סיפור אהבה בסיפור אימה

בנות, תהנו! אני מפרסמת היום ולא מחר!! כי אני נוסעת לטיול ואני אחזור בערב אז... אוה, נזכרתי! בנות כשתקראו את הפרק אני כבר מודיעה לכן מראש לא ריצ'ארד לא ערפד!! הוא יותר גרוע (לא אדם זאב.)
אז, אל תשכחו להגיב!! (אני באמת צריכה להתחנן כדי שתגיבו? אז אם כן אז, פליזזזזזזז תגיבו! :)

פרק -3-

קייט נכנסה לתוך הכיתה והתיישבה בספסל ראשון, לבדה. ריצ'ארד התיישב שלושה ספסלים מאחוריה, ליד בן פטפטן מרייבנקלו.

השיעור התחיל, ופרופסור טריטון הורה לתלמידים לפתור את התרגילים שבספר. קייט אהבה את השיעור הזה; זה לא היה עוד שיעור שצריך לכתוב בלי להבין אלא לחשוב ולפתור, וקייט אהבה את זה.

היא פתרה את התרגילים במהירות וללא קושי. לפתע שמעה קייט את קולו של ריצ'ארד אומר בזעם, "פרופסור, אני לא מסוגל יותר. אני יכול לעבור מקום?"

קייט הסתובבה וראתה את הפרצוף של הבן מרייבנקלו עוטות גוון ורוד זוהר. והיא הרגישה זעם כלפי ריצ'ארד. 'איזה מגעיל, למה הוא חייב לצעוק ולהשפיל?' חשבה בליבה.

היא שמעה את פרופסור טריטון אומר, "יש מקום פנוי ליד העלמה בונס." קייט קפאה על מקומה וכעבור רגע חשה בריצ'ארד מתיישב לידה.

היא הסתכלה עליו במבט אחרון של זעם ואז חזרה לפתור את התרגילים. מדי פעם היא העיפה מבט חטוף בריצ'ארד, שישב מרוכז עם התרגילים. היה לו שיער שחור קצוץ, עיניים כחולות שאלמלא היו כל כך קרות וקפואות הן היו גורמות לסופי לטבוע בהן ולעולם לא לצאת החוצה. שפתיו היו אדומות, ולרגע קייט חשבה שהוא צבע אותם בדם. עורו היה חיוור. חולצת בית הספר, שלמרות היותה סגורה עד כמעט הכפתור האחרון, הייתה תלויה עליו בצורה נאה והבליטה מעט את השרירים שבזרועותיו, ומכנסי בית הספר נצמדו אליו בצורה מושלמת בכל המקומות הנכונים.

הוא קלט את מבטה והסתכל עליה בהרמת גבה. היא הסמיקה במבוכה וחזרה לתרגילים, שיערה נופל על כתפיה כמפל, כך ששימש כמעין חוצץ בינו לבינה.

השיעור נגמר וקייט אספה את חפציה במהירות ויצאה מהכיתה, לא שמה לב שאחד מדפיה נפלו מתוך הספר.

ריצ'ארד הסתכל על קייט היוצאת מן הכיתה ואז הבחין שאחד מדפיה נפל מהספר. הוא התכוון לצעוק לה אבל אז ראה שהיא כבר יצאה. הוא הרים את הדף מרצפה והביט בו. הוא הסתכל על דלת הכיתה, חייך ויצא מהכיתה לעבר האולם הגדול.

הוא התיישב במרחק מה מקייט וחברותיה, אך קרוב מספיק בשביל להצליח לשמוע את שיחתן. הוא ראה את קייט צוחקת עם חברותיה. הוא כל כך רצה לגעת בה, רק פעם אחת בפניה החלקות. להרגיש את חום גופה למרות הקרירות גופו. הוא רצה לשבת לידה ופשוט לשכוח מהכל, אבל הוא לא היה יכול. הוא ידע שאסור לו. אָמָארָה אסרה עליו; היא רצתה למנוע ממנו להגיע להוגוורטס, אבל לבסוף הוא הצליח לשכנע אותה לתת לו ללכת.

היא אמרה לו שיזהר לא להתרועע עם אנשים אחרים והוא באמת השתדל, אבל ברגע שראה את קייט הוא ידע שהוא לא יצליח. הוא ראה איך אותם זוג עיניים ירוקות ויפיפיות ננעצות בו בפעם הראשונה, בשנה הראשונה שלהם ביחד. איך שפתיה מתעקלות לחיוך קטן כשנופפה לו.

הוא רצה לדבר איתה ולהיות החבר שלה אבל היה אסור לו ולכן הפך אותה ליריבה שלו. 'לא שהיא הייתה אי פעם מגיעה לרמה שלו,' חשב במרירות.

הוא זכר את הפעמים הרבות שהוא וקייט היו מתווכחים וכל פעם היה יוצא עם הרגשה מגעילה בתוכו. הוא רצה שלפחות פעם אחת הוא יהיה יכול להיות כנה איתה, להוריד את  המסכות הרבות שמכסות את פניו אבל הוא זכר את הבטחה שהבטיח לאמרה ולכן לא התקרב אליה.

הוא זכר שבשיעור הוא קיפץ בתוכו כאשר הפרופסור נתן לו אישור לשבת על ידה. הוא כמעט קפץ מאושר, אבל הוא היה חייב לשמור על קור רוח. הוא זכר איך היא הביטה בו, בוחנת את תווי פניו המקוללות. הוא הביט בה רק לרגע והיא הסמיקה מסתירה את פנייה בעזרת שיערה הבלונדיני. הוא רצה כל כך באותו הרגע להסיט את שיערה ולהביט שוב בפניה היפות.

אבל הוא לא עשה את זה. הוא ידע שאסור לו, הוא ידע שהוא חייב להיות מרושע כלפיה, כי הוא ידע שהיא היחידה שתצליח להרוס אותו... היא היחידה שאי פעם הצליחה לשבור את חומות הקרירות והקיפאון שהסתירו את ליבו.. 'חה, ליבו,' חשב לעצמו במרירות.

הוא הביט בקייט ושמע אותה אומרת, "אני מקווה שזה יהיה השיעור האחרון שנישב ביחד. חבל שאליוט לא לומדת בשנה שלנו, זה היה יכול להיות נחמד."

הוא הרים את מבטו מצלחתו שבה כמעט לא נגע וראה איך קייט נועצת בו מבט קשה, הוא הרגיש דקירה פנימית אך הוא התעלם, פוטר את זה בכך שאמר לעצמו, "אין מצב שלחיות כמוני יש רגשות. אפילו אָמָארָה אמרה את זה."

הוא התרומם מהשולחן, לא גומר את צלחתו המלאה ואז צעד לעבר קייט שחזרה לדבר בעליזות עם חברותיה. הוא העטה על עצמו הבעה קפואה ואמר, "קייטלין, אני מאמין שזה שלך. זה נפל לך מתוך הספר בסוף שיעור כשפומטיקה." והוא הגיש לה את הדף ואז יצא מהאולם בצעד גאה לעבר חדרו הפרטי במועדון גריפינדור.

קייט הופתעה כשראתה את ריצ'ארד ניגש אליה, אך כשראתה את הדף שהחזיק בידו היא קפאה על מקומה. הוא הגיש את הדף ויצא מהאולם.

קייט התפללה לעצמה שהוא לא פתח את הדף. היא ראתה את חברותיה נועצות בה בסקרנות והיא אמרה, "תסלחו לי, אני חייבת ללכת." והיא ברחה מהאולם לעבר השירותים של הבנות. למזלה מירטל המייללת לא הייתה שם.

היא פתחה את הדף באיטיות וראתה את פרצופו המלגלג של ריצ'ארד ניבטות לה מתוך הדף. למרות שהוא לא היה יכול לראות אותו באמת, קייט הרגישה איך פניה מתלהטות.

ואז ראתה בתחתית הדף שורה, 'לא חשבתי ששחצנית כמוך תרצה לצייר שחצן כמוני, אולי '

היא הרגישה איך הזעם מתחיל לשטוף אותה ואז נשמה עמוק. היא חייכה לעצמה חיוך קטן ויצאה מהשירותים לעבר השיעורים האחרונים.

הפרק הקודם		הפרק הבא