הדתיים באים

אבי וחיים עמדו מחוץ למחילה.

"אתה בטוח שאתה רוצה לעשות את זה?" שאל חיים.

"בטח" ענה לו אבי "יש לנו ראיות חותכות לכך שהם יהודים"

"ראיות חותכות..." חזר אחריו חיים בזלזול "אני לא הבנתי כלום חוץ מזה שהם מקיימים בהידור את מצוות פרו ורבו*"

"בסדר אבל לרון יש גם את האף היהודי והם מגדלים תרנגולות לשחיטה בחצר" ענה לו אבי. "חוץ מזה שמוזכר פעם אחת

בספרים שמולי וויזלי אומרת 'ריבונו של עולם' וזה מוכיח שבבית שלה השתמשו בסלנג יהודי"

"זה אוסף הקשקושים הכי גדול ששמעתי אותך אומר מאז שגורשנו מהבית של הארי לפני חודשיים" חיים אמר, הוא היה

הרבה פחות להוט לגייר את הוויזלים מהארי.

"להזכיר לך את מה שאומרת הגמרא '3 סימנים באומה זו: רחמנים ביישנים וגומלי חסדים'?" שאל אותו אבי תוך כדי

שהוא מפלפל באגודלו.

"ואיך זה בדיוק מתקשר אל הוויזלים?" שאל אותו חיים בחזרה כמו יהודי טוב.

"הם מאוד ביישנים, ספרת פעם כמה פעמים האוזניים של רון נהיו אדומות?" טען אבי "הם גם גמלו חסדים ועזרו להארי

היתום ואירחו אותו בבית שלהם כל קיץ"

"ורחמנים?" חיים לא ויתר.

"זה ידוע שארתור מרחם על הנומים בחצר שלהם וגם על המוגלגים הוא מרחם" אמר אבי, הוא לעומת חיים, לא הפסיק

לרצות לגייר את הוויזלים מאז שהוא החליט שהם יהודים.

"טוב, לך על זה, אבל אם הכל נדפק זה באשמתך" נאנח חיים.

אבי דפק בדלת בהתלהבות. כנראה הוא התלהב יותר מדי כי מי ששמע את הדפיקות כנראה התלבט אם לפתוח לו את

הדלת. לאחר המתנה מורטת עצבים נפתחה הדלת ובפתח עמד ארתור וויזלי.

"ארתור!!" אמר אבי בלבביות "כמה טוב לראות אותך!

"ארתור לחץ את ידו בחום "טוב לראות גם אתכם!" הוא אמר בשמחה עד שנזכר שאין לו מושג מי הם. "מי אתם?"

"אנחנו אבי וחיים קוסמים יהודים מישראל" ענה לו חיים.

"הבאנו לך גם מתנה" הוסיף אבי בהתרגשות "שעון שבת!" מהטון שלו היה אפשר לחשוב כאילו הוא העניק להם בזה

הרגע דירה חדשה ולא פחות מכך.

"כמה נדיב מצדכם!" אמר ארתור בשמחה כשאבי שלף את שעון השבת מכיסו והושיט לו אותו. הוא כנראה, היה מעדיף

את השעון על הדירה.

"עם מי אתה מדבר, ארתור?" נשמע קול נשי קורא מהקומה השנייה.

"יש כאן שני קוסמים נחמדים מישראל שהעניקו לי בזה הרגע פנס של שעון כלשהו של מוגלגים, מולי" ענה ארתור בחזרה.

"מה זה שעון שבת"? מולי שאלה מלמעלה.

"אפשר להפעיל עם זה מכשירי חשמל מוגלגים מבעוד יום לפי שעה" הסביר חיים בחוסר סבלנות.

"ולשחק עם כל הזיזים שלו זה גם מאוד כיף!" הוסיף אבי בחדווה.

 מולי ירדה במדרגות, אם היא חשבה שלהעניק לבעלה חפץ מוגלגי  כלשהו הוא רעיון רע, היא לא הראתה את זה.

כשראתה את אבי וחיים היא אמרה "נעים מאוד לפגוש אתכם" והושיטה את ידה ללחיצה. לפתע חיים נראה מאוד מעוניין

בגיליון הקלף שבידיו על אף שהחזיק אותו הפוך ואבי הוציא "בטעות" קצת ניצוצות משרביטו. מולי נרתעה לאחור.

"סליחה" התנצל אבי בחיוך מאולץ "אני פשוט מתרגש לקראת ההודעה החשובה שיש לנו" הוא הסביר.

"כדאי שתשבו" הוסיף חיים, שנראה מתוח.

בני הזוג וויזלי התיישבו על הספות.

"טוב" אמר אבי בקצת חשש אך כלפי חוץ שמר על ארשת שנים בטוחה. "אין טעם ללכת סחור-סחור... אתם יהודים"

*מצוות פרו ורבו- המצווה להוליד ילדים. כמה? מן הדין צריך 2. פיווו. אבל כדאי להתאמץ ולהביא 4. אאהההה. הצילווו.

אבל ברצינות, הרעיון הוא שהקב"ה ברא את העולם כדי לקדש את שמו בעולם וככל שיש יותר אנשים יגדל הקידוש ה'.

כלומר להוליד ילדים= קידוש ה'. אז אנחנו 6 אחים במשפחה. אאהההה. הצילווו.

המשך יבוא.....

הפרק הקודם		הפרק הבא