הקוסם היהודי

יעקב ארז את הדברים שקנה בסימטת דיאגון אל מול עיניה הבוחנות של אימו. הוא עבר בזכרונו על תכולת המזוודה, מוודא שלא שכח דבר.
גלימות קוסמים, יש.
תיבה, יש.
ספרי לימוד, יש.

שרביט, יש.
כמובן שלאחר שסיים את הקניות בסמטת דיאגון, יעקב עבר בחנויות לספרי קודש מחוץ לסימטת דיאגון כדי.
ספרי הלימוד שבחר היו: מסכת שבת - המסכת שהוא לומד כרגע. משנה ברורה ומשנה תורה - לימוד הלכה זה בסיס היהדות. הכוזרי - לימודי אמונה זה חשוב בחברה של גויים. מסילת ישרים - עבודה על המידות. מילון ארמי עברי - תמיד כדאי. וכמובן תנ"ך, ספר הספרים של העם היהודי.
"אתה בטוח שזה מספיק?" שאלה אימו בספקנות "מה אם תתעורר לך שאלה בהלכה? איך יהיו לך מספיק מקורות?".
"אני עדיין לא יכול לפסוק הלכה, אם תהיה לי שאלה אני אפלה לרב אנתוני".
"טוב, אני מקווה שזה מספיק. בגדים לקחת מספיק?"
"כן, עשרה סטי בגדים לחול ועוד שלוש לשבת".
"מתי אתה נוסע?"
"מחר" ענה יעקב.
לאחר מספר דקות של מטר שאלות מאימו, הוא שוחרר ועלה להתארגן למעלה. נרגש מהמחשבה על סוגיות חדשות ללמוד, שאלות שכמעט ואף אחד לא הכיר אותם בכלל. שאלות שיאפשרו לו לברר את רצון ה' באופן יותר נרחב.

יעקב עמד למול הקיר החלק מכל עיטור, לכאורה הוא היה אמור לרוץ לעבר הקיר ובכך לעבור לרציף תשע ושלושה רבעים.
יעקב מישש את הקיר, בודק אם יש בו מעבר סודי כל שהוא. כלום, הקיר היה מוצק, עשוי בטון איכותי. יעקב היה בספק אם אפילו טיל יוכל למוטט את הקיר.
_הרב אנתוני אמר שזה מה שצריך לעשות. אם הרב אומר, עושים!_ יעקב זכר את דברי רש"י הקדוש על הפסוק: "עַל-פִּ֨י הַתּוֹרָ֜ה אֲשֶׁ֣ר יוֹר֗וּךָ וְעַל-הַמִּשְׁפָּ֛ט אֲשֶׁר-יֹֽאמְר֥וּ לְךָ֖ תַּֽעֲשֶׂ֑ה לֹ֣א תָס֗וּר מִן-הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר-יַגִּ֥ידוּ לְךָ֖ יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאל:" ופירש רש"י "*ימין ושמאל*. אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין" יעקב עצם את עיניו ופתח בריצה, מאמין לא צל של ספק כי דבריו של הרב יתקיימו. הוא המשיך לרוץ עד שחולצתו נתפסה במשהו.
יעקב פתח את עיניו, מעוניין לברר במה נתפסה חולצתו.
הדבר הראשון שהוא ראה הייתה מסילת רכבת.
"ילד, שים לב לאן אתה רץ. כמעט נפלת לתוך המסילה" גער בו גבר צעיר, שהיה מוקף במספר ילדים צעירים.
_הרב צדק!_ חשב יעקב לעצמו.
"אני מצטער, אני אשתדל לשים לב פעם הבאה" ענה יעקב לאיש שהציל אותו.

על מסילת הרכבת נחה לה רכבת קיטור שנראתה ישנה למדי. יעקב הניח כי זו רכבת האקספרס להוגוורטס, אחרי הכל לא היה נראה שיש עוד יעד בתחנת הרכבת הזו. הוא עלה על הרכבת וחיפש לעצמו קרון שקט שיוכל ללמוד בו בשקט. בכדי שימשיך ללמוד בהוגוורטס הוא קבע לעצמו הספקים לימוד. ואם הוא הבין נכון לא יהיה לו עוד הזדמנות ללמוד מחוץ לרכבת. לבסוף מצא לעצמו חדר ריק בקרון האחרון שענה על כל הדרישות. יעקב פתח את הגמרא והתחיל. ללמוד את דף ו'.
לאחר מספר דקות של לימוד, נכנס ילד צעיר, לא מבוגר בהרבה מגילו של יעקב לתא שבו למד יעקב.
"זה יפריע לך אם אני אשב פה?" שאל הילד.
"לא. כל עוד תיהיה די בשקט כשאני לומד" ענה יעקב.
"אני מניח שאתה תלך לרייבנקלו" אמר  הילד.
"מה זה רייבנקלו?" שאל יעקב, "סוג של ישיבה גבוהה?"
הילד הסתכל עליו במבט מוזר.
"ומה שמך?" שאל יעקב לשמו של הילד, מנסה לשבור את הקרח.
"אני בנם של הארי וג׳יני פוטר" ענה הילד בגאווה.
"זה אמור להסביר לי מי אתה? בגלל שאתה מספר לי את השושלת שלך?" שאל יעקב בתמיהה.
"אתה לא יודע מי זה הארי פוטר?" התפלא אלבוס.
"לא" ענה יעקב "אני אמור להכיר אותו?".
"כן. היה לפני בערך 18 שנה קוסם מסוכן שרצח מלא אנשים ואף אחד לא הצליח להביס אותו עד שבא אבא שלי והרג אותו. שנה שעברה אבא נרצח כנראה על ידי אחד התומכים של אותו הקוסם" אמר הילד בעצב.
"המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים… אה בעצם אתה גוי. אז אני מניח שזה פחות רלוונטי" יעקב ניסה להפוך את קולו לרשמי יותר "אני משתתף בצערך".
"זה בסדר" אמר אלבוס "מה באת להגיד לפני זה? ומה זה גוי?".
"אני יהודי. ובאתי להגיד שורת ניחום שאומרים ליהודים" ענה יעקב.
"אה, כמו אברהם, מהשנה השניה של רייבנקלו" הבין אלבוס.
"מה זה רייבנקלו? עדיין לא הסברת לי!".
"הוגוורטס מחולק לארבע בתים. רייבנקלו - החכמים.
גריפינדור - האמיצים.
והפלפאף - החרוצים." ענה אלבוס.
"ומי הבית הרביעי?" שאל יעקב מסוקרן.
"סלית'רין" התיז אלבוס, "הבית של הרשעים".
"טוב, תודה על המידע. על כל פנים יש לי הרבה להספיק ללמוד." אמר יעקב וחזר לגמרא.

הפרק הקודם		הפרק הבא