מזל טוב, טדי -

טדי פקח עיניים לקול התארגנות מבולגנת סביבו. המיטה שלו היתה סתורה לגמרי ומלאה בקרעי קלף. הוא הביט בהם בטשטוש בחוסר שביעות רצון. הוא לא אהב שהוא קורע דברים במהלך הלילה.

הוא פתח את הכילה והביט סביבו. ילד פרוע חום שיער שהותיר בו רושם מדויק של מישהו שקם משינה זה עתה בהה בו מהמיטה ממול.

ג'ון, טען חלק כלשהו בתת המודע שלו.

טדי לא לגמרי תפס את זה.

"השיער שלך עושה משהו ממש קריפי," הוא אמר בקול צרוד. "אני אניח שזה תמיד ככה אצל קוסמים בבוקר?"

"אמ?"

"טד, נכון?" הקול של ג'ון התיישר מעט והוא קם על רגליו. טדי מיהר לקום בעקבותיו. הוא הרים גלימה מהמזוודה שלו ופנה לעבר המקלחת.

"כן, כן." הוא מלמל. התודעה שלו היתה מאוד לא מסודרת, והוא לא אהב את זה. "כלומר, לא. טדי."

"אוקי, טדי," אמר ג'ון בחוסר תשומת לב ממיטתו. "ואני מציע לך להסתכל במראה."

טדי נכנס בחוסר תשומת לב למקלחת והפנה את מבטו למראה מעל לכיור.

אוי נו, שוב.

השיער שלו גדל לאט לאט אבל שהיה אפשר לראות את זה, והתנופף קצת אחורה כמו ברוח, בצבע אפור כזה שתמיד הזכיר לטדי פרווה.

טדי מצמץ והכריח את עצמו להתעורר. הוא ניער את ראשו.

השיער עדיין צמח.

הוא פתח את הברז, ושטף את הידיים, ואז שטף את הפנים.

הוא הרגיש הרבה יותר ער עכשיו. והשיער הפסיק לגדול. הוא עצם עיניים לרגע, והשיער חזר לחום הרגיל של אתמול.

אוף. להיות מטאמורפמאגוס יכול להיות ממש לא כיף לפעמים.

טדי יצא מהמקלחת, לבוש, והביט במיטה הסתורה שלו. הוא ניגש לסדר אותה, ואז מבטו נתקל בקרעי הקלף.

הוא נזכר בבת אחת בכל מה שקרא אתמול.

אבא שלו היה אדם זאב.

ו…הארי לא אמר את זה אף פעם.

הוא הרגיש כמו… מין… כלומר, זה לא בסדר שהוא לא ידע את זה.

וגם… הוא חשב שהארי היה מספר לו דבר כזה.

הוא סידר את המיטה שלו באיטיות, ואז ישב ליד השולחן הקטן והוציא קלף ועט חדשים.

הוא כתב להארי.

הארי יקר

אני בינתיים די שמח כאן, התמיינתי לגריפינדור כמוך ונראה לי יהיה טוב.

אתמול גיליתי משהו על אבא שלי, וזה שהוא היה אדם זאב.

אני לא ידעתי את זה, ואני הייתי מופתע לדעת את זה. למה לא 

"טדי? אנחנו יורדים לארוחת בוקר, אתה מצטרף?" טדי הרים את מבטו וראה ילד בלונדיני שהוא ראה אתמול אבל לא זכר איך קוראים לו. הוא עמד ליד הדלת עם ג'ון.

"אני - רגע," הוא אמר, והביט בעט הנוצה שלו.

"לחכות לך?"

"כן," אמר טדי, ומיהר להוסיף, "תודה."

הוא חזר לדף, וניסה להיזכר איפה היה. אה, נכון. הוא כתב במהירות

אמרת לי?

אני מקווה שאתם שמחים גם בלעדי. תמסור דש ללילי, הבטחתי לה.

אוהב אותך מאוד,

ט

"טדי! אתה בא?" שאל הבלונדיני.

"כן!" אמר טד בבהלה. הוא לא רצה ללכת לבד. הוא הניח את הדף וסגר את הדיו, ואז מיהר אל ג'ון והשני.

לפני שיצא, הארי הציע לו לקחת את מפת הקונדסאים. טדי, ברצינות גמורה, ענה לו שזה לא הוגן שרק הוא ידע תמיד את הדרך, וכולם יצטרכו לחפש.

עכשיו, כשאיבדו את הדרך סופית, התחיל להתחרט על כך.

אתמול דווקא היה להם יותר מזל, הם פשוט מצאו מדריך והלכו אחריו עד לאולם הגדול. עכשיו היה רק עם ג'ון והם היו לגמרי לבד במסדרון גדול וריק.

לפתע, מתוך שטיח קיר בצד הופיע ילד בהיר שיער.

כשראה אותם פניו התמלאו הקלה. "שלום! אתם יכולים לעזור לי?"

"אנחנו אבודים כמוך," אמר ג'ון בעצב.

"שלום, הארי," אמר טדי. פניו של הארי נפלו. "אוי לא, אני לעולם לא אגיע לארוחה!"

"שמעתי מישהו אומר ארוחה?" נשמע קול. הם הביטו סביבם בבהלה.

טדי ראה בתמונה על הקיר אישה בשמלה ורודה, שמנה קצת, שהביטה עליהם. "סליחה, מה אמרת?"

"מה קרה, ילדים? נאבדתם?"

הם הנהנו. טדי היה נבוך.

"לאן אתם צריכים להגיע? למגדל גריפינדור? אתם נראים גריפינדור."

"לא לא," אמר הארי. "אנחנו בדרך לאכול."

"אתה לא גריפינדור," האישה השמנה בחנה את הארי. טדי תהה לעצמו איך היא ידעה. הוא בכלל לא חשב שיש הבדל בין ג'ון להארי שאפשר לדעת מי בגריפינדור.

"נכ - נכון," אמר הארי. "את יודעת במקרה איפה האולם הגדול?"

"הא! צדקתי!" טדי נבהל מהקריאה שלה. "לאולם הגדול זה דרך הדלת שמולי, ואז אתם במסדרון בקומה הראשונה. פשוט תפנו שמאלה עד שתגיעו למבואה."

"תודה," קרא ג'ון בהקלה.

"תודה לך," הוסיף טדי בנימוס.

הם הלכו בעקבות הוראותיה והגיעו למסדרון. הארי פנה ימינה.

"לא, אתה הולך לכיוון הלא נכון, האישה אמרה שמאלה," אמר טדי.

"נו, זה שמאלה," מחה הארי.

"לא, זה ימינה," אישר ג'ון.

הארי החליט להקשיב להם. הם הלכו והלכו, והלכו, וטדי התחיל לחשוש ששוב נאבדו.

"אמרתי לכם שזה לא הכיוון הנכון," אמר הארי.

טדי ידע שהוא טועה, אבל בכל זאת קצת פחד שהם כן טעו.

עד שמצאו את עצמם באולם הגדול.

"ניצלנו!" קרא הארי.

"אמרנו לך," הוסיף ג'ון.

הם הלכו עד שהגיעו לאולם הגדול. הארי פנה מיד לשולחן הפלפאף, וטדי המשיך עם ג'ון לשולחן של גריפינדור.

ג'ון החליק לאחד הכיסאות וטדי התיישב לצידו. הם התיישבו ומיד אחר כך הגיעו הינשופים.

גם אתמול היו ינשופים. אבל היום היו הרבה פחות.

טדי הופתע כשהינשוף שלו חזר אליו. הארי ענה מהר.

הוא הזיז את הצלחת שלו והתחיל לפתוח את המכתב.

"הינשוף שלך יפה," אמר ג'ון. "איך קוראים לו?"

טדי הסתכל עליו. "אין לו שם. לא ידעתי מה מתאים לו. הארי חשב שהוא יכול להיות הארדי, הארי הסנדק שלי, אבל סבתא שלי אומרת שהוא בכלל משהו עם גימל, אבל היא לא יודעת מה כדאי. אז עוד לא קראתי לו."

ג'ון ליטף את הנוצות החומות הבהירות של הינשוף, וטדי חזר למכתב מהארי.

טדי יקר,

מה שלומך? תספר לנו איך היה היום הראשון! איך השיעורים? מעניין לך? מי המורה להתגוננות מפני כוחות האופל? אתה יודע שאבא שלך היה מורה כשהייתי ילד?

לילי מאוד שמחה על הדש. מסרתי גם לג'יימס ואלבוס, אני מקווה שזה בסדר מצידך.

בקשר לרמוס, אבא שלך. 

"ג'וני, תקרא לו ג'וני." אמר ג'ון בהחלטיות.

"מה? לא, אי אפשר, אתה ג'ון." טדי הסתכל על ג'ון ואז על הינשוף.

"מה אכפת לך? לי זה לא אכפת. הי, ג'וני!" הוא קרא ונקש באצבעו למול הינשוף. הינשוף הסתובב אליו.

"רואה? הוא אוהב את זה." טדי דווקא חשב שהוא הסתובב בגלל הנקישה.

"אני… אני אחשוב על זה." הוא אמר בהיסוס. אולי זה לא רעיון כזה רע.

ג'ון חייך כאילו אמר 'כן'. "ג'וני! להתראות, ג'וני."

הינשוף עף משם. טדי הזעיף את פניו. "עוד לא קוראים לו ג'וני."

ג'ון צחק. "תחזור לקרוא, טדי."

אז טדי קרא.

אני מצטער שלא סיפרתי לך. אפשר לומר שלא הייתי מסוגל.

אני מקווה שכשתגדל תבין את זה, ולא תכעס עלי. אני מבין אם אתה כועס עכשיו.

תזכור שאני אוהב אותך מאוד מאוד. דש חם מג'יני.

אוהב, הארי.

טדי הביט בדף, מאוכזב. הוא קיווה שהארי יסביר יותר למה הוא לא סיפר לו.

הבטן שלו השמיע קול מוזר.

אוי, נכון. הוא צריך לאכול.

מווהאהא. הי, הייתי צריכה לעשות פרק רגיל ואז פרק קצר או פרק אחד ארוך יותר?

היכונו לפרקים מותחים יותר! (סתם, הפאנפיק הזה עדיין פאלפי G אנחנו בסדר)

הפרק הקודם		הפרק הבא