בנו של לורד וולדמורט

אדוארד הביט בהארי הנעלם בקנאה. הוא תמיד רצה לדעת להתעתק. הוא שמע קולות צחוק- הם גילו אותו. תלמיד חדש, נאה, עומד בגלימה מפוארת מחוץ לחדר הסגל. אותה מילה נשמעה בכל פה- לקקן.

"מלקק למורים, תלמיד חדש?" נשמע קול מלגלג. אדוארד הביט וראה תלמיד חמישית גבוה ומוצק, לבוש גלימה רקומה בסמלי סלית'רין. חיוך נלבש על פניו כשראה את חגורת הכלים המפוארת של אדוארד. "נו, נו, נו. אני רואה שאביך עשיר- או שפשוט גנבת. מה שבטוח, אתה לא מקושר כמוהו."

דמות בלונדינית בגלימת תלמיד חדש התקדמה. זה היה ילד עם שיער בלונדיני ועיניים ירוקות. הוא חייך חיוך מלגלג. "סקורפיו מאלפוי."

מאלפוי. אחיינו. הוא רצה לצעוק ולחבק אותו. הוא רצה לגלות לו את סודו.

אסור... נשמע קולו של סלזאר באזנו. אדוארד התנער והביט לתלמידים שהקיפו אותו.

תלמיד סלית'רין הגדול דחף את סקורפיו לאחור וסימן לשני תלמידי שנה שלישית. "בואו נעשה שטיפה לתלמיד הח-"

על המשפט הזה הצטער כל חייו, כיוון שזה הוביל להשפלה ענקית.

שרביטו של אדוארד הופיע בידו בשנייה. הוא כיוון את שרביטו לתלמיד המגודל וצעק "אקספליארמוס! אציו שרביט!" השרביט טס לידו הפנייה והוא כיוון אותו לאחד מתלמידי השלישית, שבדיוק שלף את שרביטו. "אימפידימנטה!" תלמיד השלישית נפל על חברו. בעת ששרביט זה עסק בתלמידי השלישית, השרביט השני הפעיל נעילת גוף מלאה על תלמיד החמישית, שנפל על הרצפה. אדוארד הצליף בשני השרביטים לעבר תלמידי השלישית וצעק "פטריפיקוס טוטאלוס!" הם נפלו גם. אדוארד כיוון את שרביטיו לעבר התלמידים האחרים. איש לא זז.

ואז, כאיש אחד, ברחו כולם.

אדוארד צחק חרישית. זה עבד טוב.

הוא דרך לתלמיד החמישית על היד ואז שיחרר אותו. אויבו לא זז, מעריך אותו בשקט. הוא זרק לתלמיד את שרביטו, שחרר את שני האחרים ויצא לחפש לו תא, במחשבה ברורה שאיש לא יטריד אותו עוד. הוא הספיק לשמוע את קולו של תלמיד החמישית- "ג'ון נקרוטו".

כמה שהוא טעה.

הוא התיישב בתא שבו היו שתי בנות ושלושה בנים, כולם חדשים. הוא ניסה לחייך, אך איש לא הביט בו. הוא שקל בזהירות את המצב ואז החל להשתמש בכישורי החברה שלו.

תחילה החל לדבר עם הבנים. אחד מהם היה חום שיער והשניים האחרים שחורי שיער. עיני שחורי השיער היו זהים בגוונן החום ותווי פניהם דומים להפליא, כנראה תאומים. עיניו הכחולות של השלישי לא משו מפניהם ושלושתם צחקו. הם החלו לדבר על מוגלגים וחלקו עליהם בדיחות. לבסוף, שוקל בזהירות את המצב, שאל את חום השיער "אני רואה שאתה יודע הרבה על מוגלגים. אתה בן מוגלגים?"

התלמיד החום הביט בו בזהירות. "יש לך בעיה עם זה?"

"לא. ולפי הידיעות המוגבלות שלכם-" הוא הסתובב לתאומים "-אתם טהורי דם."

אחת הבנות עצרה את השיחה והעיפה בו מבט. "היי, רייבנקלו, תוכל לנהל את משרד הבילוש בחוץ?"

שלושת הבנים צחקו ולהבא כללו אותו בשיחות שלהם.

שם התאומים היה ג'סטין ולוק, ואדוארד צדק כשניחש שהם תאומים. חום השיער היה ריילי. הם עברו מנושא לנושא, עד שהגעה התאונה.

הרכבת עצרה.

קולות ריצה ודיבורים מילאו את המסדרונות כשהמדריכים מנסים להסדיר שקט. אדוארד צפה בהם בשקט והצליח לגבש תמונה מלאה. סלע הידרדר מההר ונחת על הפסים. כאשר הרכבת חלפה הוא קרע פתח באמצע מסדרון. כעת עמלים לתקן אותו, למרות שנראה שעוד אבנים מתדרדרות וגבעה קטנה כמעט נכנסה לרכבת.

מבט מהיר הבהיר לו שהקרע היה קרוב מאד. הוא ושותפיו לתא יצאו לבדוק אותו.
ואז זה קרה.

נחש גדול החליק לתוך רכבת ותלמידים צרחו ונמלטו. אך אדוארד לא זז.

הוא הבין את הנחש.

"הצילו! אל תדרכו עליי! אם תתקרבו אני אכיש אתכם! אני מזהיר אתכם!" קולו נשמע מפוחד מאד.

"לא!" אמר אדוארד. "הם לא עוינים! הם מפחדים ממך!"

הנחש הביט בו. "הוא משמיע עליי קולות רמים- קריאת תיגר! אני לא רוצה להילחם!"

אדוארד נזכר במה שלימד אותו סלזאר.

"יכול להיות שתוכל לדבר עם נחשים. זה קורה להרבה מצאצאי. זכור- נחשים לא יכולים לחשוב שלא בקול רם. אם תרצה לדבר איתם, תתרכז ברצון לתקשר ולא במטרתו."

אדוארד ניסה. "עצור! הם לא רוצים לפגוע בך!"

"למה לעצור? מה הוא אמר אחר כך? האם הוא אדון נחשים? הוא מדבר את השפה! מובן שהוא אדון נחשים!"

ואז כל התלמידים שמו לב מה קורה. אך אדוארד לא שם לב שהם שמו לב. הוא הצליח לדבר סוף-סוף- תפס את העיקרון.

"הם מפחדים בדיוק כמוך. לך והם יניחו לך."

הנחש המפוחד ציית והמסדרון היה שקט. נשמעו כמה קללות. ריילי, ג'סטין ולוק הביטו בו בתיעוב והלכו. אדוארד נזכר שבני משפחותיהם היו בגריפינדור או הפלפאף. ואז נשמע קול דיבור. היה זה

סקורפיו מאלפוי. "אני חושב שאתה צריך לשבת איתנו, לחשנן."

ומילה זו, לחשנן, ליוותה את אדוארד לאורך כל שנות לימודיו- או כשבח מתלמידי סלית'רין או כעלבון וסיבה לתיעוב מתלמידי בתים אחרים.

אך לא היה מה לעשות. זה מה שהוא.

לחשנן. עוד אבן מפנה בנתיב חייו- עוד משקולת בצד האפל של ליבו.

הפרק הקודם		הפרק הבא