי דאדלי. הקול היה דומה לקולו של הג'ינג'י בעל האוזן האחת, אבל בוגר יותר. "אתה לא אדם זאב. אתה כמוני!"

מבוטא על ידי- hyacouel

הפרק הקודם		הפרק הבא