-pain-

שה"ה:

"רגע, סופי!" קרא גריידי אחרי סופי, סופי החליטה לקרוא לחבריה

לעץ של קאלה ולחכות לבחור שהיה שם.

"אני ידאג לזה." סנדור רץ אחרייה ושם את

ידו הכבדה על כתפה, "את מבטיחה שתזהרי?" שאל סנדור.

ועצר אותה מהליכתה המהירה לעץ.

סופי ידעה מה תיהיה החלטתה, אז למה היא מהססת?

לבחור שפגשה היה התנהגות מוזרה, כאילו אין לא מושג

איפה הוא.

סופי הינהנה באיטיות והציצה בעץ לראות אם חבריה

כבר הגיעו.

כולם שם, חוץ מסופי.

"סנדור, תקשיב." אמרה סופי בזריזות,"כולם שם, הם יגנו עליי, ואחרי 

הכול גם להם יש שומרי ראש."

סנדור הוריד את ידו מכתפה הינהן וחזר בכבדות להייבנפילד.

סופי נשמה עמוקה, הסתובבה והלכה לכיוון של העץ בעיניים נעוצות

באדמה.

"את בסדר?" סופי הרימה את ראשה ועיניים בצבע טורקיז פגשו את עיניה,

פיץ הביט בה במבטו המודאג וגרם ללבה של סופי לריחפוף קטן.

היא הנהנה, היא לא מתכוונת להיראות חלשה בפני הפולשים,

יהיו מי שהיו, סופי תעמוד מולם.

"אני עייףףףף" קרא קיף והאריך את ה'ף',"קדימה,פוסטר. עכשיו 7 בבוקר. 

יש לי שינה שאני צריך למלאות."

הוא פיהק והדביק את כולם בפיהוקו, וסופי כמעט הייתה בטוחה

שהוא נרדם שהוא לא זז.

"אנחנו לא יודעים מתי הם יגיעו," ענתה סופי ותלשה ריס מגרד מעיניה.

סופי תלשה ריסים מתי שהייתה לחוצה ומודאגת, ועכשיו היה הייתה יותר מהכול.

לפתע חושך מילא את השמיים ושלושה זוגות עיינים כהות התגלו בחשכה.

מארלה הדליקה כדור אש כאור אבל אז האור חזר ושתיי בחורים ובחורה הופיעו

מולם.

כול השומרים קפצו ושלפו נשק בפניהם.

"כאן עבודתי הסתיימה." אמר אחד הבחורים שסופי זיהתה כבחור

שפגשה בלילה.

החושך חזר וכשנדלק שוב הבחור נעלם.

"אחי!" צעק הבחור השני, "אוי, בשם האלים."

הבחורה גילגלה עיינים עם חיוך קטן על שפתיה, "ליאו!" הבחור הסתובב אליה,

ואז הבחין במה שהבחורה ראתה.

סופי תהתה אם הם פוחדים מהנשק שלהם, אבל זה לא נראה ככה, לאומת זאת,

הבחור שנקרא ליאו הרים ידים.

"וחשבתי שאני מארח גרוע," אמר וחייך לבחורה חיוך ממתיק סוד, סופי עכשיו

הייתה בטוחה בזה, יש בניהם משהו.

"אוי, תאמין לי." ענתה הבחורה והרימה את ידיה גם, "אין יותר גרוע ממך."

"מי אתם?" שאלה סופי קוטעת את שיחתם, איך הם יכולים להישאר בכזאת נוחות

שבערך שישה אנשים מאימים עליהם עם נשק?

הבחור התקדם צעד קדימה ולפני שאמר מילה גריזל עמדה מולו, וכקירבה את 

החרב שלה למתחת לסנטרו.

"עוד צעד ואני לא יהסס," נהמה גריזל והוא מיד צעד בחזרה אחורה.

"אני יוותר." אמר עם חיוך שסופי ידא לזהות כמודאג. "השם הוא ליאו ואלדס,"

אמר והשתחווה בחנניות מולם.

זה היה מוזר, הוא הזכיר לסופי את קצת קיף, כאילו ממש.

"אני קליפסו," אמרה הבחורה וחייכה חיוך קטן בביישנות, וכשסופי הביטה בחבריה,

פיץ ודקס נראו כמעט שהם נופלים, טאם הביט בחשדנות בבחור, ואילו קיף ישן נוחר לו

בשקט. קליפסו הורידה את ידיה גם ולחצה את ידו של ליאו,

אז הם ביחד, חשבה סופי. והרגישה שאבן יורדת יורדת מליבה, יכול להיות שהיא מקנאה?

היא הביטה מסביב וראתה שגריזל ושאר השומרים הביטו בשתהיי הפולשים ובסופי כמו פינגפונג.

"אתם?" שאלה קליפסו וסקרה את המקום, "מי אתם?"

סופי בלעה רוק ותלשה ריס במהירות מעיינה השמאלית.

"אנחנו," התחילה סופי וראתה שפיץ ודקס מתחילים לחזור לעצמם, "אנחנו אלפים."

הפרק הקודם		הפרק הבא