סודות הוגורטס

ריצארד POV
"משמע אני חופשי?" שאלתי.
"כן" סנייפ אמר, קולו הוקל מהמחשבה שלא אכנס לכיתתו.
"אוקי" אמרתי ופניתי לעבר הלוח ואמרתי "בואו אני אחסוך זמן ושאלות. היי קוראים לי ריצ'ארד!" אמרתי ונופפתי "בכיף הייתי שואל לשמותיכם אבל סנייפ גם ככה עצבני עלי" הכיתה צחקה "לא רציני, הוא עצבני עלי" אמרתי בעוד סנייפ הרים גבה.
"טוב, אני אעשה את זה קצר לפני שתתחילו לרכל עלי- אני יודע שמרכלים על מורים- הייתי תלמיד" צוטטתי את מקגונגול "ובניגוד לרבים מהפרופסורים זה היה לא מזמן" אמרתי בחיוך.
"אם אתם צריכים עזרה אני פה... אם אתם מחפשים מישהו להעתיק ממנו... יש לי כמה המלצות, אני לא נכלל ביניהם" אמרתי מוציא לשון לילד המאוכזב מולי.
"אוקי, רקע עלי?" שאלתי.
כל הפנים הנהנו במהירות מתלהבים מהרעיון שהשיעור של סנייפ מתקצר מרגע לרגע.
"כמה מעמיק אתם רוצים אותו?" שאלתי.
ובחורה הפלפאפית מתולתלת שאלה "מה השם המלא שלך?".
"חשבתי שזה היה ברור" מלמלתי ואמרתי "ריצ'ארד דפ" תלמיד אחד פתח את פיו לומר דבר מה צפוי כאשר קטעתי אותו "ואני לא קשור לג'וני דפ!".
הילד סגר את פיו והנהן.
"מה אתה עושה כאן?" שאל בחור רבינקלורי בסוף הכיתה "גונב לך את הבחורות" אמרתי ברצינות, בזמן שמבטיהם של כל הבנות קפצו פניתי לבלונדה ותפסתי קצה משערה "אז מה את באה לפה הרבה?" כול הכיתה הביטה. ואני התחלתי לגחך "אז זהו שאסור לי לצאת עם אף אחד פה, אלא אם מקגונגול וספראוט נחשבות בין האופציות" אמרתי צמרמורת עוברת בי.
התרחקתי מהבלונדינית ופניתי למרכז הכיתה. "ובכן יש לכם צלצול עוד 5 שניות ואני לא רוצה שלסנייפ יהיה את התירוץ- סיימת לי את השיעור. אז אם אתם רוצים לדעת משהו, דברו איתי בדרך" אמרתי והבטתי בשעוני.
סנייפ התחיל לומר משהו בזמן שהצבעתי עם אצבעותי 3,2 ,1 "סוף- סוף זה נגמר!" קראתי ולקחתי את התיק שלי מקצה הכיתה מחכה שכולם יצאו ויוצא אחריהם.

איימי POV
לא!אני פשוט לא מאמינה שזה קורה לי!
עד שמצאתי בחור אחד שנראה טוב+מתנהג כמו בן-אדם ואני לא יכולה לצאת איתו.
הצלצול נשמע ורצתי אחריי ריצארד לפני שיעלם לי מהעין.
"ריצארד...ריצאד חכה!" צעקתי אחריו והשגתי אותו.
"איימי פוקס, שנה אחרונה, רייבלנקו" לחצתי את ידו והסתכלתי על חיוכו הרחב.
"חשבתי שאם תוכל...אני אצתרך עזרה בשיעורים שלי."
"בטח! מחר ב4 וחצי ?אחכה לך בכיתת לחשים" אמר בחיוך.
הנהנתי ופניתי ללכת לארוחה, מבט אחד לאחור הבהיר לי שהיה שווה לסבול את הצרחות של מליסה על זה שנעלמתי לה.

ריצארד POV
המשכתי לפנות לחדרי המורים, עד אשר הגעתי לקיר, קיר בצבע כחול כהה. דפקתי עליו בקצב מסוים ודלת נתגלתה לגד עיני, סובבתי את הידית ונתגלתי לחדרי. הקירות היו בצבע בהיר ומיטה פשוטה הייתה צומדה לקיר. בקיר הנגדי למיטה היה שולחן עבודה ומעליו מדפים עמוסים ספרים... חלקם ספרים שהבאתי איתי אחרים היו כאלו שביקשתי ממקגונגול. על השולחן היה פתק פשוט שנרשם:
"ברוך השב,
אני מאחלתלנו שנה רווית הצלחה וניצחונות.
מקגונגול".
הנחתי את התיק על השולחן ופניתי לאולם הגדול. שם המוני תלמידים, מעטים זיהיתי מתקופתי אחרים ורבים היו תלמידים שעיני בחיים לא נתקלו בהם. בצעדים שקטים פניתי לעבר שולחן רביינקלו. על ידו ישבו חלק מהתלמידים של סנייפ. בשקט, מעט נבוך ישבתי בקצה השולחן.
העפתי מבטים לעבר שאר התלמידים , רואה מעט מבטים ננעצים בי... כמה בנות מנופפות ועם זאת מתעלם, כל שנותר היה לי לעשות היה לאכול בשקט.

איימי POV
צעדתי לכיוון העולם הגדול ומליסה לידי.
כמובן ששמה לב שמשהו קרה כי היא לא הפסיקה לתחקר אותי כל אחר הצהרים את שקיבלה את מבוקשה.
"טוב!אני מודה הוא חתיך וחמוד,אבל אסור לך לצאת איתו..."אמרה ופזלה לעברי.
"ממתי אני עושה מה שהחוקים אומרים לי לעשות ליס?מי כמוך יודעת" קרצתי לה בחיוך.
נכנסנו לאולם הגדול והתיישבנו בקצה שולחן הביית של רייבלנקו והתחלנו לסעוד בשקט, מפטפטות וצוחקות.
דלת האולם נפתחה וריצארד נכנס בה יפה מתמיד והתיישב מולנו בלי להעיף לעברינו מבט.
מליסה הסתכלה עליי,הנהנתי לה והיא קרצה וזזה מעט בכסאה.
"אז איימי"אמרה בכל רם מהרגיל"איזה מזל שבדיוק נפרדת מדין ועכשיו את חופשייה סופסוף"
זה עשה את שלו, ריצארד הרים את מבטו וחייך עליי חיוך זוהר "איימי נכון?" שאל ברוך, הנהנתי קצרות.
"אני אומר לך איימי...אין על חיי רווקות, תמשכי את זה כמה שאפשר אהה?" קרץ עליי.
נאנחתי בשקט.
זה לא הייתה בדיוק הכוונה שלי...טוב לפחות זכיתי בתגובה, סיימתי לאכול ועליתי עם מליסה לחדרנו במעונות רייבלנקו.
מה שלא שמנו לב עליו הייה שגם בחור אחד--עדיין כאוב- שמע את השיחה הקטנה שלנו עם ריצארד והבין בדיוק מה רציתי מהשיחה.

טוב אתם ידועים ------>תגובות :P

הפרק הקודם		הפרק הבא