מה אם היה ארפר?

היי, שוב קרדיט לג'יי.קיי.רולינג ולהארי פוטר, מקווה שתהנו מהפאנפיק.

מקווה שתואהבו שינתי מעט את הסגנון כתיבה אשמח לתגובות על הכתיבה שיפורים וכאלה וגם בכללי על הפאנפיק ראיונות וכל מה שעולה לכם לראש.

בפרק הבא מחכה לה הפתעה, ולא אכפת לי לרצוח קצת בשביל מתח אז תתמודדו!

-----------------------------------------------------------------------------------

10 דקות לאחר מכן, אחותו ציקי בת ה5 רצה אליו, נעצרה התנשפה למספר שניות ואז אמרה "אמא 'מרה ש'גלל הם חוגגים לי הומולדת 'תה צריך ל'זור בי'תה" 

"טוב" הוא ענה לה באכזבה, הוא לא רצה לגרום לה לבכות כי אז לא יהיה מנוס מהרעש. למרות זאת, הוא עדיין לא הבין איך הוא יגיע לספרים או מה שזה לא יהיה.

לאחר מכן ציקי חזרה הבייתה ובעודו חושב על הספרים טס לו ינשוף היישר לפניו. הינשוף היה גדול ובעל כנפיים רחבות וצבעו היה לבן. ארפר, לא הבין מה ינשוף נוחת לו על הראש בבוקר והתחיל לחשב את הסבירות שזה יקרה. בסופו של דבר הוא הבין שזה כנראה לא מקרי כי הסבירות נמוכה מידי.לכן, הוא הסתכל טעל הינשוף וראה מכתב מתחת לרגליו. הוא הושיט את ידו לקחת המכתב. ואז הוא פתח אותו וקרא בו:

"בנוגע לטיפ הספרים בהתחשב בנסיבות הוא השתנה ל"נא לעלות על האוטובוס הראשון שיגיע בחצות ולאחר מכן תסובב את השעון שתמצא על הרצפה 6 פעמים אחורה ותחפש מוכר שרביטים, התחנת יעד שלך היא הוגסמיד, סימטת דיאגון"

אם זה, ארפר לא חשב שתיהיה לו בעיה. אך, לעומת זאת, הוא לא אמר להוריו מכיוון שלא רצה להפחיד אותם. אך זה לא אומר שלא הייתה לו כבר תוכנית בריחה בראש למקרה והוא יהיה בתוך מבצר שדרקונים שומרים עליו. 

ארפר חזר לביתו ועזר לארגן את מסיבת יום ההולדת לציקי. ואז הם עשו מה שהם עושים כל שנה, שמים שירים אומרים מזל טוב וזוללים עד דלא ידע. 

לאחר שארפר אכל כהוגן הוא הלך לשירותים, טוב זה לא שהיה לו חדר לבד שהוא יכול לחשוב שמה על דברים. ארפר התחיל לחשוב על עשרות ועם לא אז מאות אלפי סיטואציות שיכול להיות שיקרו לו בעולם הקסמים {לצערו הוא ידע מעט מידי אז מעט מהם יהיו נכונות תיאורטית וכ"כ מעשית} ואז שלל 99% מהם כי הם לא מעשיים או כי יש בהם פרצה אפשרית או שהיה להם פחות מ99.85 אחוזי הצלחה. {למרות שבטכלס הכל זה 0% כי אתה תמיד יכול לחשוב על עוד דברים להוסיף לסטטיסטיקה}.

לאחר מכן, מעט מאוחר יותר באותו היום (ב11:50), ארפר יצא מביתו לתחנת האוטובוס. בדרכו הוא חשב מה כבר יכול לקרות בתחנת אוטובוס ב12:00 וענה לעצמו כל כך הרבה תשובות בעודו מחכה בתחנת האוטובוס.

כשהגיעו השעה 12:00 על שעון ידו הגיע אוטובוס מוזר. הוא עלה ואמר שהוא רוצה להגיע לסימטת דיאגון ובו בזמן הדלת נסגרה מאחוריו. הנהג נראה מסטול ושאר האנשים באוטובוס היו עם גלימות מוזרות והיה עוד איזה אחד מוזר ליד הנהג. הם נסעו כל כך מהר, שהוא חשב שהלחץ הולך למחוץ אותו. למעשה, על פי החישובים שלו, הוא כבר היה אמור להיות מת ממהירויות כאלה. כמובן, הוא לא הגיב כי הוא לא חשב שזה ישנה משהו וכי הוא פחד שהוא יקיא. וככה המשיכה הנסיעה המטורללת. ומאז אותה נסיעה הוא התחיל לשמוע קולות. קולות מוזרים ומשונים. הוא חשב שזה רק סאונד כדי להגביר את חווית החטיפה שהוא חווה.

"לאן?" שאל הנהג בקול כרימינלי

"הוגסמיד, סימטת דיאגון, בבקשה" אמר ארפר בקול חנוק ומפוחד ועוד שנייה הקיא במהלך הוצאת המילים.

"לחגור חגורות" אמר לו הנהג בקול משוגע ומשועשע. הוא ניסה למצוא חגורה אבל לא היה כזאת באף מקום וכך הוא המשיך לנסוע בהרגשה שאם הוא יפתח את הפה הוא יקיא ושאם היו רוצים להרוג אותו כבר היו עושים את זה, ושתכנית על פי המדע הוא כבר מת. ולכן הוא פשוט ישב והתחיל לחשוב על תוכנית בריחה. לאחר משהו שנדמה לו כמו כמה דקות שלכאורה לאנשים רגילים היו מרגישו כנצח בגלל הקושי בנסיעה והטראומה הנעברת, והמהירות העצומה.ארפר ירד במקום שנקרא סימטת דיאגון.

 שם, על ספסל התחנה הוא ראה שמונח לו שעון מוזר. הוא סיבה אותו 6 פעמים אחורה כמו שאמרו לו. ואז החל דבר מוזר, הוא חושב שהוא חזר אחורה בזמן. הוא לא הבין מה קרה, הוא לא הבין איך זה אפשרי , אבל הוא הניח שזה קסם ולמה שזה לא יהיה אפשרי עם קסם? הרי בסופו של דבר כל דבר בלתי אפשרי הוא אפשרי. ואפשר לעשות גזרה שווה מהירח, תרופות ועוד כל מיני דברים שהיו בלתי אפשריים. ארפר כבר התחיל לחשוב על חיי נצח ועוד מלא דברים שאפשר לעשות עם קסם.

לאחר שארפר חזר בזמן הוא שאל מישהו שהיו לו גם בגדים רגילים וגם גלימה (הוא חשב שזה טיפה פחות מוזר) "סליחה, אדוני, איפה מוכרים שרביטים?"

והוא ענה לו "תראה בעיקרון יש כל מיני חנויות אבל החנות הטובה ביותר שרוב ככל הקוסמים הולכים אליה היא אצל אוליבנדר. תעקוב אחרי הילד הזה שם (הוא הצביע על ילד ממושקף).

לאחר מכן הבנתי שזה הוא כנראה הילד הממושקף שהייתי אמור לעקוב אחריו בגן החיות. לכן הבנתי שמי שדיברתי איתו הוא או ידיד טוב מאוד שלו או של ההורים שלו או אויב מושבע שלהם. אמרתי לו תודה והלכתי לאותו ילד.

הפרק הקודם		הפרק הבא