שעת דמדומים

"מה?!" צעקה רנסמיי בכעס. הוריה סיפרו לה מה קרה ומה עלול לקרות. "אני לא מאמינה שזה מה שאתם חושבים עליי!" קראה רנסמיי. "נסי, אליס קיבלה מסר

מחוזה טובה ממנה." אמר אדוארד. "כן, אז מה?! אנחנו אפילו לא חושבים על זה!" צעקה רנסמיי. אדוארד פתח את פיו אבל בלה מרפקה אותו בלי שרנסמיי שמה

לב. "אנחנו רק יוצאים! זה לא יותר! ואבא, אתה צריך לדעת את זה!" קראה רנסמיי. "נסי, את לא מבינה שאנחנו עושים את זה לטובתך?" שאל אדוארד. "לא!"

קראה רנסמיי בזעף. "רנסמיי, הקשיבי לי בבקשה." אמרה בלה. "אני יודעת שאת לא חושבת על הדברים האלה, ושאת יודעת מה הסיכונים." אמרה בלה. "אבל

המסר שאליס קיבלה היה מחוזה טובה ממנה. חוזה שרואה את העתיד במדויק. היא ראתה שזה יקרה. וזה אומר שזה יקרה בקרוב." אמרה בלה. "אבל, אמא! אני

לא מתכוונת לעשות את זה איתו! לפחות לא בזמן הקרוב!" קראה רנסמיי ודמעות התחילו לזלוג לה על הלחיים. כמה בלה לא אהבה את הדמעות האלה.

"מתוקה..." מלמלה בלה וחיבקה את רנסמיי. "נסי!" לפתע ג'ייקוב התפרץ לחדר. "את יודעת מה הם חושבים?!" שאל ג'ייקוב בכעס. "כן-" התחילה רנסמיי. "אני לא

מאמין עליכם! במיוחד עלייך, בלה!" קרא ג'ייקוב. "ג'ייקוב!" קראה אליס והופיעה בחדר. "אנחנו לא שואלים אותך." אמרה אליס. "לגבי מה?" שאלה רנסמיי. "שום

דבר. זה לא יקרה." אמר ג'ייקוב בזעף. "אתה לא מחליט פה." אמרה אליס. "מה?!" שאלה רנסמיי. "הם רוצים שנפסיק להתראות אחד עם השני לכמה זמן!" קרא

ג'ייקוב בכעס. "מה?! זה לא יקרה!" כעסה רנסמיי. "אנחנו חושבים שזה יהיה פתרון מתאים. וזה לא יהיה לנצח." אמר אדוארד. "בשום פנים ואופן!" צעקה רנסמיי.

"נסי, זה יהיה רק עד שנדע בוודאות שלא יקרה כלום בקרוב." אמרה אליס. "לא!" צעקה רנסמיי. "למה אתם לא סומכים עלינו?!" כעסה רנסמיי והדמעות התגברו.

"לא מדובר עליכם, מדובר על החיזיון של ארינה." אמר אדוארד. "אבל זה לא הולך לקרות!" צעקה רנסמיי. "יודעים מה? כבר לא אכפת לי!" בכתה רנסמיי ורצה

מהחדר. "שלא תחשוב על זה!" קרא אדוארד אבל ג'ייקוב כבר רץ משם. "אתם לא הולכים לשום מקום!" צעק אדוארד. "מה?!" קראה בלה ורצה לחדר של רנסמיי.

"תעזבי את המזוודה!" קראה בלה למראה רנסמיי וג'ייקוב שזורקים את תכולת הארון של רנסמיי למזוודה. "לא!" קראה רנסמיי. "ג'ייק, שלא תעז!" קראה בלה.

ג'ייקוב הביט בה לרגע ואז זרק את המזוודה מהחלון. הוא תפס את נסי וקפץ גם הוא. "אדוארד!" צעקה בלה. ג'ייקוב ורנסמיי נכנסו למכונית של ג'ייקוב ונסעו.

אדוארד ובלה רצו אחריהם. "בלה, עצרי!" קרא אדוארד. "מה?!" הופתעה בלה. "הם נכנסו ללה פוש." נאנח אדוארד. "אבל..." מלמלה בלה. "אנחנו לא יכולים להפר

את ההסכם." אמר אדוארד. "אנחנו לא נפגע באף אחד!" קראה בלה. "אם נבוא לקחת את נסי אנחנו נפגע בשניהם." אמר אדוארד. "אבל אדוארד!" צעקה בלה.

"אני יודע." נאנח אדוארד. הוא לקח את ידה. "אני מצטער." אמר אדוארד בשקט. "זה לא קורה!" צעקה בלה בכעס. אדוארד חיבק אותה. הם עמדו באמצע הכביש.

"היא עוד תחזור. שניהם. הם יירגעו, אל תדאגי." אמר אדוארד. בלה הייתה עצבנית במשך כל היום. ברגע שהיא חזרה הביתה, היא טלפנה לבית של בילי בלק. "אני

מצטער בלה, ג'ייקוב ביקש ממני לא לספר לך איפה הם." אמר בילי. "בילי, בבקשה." התחננה בלה. "אני מצטער. הבטחתי לו." אמר בילי וניתק. אדוארד לא הצליח

לקרוא את המחשבות שלהם. הם היו רחוקים מידי. "לכל הרוחות!" צעקה בלה. "למה?!" המשיכה בלה. היא הוציאה את העצבים בצעקות. "בלה, בינתיים הכל

בסדר." הרגיע אדוארד. "הבת שלך ברחה מהבית והכל בסדר?!" צעקה בלה. "לעת עתה." אמר אדוארד. בלה נדהמה מהשלווה שלו. "טוב, אז לפחות אפשר

ללכת לוולטורי?!" שאלה בלה בכעס. "עדיין לא. צריך לתכנן מה נעשה." אמר אדוארד. בלה הייתה כל כך עצבנית עד שהיא נתנה לקיר אגרוף שעשה בו חור. "אני

אתקן את זה. בלה, אולי תלכי להירגע קצת?" שאל אדוארד. "בסדר!" קראה בלה ועלתה לקומה העליונה. היא נשכבה על המיטה של רנסמיי והביטה בתקרה.

"למה היית חייבת לברוח?" מלמלה בלה בעצב מהול בייאוש.

הפרק הקודם		הפרק הבא