קסם של ילדה

"היי" אור נכנסה ללינוי לחדר. "את לא מבינה איזה סיוט זה הלימודים בהוגוורטס," אמרה תוך שהיא מתיישבת על המיטה של לינוי. הייתה זאת שעת ערב, יום לפני תחילת הלימודים. "כל היום נותנים לנו עבודות ומבחנים ואם עושים משהו לא בסדר אז מורידים נקודות וצריך להיות טובים וזה פשוט קשה!" אור נאנחה אנחה וניסתה להישמע אמיתית אך ללא הצלחה. לינוי התפרצה עליה: "דיי! תפסיקי לרחם עלי כל הזמן! נמאס לי שכל הזמן אתם מרחמים עלי! את ואבא ואמא, דיי! זה רק מבאס אותי! פשוט תנו לי לחיות את החיים שלי!" לינוי צעקה בכעס. הם פשוט לא הבינו. כל הזמן שלחו אליה מבטים מרחמים והתייחסו אליה כאל מישהי מסכנה. ללינוי נמאס להרגיש כזאתי, היא רצתה שיעודדו אותה בהמשך דרכה הרגילה ולא כל הזמן יזכירו לה שהיא נטולת כל קסם וכישרון כי זה לא היה נכון! היא היתה מוכשרת בציור, בריקוד ושירה ובאופן כללי היתה מוזיקלית מאוד. היא לא רצתה להתבאס על מה שאין לה- היא רצתה להשתפר ולהתקדם בתחומים שבהם היא טובה. אחותה יצאה מהחדר והבעה לא ברורה על פניה. לינוי התכסתה בשמיכה וחלמה על המחר היפה והמעודד שיהיה לה.

הפרק הקודם