כשאהבה ותיעוב נפגשו לראשונה

 תהנו ואל תשכחו להגיב!!!

פרק -3-

זה הייתה שעת ערב, וסופי ישבה בחדרה מכינה את הסיכום בשיקוי השטן של פרופסור אוגוסטוס תוך כדי האזנה למוזיקה בנגן שלה, כשלפתע זיכרון ילדות ישן הבזיק בזיכרונותיה.
זה הייתה שעת בין הערביים, ודניאל וסופי שיחקו בגן הסמוך לביתה של סופי.
"הי, סופיה, תראי מה מצאתי!" צעק דניאל בהתלהבות.
הכעס שלה על שימושו בשמה המלא התנדף והיא רצה לעברו. דניאל החזיק בידו חתלתולה קטנה ומפוחדת.
"וואו," אמרה סופי בהתפעלות. "אני יכולה להחזיק אותה?"
"כן," אמר דניאל בהתרגשות והגיש לה את החתולה בידיים רועדות. "בשבילך, ממני."
היא הסתכלה עליו בעניים קרועות לרווחה. "באמת?"
הוא הנהן לאות חיוב.
"תודה! בוא נלך להראות לאימא שלי." והיא רצה לעבר ביתה.
"אימא, תראי!" צעקה סופי כשנכנסה הביתה. אימא של ליז יצאה מהמטבח ושאלה, "כן, מתוקה?"
"תראי מה דניאל מצא," אמרה, והיא וליז נפנו להביט בדניאל הנבוך.
סופי הראתה לאימא את החתלתולה ושאלה בעניים מתחננות, "אני יכולה לשמור את החתולה אצלי, בבקשה?"
אימא הסתכלה עליה במשך מספר דקות ואז הנהנה לאות חיוב.
"תודה, אימא," צעקה  סופי וחיבקה את אימא, נזהרת שלא למחוץ את החתלתולה הקטנה.
"תביאי לי, אני אטפל בה ואז תוכלי את ודניאל לבחור לה שם ולטפל בה," אמרה ליז, והיא צעדה לעבר חדר האמבטיה.
"דניאל," שמעו הילדים את אימו של דניאל קוראת.
"אני צריך ללכת," אמר ורץ לעבר הדלת.
"חכה," אמרה סופי ורצה אחריו לעבר הדלת.
הוא הסתכל עליה ושאל, "מה קרה?"
היא נשקה את לחיו ואמרה בשקט, "תודה."
פניו של דניאל התלהטו והוא אמר בקול חלוש, "על לא דבר."
"את יודע מה אמרתי לאימא שלי?" שאלה סופי בעניים נוצצות.
הוא הסתכל עליה, פניו ואוזניו עדיין אדומות.
"אמרתי לאימא שלי שכשאני אגדל אני אתחתן איתך, מה אתה אומר?"
הוא הסתכל עליה בחיוך ואמר, "אני מקווה שלא תשכחי."
"לעולם. ועד אז נהיה החברים הכי טובים." אמרה.
דניאל הנהן בראשו ורץ לעבר ביתו.
"סופי...סופיה...סופיה...!" שמעה סופי קולות.
"סופי, קומי," היא שמעה את ג'ניפר קוראת לה ומנערת אותה. היא פקחה את עיניה והתרומה מהשולחן.
"מה קרה?" שאלה בעייפות.
"אני לא יודעת, התחלת למלמל מתוך שינה משהו על חתונה ועל זה שלעולם לא תשכחי את זה?" אמרה ג'ניפר, מסתכלת עליה בבלבול.
פנייה של סופי התלהטו והיא אמרה במבוכה, "באמת?"
"כן, אבל זה לא חשוב. מה שחשוב זה מה הולך בינך לבין דניאל. מה זה היה הקטע של הדייט?" שאלה והסתכלה על סופי שהייתה סמוקה עוד מקודם.
ג'ניפר פתחה זוג עניים גדולות והסתכלה עליה בשאלה, "הסכמת להצעה שלו? את יוצאת איתו לדייט?"
סופי הסתכלה עלייה ואמרה במהירות, "לא. עם דניאל אני אצא גם אם הוא יהיה הגבר האחרון בעולם."
"כן, אז למה את אדומה?" שאלה בזדוניות.
"כי קמתי משינה, זוכרת?"
ג'ניפר נאנחה ואמרה לאחר כמה דקות, "מה הולך באמת, בינך לבין דניאל. מהשנה השלישית שלכם אתם לא מפסיקים לריב, כמו זוג נשוי."
"אמרתי לך, הוא מעצבן, והוא בכוונה מרגיז אותי."
ג'ניפר התחילה לצחוק וסופי זרקה לעברה כרית שהזדמנה לידה.
"תהיי כנה, אין יום אחד שאתם לא רבים.תגידי, מה דעתך שתעשי יום אחד שבו את לא רבה איתו?"
היא הסתכלה על ג'ניפר למשך מספר שניות, נאנחה ואמרה, "בסדר." ונשכבה על המיטה. "אבל אם זה ייוודע לדניאל הוא לא יפסיק לעצבן אותי."
"הוא לא ידע," אמרה ג'ניפר בשקט וחייכה חיוך זדוני.

הפרק הקודם		הפרק הבא