הקונדסאים קוראים הארי פוטר והאסיר מאזקבא

טובבבבב

אז נזכרתי שכתבתי פאנפיקים!

(כולם נוראיים אבל זה איכשהו עדיין לא מחריד כמו האחרים)

קריאה נעימה (עם כמה שאפשר לקרוא פאנפיק מחריד כמו שלי)

הקונדסאים נכנסו אחד אחד לחדרם בחדר המועדון של גריפינדור צוחקים "ראיתם את הפרצוף של סבר מאוס?" שאל סיריוס צוחק כל כך חזק שכבר החל להתמוטט על הרצפה "אוי השיער שלו נראה כל כך טוב בורוד מרקר!" אמר ג'יימס שכבר התמוטט על מיטתו "המתיחה-הכי-טובה-שעשינו-עד-עכשיו" אמר פיטר בין נשימה לנשימה "כמעט חטפתם עונש לשבועיים מקגונגל!" צעק עליהם רמוס "אם לא הייתי אומר שהייתם בחדר המועדון, כבר הייתם מנקים גביעים עם פילץ'!" "אוך תרגיע ירחוני, אנחנו בעונש עכשיו? לא! תסתכל על הצד החיובי" אמר סיריוס שכבר נרגע והתישב על מיטתו "מה הצד החיובי?" שאל אותו רמוס "ששסבא מאוס תקוע עם שיער בצבע ורוד מרקר למשך שבוע!" אמר ג'יימס "ג'יימס אני לא בטוח שיהיה לך סיכוי עם אוונס אם תמשיך ככ- סיריוס תפסיק לגנוב לי הממתקים!" אמר פיטר, תפס כרית מהמיטה שלו וזרק אותה על סיריוס שהתחמק והכרית פגעה במקום זאת בג'יימס. ג'יימס שלא עבר על זה בשתיקה תפס כרית משלו וזרק אותה על פיטר, סיריוס הצטרף לקרב כי היה לו משעמם ושלושתם התחילו בקרב כריות. רמוס נאנח "למה בחרתי להיות חבר שלהם?" הוא מלמל לעצמו כך ששאר האנשים בחדר לא שמעו את דבריו, רמוס קם ממיטתו והלך למדף הספרים שלו, עיניו נחו על ספר שהשאיל מהספרייה די מזמן, הוא זכר שהתחיל לקרוא את הספר עם חבריו אבל אז הם התחילו בעונת המתיחות שלהם. "היי חבר׳ה" קרא לפתע רמוס ושלושת האידיוטים שאחזו הכריות הפנו אליו את מבטם "זוכרים שהתחלנו לקרוא את הספר הזה?" שאל אותם והראה להם את כריכת הספר "זה לא הספר שקראנו שסבר מאוס פרופסור?" שאל סיריוס "כן זה זה" ענה לו רמוס "מה קרה שנזכרת בספר הזה?" שאל ג'יימס "לא יודע... רוצים שנמשיך לקרוא בו?" שאל אותם "לא אכפת לי, אבל אני זוכר שזה היה די מעניין" אמר פיטר "גם לי לא אכפת" אמרו סיריוס וג'יימס באותו הזמן "אז קדימה, אני מקריא?" שאל רמוס "אם לא אתה, אז מי?" שאל אותו סיריוס, רמוס נאנח ופתח את הספר:

"הארי היה מעוניין מאוד להימנע מצרותעם הדוד והדודה שלו, כיוון שבכל מקרה הם כבר היו מעוצבנים עליו,"

"למה?" שאל סיריוס "אם לא תקטע אותי כמו בפעמים הקודמות שקראנו את הספר אוליי נגלה בעשור הקרוב" אמר רמוס והמשיך לקרוא:

"וכל זה רק מפני שחבר מבית הספר לקוסמות התקשר אליו בטלפון כשבוע אחרי תחילת החופש הגדול. רון וויזלי, שהיה אחד מחבריו הטובים של הארי בהוגוורטס, היה בן למשפחה שלמה של קוסמים, ולכן הוא ידע כל מיני דברים שהארי לא ידע, אבל הוא מעולם לא השתמש בטלפון," 

"מה זה טלפון?" שאל ג'יימס "אני יסביר לך אחר כך" ענה לו רמוס

"עד אותו יום. לרוע המזל, הדוד ורנון הוא שענה לשיחת הטלפון, "ביתו של ורנון דרסלי" הארי , שהיה במקרה בחדר, קפא במקום ששמע את קולו של רון מעברו השני של הקו. "הלו? הלו? שומעים אותי בדבר הזה? אני- רוצה- לדבר- עם- הארי- פוטר!" רון צעק כל כך חזק עד שהדוד ורנון קפץ והרחיק את השפופרת מאוזנות, ובהה בה בתערובת של זעם ובהלה. "מי זה?" שאג הדוד ורנון אל תוך הפומית. "מי אתה?" "רון - וויזלי!" רון השיב בצעקה"

"למה כולם צועקים שם?!" צעק סיריוס "עכשיו גם אתה צועק" אמר לו פיטר

" כאילו הוא שוחח עם הדוד ורנון מקצהו הרחוק של מגרש כדורגל. "אני - חבר - של - הארי - מבית - הספר -" עיניו הקטנות של הדוד ורנון פזלו לעברו של הארי, שעמד נטוע על מקומו. "אין פה שום הארי פוטר!" שאג הדוד, והרחיק את השפופרת עוד יותר, כאילו פחד שתתפוצץ "אני לא יודע על איזה בית ספר אתה מדבר! לעולם אל תצלצל לכאן שוב! אל תתקרב למשפחה שלי!" 

"הוא יותר דרמה קווין מסיריוס הורנון הזה" אמר ג'יימס "היי!" מחה סיריוס "חברים יש לנו שיעור עכשיו ולא אני לא מתכוון להבריז ממנו, אז נמשיך אחר כך אוקיי?" אמר רמוס "בסדר מבחינתי" אמר פיטר "שיהיה" אמר סיריוס "טוב אבל אנחנו" הוא הצביע עליו ועל סיריוס "כן מבריזים המשיעור ואין שום דבר שתעשה כדי למנוע מאיתנו לעשות את זה "שיהיה" אמר רמוס, תפס בתיקו ורץ לכיתת שינויי צורה.

אני יודעת שאין ממש מהספר בבפרק הזה אבל נורא רציתי להעלות אפילו שלא היה חי רעיון הפרק הבא יהיה מוצלח יותר (נראלי)

הפרק הקודם