לאס ווגאס-הנה אנחנו באים

"לא,אתה עובד עליי,"אמרה הרמיוני באיימה כשרון חזר מן החדר של הארי וג'יני.
"אני אף פעם לא עובד עלייך,"מלמל רון ונישק את הרמיוני.
"הם-הם אדיוטים-מטורפים-"מלמלה הרמיוני כשרון עזב את שפתייה במנוחה.
"טוב,בזה את צודקת,"אמר רון בהיגיון."אבל זכותם.שיטוסו לווגאס."
הרמיוני חשבה על זה לרגע,אף על פי שזה היה קשה מאוד,כי באותו הזמן שחשבה היא הביטה בעיניו של רון.משימה לא פשוטה בשביל מאוהבת כמוה.
"אולי..."רון נשמע מהוסס.הרמיוני הסתכלה עליו בחשדנות."אולי...אולי רק ננסה-?"
"רון,אנחנו לא טסים לשום ווגאס ושום נעליים,"הודיעה לו הרמיוני."ועם אתה תטוס..."היא נאנחה."אני לא אזכה לנשום."
רון צחקק,אף על פי שרעיון ה'ווגאס' עוד הבהב בראשו כמו שלט ניאון."בסדר.אבל את תראי-את עוד תמצאי את עצמך שווגאס...מתישהו."
"הצחקת אותי."אמרה לו הרמיוני וחיבקה אותו."אתה יודע שבוצע שם רצח מרובע אכזרי שהופעל בידיי קוסם ומכשפה?"
רון כמעט נחנק.הוא התשחרר מהחיבוק."על מה את מדברת,שומו שמיים?!"
"זה היה הרבה לפני שנולדנו.בערך כשההורים שלך היו בני חמש עשרה,עם הם היום בני 60..."מלמלה הרמיוני והביטה על רצפה,כאילו היא הדבר המעניין ביותר בעולם."זה היה מזמן.קראתי על זה בספרייה-"
"כמה צפוי,"אמר רון באירוניה.הוא נדהם.רצח?בידיי קוסם ומכשפה?בווגאס?למה,בשם אלוהים?!
"את...את מי הם הרגו?"שאל רון בגמגום.
"טוב,הם היו כמו ההורים של סיריוס.מאמינים בכוחותיו של וולדמורט,לא מצטרפים לשורותיו...הם הרגו מוגלגיים,"נאנחה הרמיוני,והתיישבה על המיטה."ואז,כשהם היו בשוונג,הם הרגו עוד זוג.שלא נדבר על מה שהם עשו להם לפני שהם הרגו אותם.עינו אותם,כמו את ההורים של נוויל."הרמיוני מחתה דמעה."זה נורא.זה היה פשוט נורא.הם מתים היום,אתה יודע.באזקבאן."הפעם הרמיוני התייפחה בגלוי.
רון שמח שהמטורפים מתים,אבל הפריע לו מאוד שהרמיוני בוכה."למה-למה את-?"
"רון,"אמרה הרמיוני מבעד לדמעות,וחיבקה אותו כל כך חזק שהוא כמעט נחנק למוות,"הזוג הראשון שהם הרגו...טוב...אני ערכתי חיפושים יסודיים...ו...אלה היו-היו-היו..."
"היו מי?"שאל רון,מת להוציא את הרמיוני מהמצב הנוראי הזה.
"היו הסבא וסבתא שלי.סבתא אליס וסבא צ'רלי,"והיא המשיכה לבכות.
רון היה המום.

"הרמיוני?"
אין כל ואין עונה.
"הרמיוני."
שום דבר.
טוב,חשבה ג'יני,אז זה יהיה מונולוג."תשמעי,הרמיוני.אני יודעת שאת עצובה בגלל-"
"אל תדברי על זה,"נהמה הרמיוני,והלכה במהירות מחדר האוכל.רון,ג'יני והארי החליפו מבטים מיואשים.כבר יומיים שהרמיוני במה שנקרא 'דיכי',כלומר,דיכאון.רון סיפר להם על מה שהיא סיפרה לו,והם הבינו אותה.הם ניסו לנחם אותה,אבל כנראה היא נכנסה לדיכאון שבו שרתה כשסבייה מתו.
"למה היא הזכירה את זה,למה?!"נאנק רון,ונפל על ידיו,שריחפו מעל הגלידת ווניל.הארי וג'יני ראו לגלידה סכנה.
"רון-הגלידה שלך-"אמר הארי,אבל כבר היה מאוחר מדי.ראשו של רון צנח היישר לגלידה,וכל הגלידה ניתזה לכל עבר.
"אוי,לעזאזל,רון,"קרא הארי,כשמלצרית עברה לידם וקיבלה מלוא המנה.היא מצמצה,והביטה על רון בהלם.
רון הרים את ראשו מן הגלידה.הוא נראה נבוך.כל פניו היו מכוסים גלידת וניל.
ילדה ג'ינג'ית אחד עם קוקיות ניגשה אל רון ונתנה לו מפית.היא נראתה די מבוישת.הורייה-כך ניחש הארי-עמדו והסתכלו מהצד בחיבה כשראו איך בתם מתנהגת בנימוס.
רון לקח את המפית והחל לנגב את פניו.לאחר שהמפית התמלאה בגלידה,הוא הושיט אותה בהיסוס למלצרית ההמומה.היא נגעלה,ורצה לעבר דוכן המלצרים.
"אתה רון וויזלי,נכון?"שאלה הילדה הקטנה.
"אממ,כן,"אמר רון,מבולבל.
"אני לוסי.אני אהיה מכשפה לעתיד,"אמרה בלחש.הארי הביט בה,והחל לצחקק.גם ג'יני."ואתה הארי פוטר,"אמרה לוסי בהתלהבות.רון נראה מבולבל יותר מתמיד.הארי חייך בהיסוס."הארי פוטר המלך שלנו!"
ולתדהמתו של הארי,היא קפצה עליו בחיבוק מוחץ עצמות.
"חמודה,"הפעם ג'יני צחקה צחוק גדול ומתפקע,"מתאימה לך בול!"
לוסי עברה לרון,וחיבקה אותו חיבוק מוחץ.רון ההמום והנכלם השיב לה חיבוק,בקושי מודע למעשיו.
נערה בת 16 הופיעה משום מקום.היא הלכה בחיוך אל עבר הפעוטה ואמרה:"אני אחותה,אווה.נעים להכיר."
"בהחלט נעים,"מלמלה ג'ינ,ששיחקה בשיער האדמוני והקופצני של לוסי."ג'יני וויזלי,רון וויזלי,הארי פוטר,"הכיר לה רון את יושביי השולחן.היא חייכה אל הארי ולחצה את ידו.לרון,לתדהמתו העצומה והענקית של הארי,היא נתנה חיבוק.
הארי פער את פיו קלות.ג'יני נעצה בהם מבט מבולבל.רון הנכלם והנבוך החזיר לה חיבוק.מה,המשפחה הזאת תמיד מחבקת?תהה הארי.
"אני מבינה שמסתדרים נפלא בלעדי."
הארי מיד הסתובב כדי לראות את פנייה הדומעות של הרמיוני.

הפרק הקודם		הפרק הבא