משחקי הרעב (או יותר נכון המוות)

 3 תגובות ויש המשך!!!

צעדתי צעד אחד אחורה, ובתנועה מהירה חטפתי

את הרובה של האוכף שהיה מאחורי.

כיוונתי את הרובה לליבו של האוכף השקט

שירה בבחור, והתקדמתי כמה צעדים בהיסוס בין

הבחור לאוכף השקט.

"אתה היחיד שעומד לקבל כדור בלב." אמרתי לו,

והדפתי את הבחור שנורה לאחור.

למדתי את הדברים האלה מאבא שלי, שנפטר זמן 

קצר אחרי אחותי מצער לב.

נשמתי נשימה קטנה, ובידיים רועדות אחזתי ברובה 

וידי על ההדק.

הבחור שנורה קפץ עליי, דחף אותי הצידה ,תפס את

הרובה שהיה בידי וסינן לעבריי,

"אל תתערבי" החלטתי להקשיב, הבן אדם היחיד שיצא

מזה בשלום יהיה אני.

נעמדתי ניקיתי קצת את ידיי מלכלוך ונבלעתי בשורה, נעלמת 

מהבלגן שיכול להיות שגרמתי לו.

כמה אוכפי שקט החליטו להתערב ושמו לבלגן סוף, ולמזלי 

נעלמתי משם בזמן.

אפי טרינקט עלתה על הבמה עם קערת ירקות על הראש,

היא חייכה אל כולנו ובירכה אותנו למות למען השעשוע שלה.

"הפעם," אמרה "נתחיל בבנים"

אפי חייכה חיוך חושף שיניים והתקרבה אל קערת הפתקים.

עצרתי את הנשימה, והבטתי באפי בקוצר רוח.

היא שלפה פתק ממש מלמעלה, ורגע לפניי שפתחה אמרה:

"המשחק מתחיל!"

הפרק הקודם		הפרק הבא