עולם מקביל

כל הזכויות שמורות לג'יי.קיי.רולינג

הארי השתדל לסיים את ארוחת הבוקר שלו מהר ככל האפשר. כשאכן סיים, אמו מיהרה אליו.

היא הצביעה בשרביטה על צלחתו של הארי ושאריות ארוחת הבוקר שלו נעלמו. אחר כך היא הצביעה על צלחתו, כוסו והסכום שאכל איתו ולאחר מכן הצביעה אל הכיור. הכלים טסו היישר אליו ונחתו בתוכו נחיתה רכה שהשאירה את הכיור מסודר. היא הצביעה על הכיור בשנית וקראה "התקרצף!" ומיד החלו הכלים שהיו בו לשטוף את עצמם.

"נשתמש באבקת פלו, זאת הדרך המהירה ביותר," אמרה לילי, שלפה מהמדף שמעל הכיור קופסה קטנה שעליה הכיתוב "אבקת פלו" והוציאה מתוכה שקיק שקוף-לבן קטן שהיה מלא במה שנראה כמו אבקה נוצצת.

"נצטרך לפתוח שקית חדשה," אמרה, בעיקר לג'יימס, "השקית הקודמת נגמרה כשיצאתי לדודה פטוניה…" דודה פטוניה היא אחותה של לילי, והארי ומרטין בקושי רואים אותה.

"מרטין, בוא הנה! אתה כבר מאורגן? קדימה, אנחנו חייבים לצאת…"

"מרטין גם בא?" שאלה הארי בהפתעה.

"לא, אני לוקחת אותו לבראד," ענתה לילי. בראד זה החבר הכי טוב של מרטין.

"ג'יימס, הארי, לכו ישר לסמטת דיאגון. תפגשו אותי בקלחת הרותחת." מרטין הגיח מכיוון הפרוזדור.

"מרטין, לך אתה ראשון," פנתה אליו לילי והגישה לו את השקיק. הוא פתח אותו ולקח קמצוץ מהאבקה ופיזר אותה בין הלהבות שבאח, שבינתיים הפכו ירוקות. הוא צעד פנימה וצעק את הכתובת של בראד. לילי עשתה כמוהו.

"הארי, לך לפניי," הורה ג'יימס, והארי פיזר את האבקה בין הלהבות, קפץ לתוך האש הירוקה וצעק: "סימטת דיאגון!"

ראשו הסתחרר וכאב מעט, ותוך רגע הוא ראה פתחים רבים המובילים לכל מיני אחים בכל מיני מקומות. הוא ראה את הפתח הנכון ומיהר לצאת. הוא נפל החוצה מהאח על הרצפה הקרה. מייד אחריו הופיע אביו, מתנשם קלות. לאחר עוד כדקה הופיעה גם אמו, שמיהרה אליהם.

"קדימה, אין לנו הרבה זמן…" היא הביטה בשעונה.

הם יצאו יחדיו מהקלחת הרותחת אל שפע חנויות הקוסמים של סמטת דיאגון.

"טוב, כרך ודף בע"מ הכי קרוב, אני חושב שכדאי שנלך אליו קודם כל," אמר ג'יימס. והוא צדק - הם רק פנו בעיקול וכבר נגלתה לפניהם החנות.

הם נכנסו. בתוך החנות הארי ראה כמויות אדירות של ספרים. הוא לקח את כל הספרים שהיו כתובים לו ברשימה, בזמן שהוריו הסתובבו בחנות ובחרו בשבילו עוד כמה ספרים שחשבו שכדאי יהיה שיקרא לקראת הגעתו להוגוורטס. הם אספו את הכל בתוך עגלה קטנה שמצאו בירכתי החנות והתקדמו לכיוון הדלפק.

"15 אוניות ו-3 חרמשים," אמר המוכר, לאחר ששקל את כל הספרים שלקחו. לילי הוציאה מתיקה ארנק בצבע חום-ורוד ושילמה למוכר, ויחד הם יצאו מהחנות לכיוון החנויות הבאות.

…

לאחר שקנו את כל מה שהיו צריכים (כולל תנשמת לבנה ויפה בשביל הארי), הוריו של הארי החליטו לפנק אותו בגלידה טעימה.

הם צעדו לאורך הסמטה עד שהגיעו לגלידריה בשם: "הגלידה של פלוריאן פורטסקיו".

הם נכנסו מהדלת האחורית. הגלידריה היתה צפופה ביותר - התור היה ארוך מכפי ששיערו.

"טוב, לא נורא, אני חושבת שעדיין נוכל להספיק. כמה זמן כבר התור הזה יכול להימשך? השעה עכשיו היא אחת וחצי. הפגישה שלי בשלוש. במילא אני מתכוונת להתעתק למשרד הקסמים…"

"אני בטוח שאנחנו נספיק," אמר ג'יימס, "התור פה לא עד כדי כך ארוך…"

ואכן, כעבור כעשרים דקות, סוף סוף הגיע תורם.

"מה תרצו?" שאל המוכר החביב.

"הארי, ניתן לך היום שלושה טעמים שונים. בדרך כלל אנחנו מסכימים רק שניים, אבל היום זה יום מיוחד…"

הארי התלהב.

"אממ… אני אקח שוקו, וניל ותות," אמר הארי.

"אני אלך על חמאת בוטנים ובננה," אמר ג'יימס.

"בשבילי וניל ושוקו, תודה."

"בסך הכל זה יוצא לכם 11 חרמשים," אמר המוכר, שמיהר להכין להם את הגלידות שביקשו.

לילי שילמה על הגלידות, כל אחד לקח את הגביע שלו, והם התקדמו לכיוון השולחנות שבחוץ.

"אוי, נו…" רטן הארי והביט סביבו. כל השולחנות היו תפוסים.

"הנה, לידם יש שלושה מקומות פנויים…" ג'יימס הצביע על שולחן שישבו לידו ילד ג'ינג'י גבוה שנראה בערך בן גילו של הארי ושני הורים ג'ינג'יים שנראו מעט נבוכים.

"אבל אבא, זה מביך, אני לא רוצה לשבת באותו שולחן עם משפחה שאנחנו לא מכירים!"

"אז איפה תאכל?" אמרה לילי, "זה לא כל כך מביך, נוכל להכיר אותם עכשיו," והיא התקדמה לכיוון המשפחה הג'ינג'ית.

"סליחה, אפשר לשבת לידכם?"

"בטח," אמרה האם הג'ינג'ית, "רונלד, תפנה להם מקום…"

הפרק הקודם		הפרק הבא