אבודים

"איוור, ווה טה סה פה?" גימגמתי.אוקיי, התכוונתי לומר "איתמר,מה אתה עושה פה?" אבל תבינו,

הייתי מטושטשת,מסוממת וחצי מתה.איך אדבר ברור?! אבל באורח פלא,היה נראה שגריי מבין אותי.

הוא הניח אצבע על שפתיי,והן כמו נדבקו אחת לשניה. "ששש... עדיף שתשמרי את מעט הכוח שעוד נותר לך."

ניסיתי להתפתל.בהתחלה קצת הצלחתי, אבל אז ראיתי את גריי מטפטף על כפות ידיו הדקות חומר סגלגל,

ונגע באמצע המצח שלי.   באותה שניה ראשי הסתחרר וקמתי בלי לרצות.ואז איתמר נגע באפי, וקרסתי על הרצפה

בלי הכרה. "עבודה יפה,שותף." אמר גריי. את קולו שמעתי במעומעם לפני שהתעוררתי. מאחוריו התנוסס שלט

"נשיקת המוות" . "נ-נשיקת המוות,מה זה אומר?" גמגמתי. "הוא יגיד לך מה זה אומר." גריי טבל  את אצבעו

בקערית מלאה בחומר חום ומרח אותו על שפתיו של איתמר. לפתע איתמר התקרב אליי ועשה את מה שאפילו

לא העזתי לחלום עליו.הוא נישק אותי. אבל אז נזכרתי במה שמרח גריי על מה שנגעתי בו.

ולפני ששמתי לב, התחלתי לנשום באיטיות,הדופק שלי נחלש, וראיתי רוח עמומה בדמותי מעופפת. זו הנשמה שלי.

הפרק הקודם