חייו של חצוי דם

היתה זאת שעת בוקר מוקדמת.

ניק ישן במיטתו בשקט מופתי,כשמעליו פוסטר הבד הישן שלו וממולו גלובוס העולם העתיק שהיה כלוא בתוך מעין צורה תלת ממדית שקיבל בירושה מסבו.

פתאום נשמע קול שהפר את הדממה."תתעורר חתיכת פריק מטומטם,חברה שלך מגיעה עוד חצי שעה",את המילה פריק היא הדגישה כמו בכל שאר הימים בקיץ.

כשסיימה את דבריה ניק התעורר במהירות וראשו נתקע בתקרה הנמוכה של חדרו (עליית הגג הדי נמוכה ומולה גרם מדרגות).

"על מה לעזאזל את מדברת?"

"על המוזרה היפה מדי בשבילך שכנראה ממש אוהבת פריקים כמוך"

"תפסיקי לקרוא לה מוזרה!!!"

"אופפפססס,סליחה פריק"

"תפסיקי לקרוא לי פריק!!!"

"אוקי,פריק"

"תפסיקי-לקרוא-לי-פרייייקקקקק!!!"

באותה שנייה צירי הדלת פורקו בבת אחת והדלת עפה ממקומה,ישר על אחותו של ניק.

"באסה,עכשיו הסתבכתי..." חשב ניק שנייה לפני ש-"נננננננייייייייייייייייייייקקקקקקקקקקקקק!!!!!!!!"

"אני כבר בא!!!" אמר ניק ויצא מחדרו לכיוון גרם המדרגות.

כשיצא ראה את אחותו מחוסרת ההכרה מדממת ולידה הדלת של חדרו של ניק.

"ניקולס,חכה לי בחדרי בבקשה" אמר אביו שבאופן מפתיע נימתו לא הייתה מעוצבנת.

"ניקולס,הסבר לי בבקשה איך עשית את הדבר הזה?"

"את מה?"

"נו את הדבר המדהים הזה"

"המדהים?"

"כן,רק קוסם מאוד מיומן עם שרביט יצליח להעיף את אחותו מעל המדרגות בעזרת דלת!!!"

"היא לא נפלה במדרגות?"

"לא היא עפה מעליהן!!!"

"וואו..."

"איך עשית את זה!?"

"טוב אממממ....היא עצבנה אותי ואז הדלת נתלשה מהמקום ועפה עליה"

"טוב אז אם אמא שואלת תגיד שצעקתי עליך ושאתה מצטער,אה ו...צריך ליצור לך קצת דמעות..."

בהינף שרביט עיניו של ניק החלו לדמוע ללא שליטה,"טוב זה מספיק" אמר אביו של ניק ובהינף שרביט עיניו של ניק הפסיקו לדמוע בפתאומיות שבה החלו.

"טוב ניקולס שנה הבעת פנים ונלך"

ניק שינה את הבעת הפנים והלך בעקבות אביו.

כאשר הסתכל על פניהם של אחיו ואמו,הבחין כי פניהם הביעו פחד והם היו מבועתים.

כאשר הסתכל עוד כמה שניות הבחין באדם נוסף בחדר.

"היי ניק" אמרה ליסה.

"היי..."אמר ניק שכמעט שכח שליסה אמורה לבקר אותו.

"אני אעלה לחדר..." אמרה ליסה בהיסוס והחלה לעלות במדרגות.

כאשר נכנסו לחדר ליסה אמרה "מה היה הדבר המדהים הזה???"

"איזה?"

"אל תיתמם,העפת את אחותך איזה 20 מטר בעזרת דלת!!!,זה היה ענק!!!" אמרה ליסה ומייד נישקה אותו בפה בתזמון מוזר.

פתאום מול החלון,ניק ראה ינשוף שעף בכיוון החדר והיה,באופן מפתיע,מאוד דומה לסבא שלו.ניק מיהר לפתוח את החלון ואכן,אל מול עיניו ועיני ליסה,בתוך שניות סביו קפץ אל חדרו דרך החלון.

ליסה צווחה בקול ומייד הופיע אביו בחדר,שכנראה צפה במתרחש מפני שהדלת עוד לא תוקנה.

"אה אבא זה רק אתה..."אמר אביו של ניק בשלוות נפש.

"סבא,איך לעזאזל עשית את זה???" שאל ניק.

"אה,זאת צורת האנימאגוס שלי"

"אני מה???"

"אנימאגוס"

"שזה..."

"אנימאגוס הוא אדם שהופך את עצמו לחיה בלי לחשי שינוי צורה"

"אה,אוקיי"

"טוב אז..."המשיך סבא של ניק בשלוות נפש.

"הנה המכתב שלך מהוגוורטס,אני הייתי מדלג לרשימת הספרים כי השאר לא מעניין,מחר אני אקח אותך לסמטת דיאגון לקנות את כל הזבל שאני יכול ללמד אותך בעצמי כמו לתקן דלתות"

"איך אתה יודע?"

"מכתב,טוב,אני אעוף מפה בינתיים,אה ורפארו"

כשאמר את הלחש הדלת חזרה לציריה במהירות וכאשר ניק הסתובב ראה ינשוף מתעופף דרך החלון.

"מפחיד" היתה המילה הראשונה שהצליחה ליסה להוציא מפיה.

"מתרגלים" אמר אביו של ניק.

לאחר שאביו של ניק יצא,בתזמון עוד יותר מוזר מקודם,ליסה נישקה אותו פעם נוספת.

כאשר סיימה שאלה "מה זה?" והצביעה על גלובוס העולם העתיק וניק מיהר להגיד "אל תיגעי בזה!"

"למה?"

"כי זה תמיד מתחיל לזוז כשנוגעים בזה"

"תוכיח"

"הנה" אמר ניק,מעוצבן ונגע בזכוכית שמצפה את הכדור ומיד הכדור החל לנוע וניק ראה במוחו ראש אדום ומפחיד,ומיד הדמיון נפסק.

"מפחיד" אמרה ליסה.

את המשך היום בילו בדיבורים על כל דבר שליסה אמרה או לא אמרה עליו "מפחיד" ולבסוף כשהייתה צריכה ללכת נישקה אותו נשיקה ארוכה יותר מכל האחרות ולבסוף נפרדו בהרגשה טובה

הפרק הקודם		הפרק הבא