לא תמיד שרת בית הספר

אולי זה נראה ככה, אבל זה לא הפרק האחרון. וכן, הוא עצוב, אני יודעת.

עברו שנתיים מאז. מרי התפתחה לנערה יפה, שיערה שופע, עיניה מנצנצות באופן תמידי... ארגוס היה מאוהב בה. אבל הוא ידע שזה לא הדדי. בכל פעם שיצא

לארגוס לדבר עם מרי, או להתכתב איתה במכתבים, מרי סיפרה לו על שון. הבחור החתיך מהשכבה שלה, התלמיד החכם, הגבוה, המצחיק... זה שכולן אוהבות.

יום אחד, בחופשת הפסחא, ארגוס הבין שהוא כבר לא יהיה עם מרי. "מרי?" הוא עלה לחדרה אחרי שאמא של מרי הכניסה אותו. "מרי, את פה?" שאל ארגוס. הוא

פתח את דלת חדרה של מרי, והופתע לגלות שהיא יושבת על מיטתה, מתנשקת עם בחור אחר. "ארגוס?!" קראה מרי כששמה לב אליו. "מה אתה עושה פה?"

שאלה מרי. "קבענו להיפגש היום, זוכרת?" שאל ארגוס בשקט, מביט בבחור שלפני כמה רגעים נישק את מרי. "אוי, נכון... אני מצטערת, ארגוס..." מלמלה מרי. "שון,

אולי תחכה לי למטה?" שאלה מרי. אחרי ששון- כעת הבחור השנוא על ארגוס- יצא, מרי סימנה לו לשבת לידה. "ארגוס, אנחנו..." מלמלה מרי. "אני ראיתי טוב מאוד

מה עשיתם." קבע ארגוס. "התחלנו לצאת רק לפני כמה שבועות." אמרה מרי. "מרי, את השתנית." נאנח ארגוס. "למה אתה מתכוון?" שאלה מרי. "פעם היית ילדה

מתוקה. עכשיו..." ארגוס הביט במה שמרי לבשה. "עכשיו... תראי איך את מתלבשת, או מתאפרת..." מלמל ארגוס. "התבגרתי, ארגוס." אמרה מרי. "אהבתי אותך

יותר פעם." אמר ארגוס בקול שבור. למען האמת, זה לא היה לגמרי נכון, הוא עדיין אהב אותה, רק לא את הסגנון החדש שלה. "טוב, מה אתה בעצם אומר?" שאלה

מרי. "אני לא יודע... אני..." נאנח ארגוס. מרי הביטה בו בדאגה. ארגוס החליט לנצל את הרגע. הוא נישק אותה. "ארגוס!" קראה מרי והתנתקה ממנו במהירות. "היי,

אתה!" לפתע שון הופיע בפתח החדר, על פרצופו הבעת כעס. "עוד פעם אחת שאתה מנשק את החברה שלי!" קרא שון ותפס בצווארון חולצתו של ארגוס. ארגוס

היה נמוך וחלש ממנו, ככה ששון הצליח להרים אותו. "שון, מספיק!" קראה מרי. "ארגוס, אני חושבת שכדי שתלך עכשיו." פסקה מרי. "תוריד אותי, בריון מגודל

שכמוך!" קרא ארגוס בניסיון לבעוט בשון. "שון." ביקשה מרי. שון הוריד את ארגוס. "מרי, את באמת לא מרגישה כלפי כלום?" שאל ארגוס. "ארגוס, אני..." מלמלה

מרי. היא הביטה בו לכמה רגעים, ואז הביטה בשון ההמום. "אני מבין." אמר ארגוס בעצב. הוא נתן במרי מבט אחד אחרון, ויצא מהחדר. "ארגוס!" קראה מרי. "לא,

מרי. זה בסדר." נאנח ארגוס ויצא מביתה של מרי. הוא היה הרוס. הוא לא האמין שבגלל טעות אחת, הוא הרס את היחסים בינו לבין מרי. "ארגוס, מה קרה?"

שאלה אימו של ארגוס, כשהם ישבו לאכול ארוחת ערב. "כלום." השיב ארגוס. כלום כבר לא עניין אותו. בעוד כמה ימים הוא יחזור לבית הספר למוגלגים ומרי ושון

יחזרו להוגוורטס. הכל יהיה כרגיל. כמעט.

הפרק הקודם		הפרק הבא