יומני היקר

את מסוגלת, אמרתי לעצמי. לא יקרה לך כלום. כולם עד עכשיו עברו את זה בלי בעיה, ואת לא תהיי האחת שתהיה לה בעיה.

ראיתי את הקיר מתקרב אליי לאט לאט. יותר נכון, אני התקרבתי אליו. הוא ממש קרוב. כל מה שראיתי זה רק משבצות אדומות על קיר גדול. זהו, אני כבר ממש לידו, חשבתי. אין דרך חזרה.

 התחלתי להרגיש רוח קרירה על החלק הקדמי של הגוף שלי, ואחרי זה גם על החלק האחורי. פתאום רוח חמימה נשבה עליי, וראיתי מקום שונה לגמרי. גם הוא היה רציף רכבת, רק שבמקום שמונה, תשע או עשר, היה כתוב למעלה 'תשע ושלושה רבעים'. מה לעזאזל?

אחרי כמה שניות דמבלדור יצא מהקיר אחריי. היה לו קצת קשה להתקרב אליי, בגלל כל האנשים - סליחה, קוסמים - שהיו שם. אני יכולה להישבע שהיו שם כמה אלפים! אפילו מיליונים! הוא נעמד לידי, וחיכיתי שגם אמא שלי תיכנס.

''למה את מחכה?'' הוא שאל כשהוא ראה שאני מסתכלת על הקיר האדום והמשובץ, כמו בצד השני, בציפייה.

הזזתי את מבטי אליו. ''לאמא שלי…'' אמרתי. ''איפה היא? למה לוקח לה כל כך הרבה זמן?''

פתאום הוא מחק את החיוך שלו ונראה מודאג. ''אה… בקשר לזה… היא לא תבוא, אנה. היא מוגלגית, כמו שהסברתי מקודם, ואין לה כוחות קסם. מהסיבה הזאת היא לא יכולה לעבור דרך הקיר. תוכלי לשלוח לה ינשופים… אה, נכון, שכחנו לקנות לך חיה!''

''חיה?'' שאלתי. ''איך זה קשור לאמא שלי?''

הוא צחק. ''זה לא קשור לאמא שלך, אבל כל קוסם רשאי לרכוש לעצמו חיה קסומה! קרפדה, כמו החיה של נוויל לונגבוטום, חבר של רון… חתול, כמו האנימאגוס של פרופסור מקגונגל!''

''מי?''

''לא משנה, אחת המורות בבית הספר. את כבר תכירי אותה. היא מלמדת שינוי צורה, מקצוע מאוד מעניין! את יכולה גם לאמץ תנשמת, איתה תוכלי לשלוח מכתבים לחברים או משפחה. אבל גם אם אין לך תנשמת, תוכלי לשלוח מכתבים עם תנשמות בהשאלה הינשופייה.''

''למה שולחים מכתבים עם - עם תנשמת?'' שאלתי.

''זאת הדרך של הקוסמים,'' הוא חייך חיוך אפילו רחב יותר. ''ואת גם יכולה לאמץ… נחש.''

פתאום החיוך נמחק לגמרי מהפנים שלו. אני לא יודעת מה קרה… נחש זאת באמת חיה מפחידה, אבל מה הבעיה שלו איתה? ''מה קרה?''

''טוב… נחש זה החיה של… זה-שאין-לנקוב-בשמו.''

''מי זה?''

הוא נשם עמוק, ואז ענה, ''הלורד וולדמורט.''

סליחה שזה פרק קצררררר

הפרק הקודם		הפרק הבא