העקרב והוורד

״ובכן, כן, הבא נתחלק לזוגות!״

זה היה שיעור שיקויים, כשבועיים מאז אותו היום.

סלגהורן, שנשאר בתפקידו מאז שחזר, החליט שהפעם השיעור יהיה במתכונת מעט שונה; כל תלמיד חמישית מגריפינדור, יקבל כבן זוג תלמיד מסלית׳רין, עימו יעבוד עד סוף השליש.

״גויל עם... תומאס,״ אמר סלגהורן.

לא רק ג׳ון גויל ומישל תומאס הזעיפו פנים. גם אלבוס לא בדיוק נהנה מהרעיון שהחברה שלו צוותה כרגע לגויל.

״פוטר עם זאביני,״ המשיך סלגהורן, כמעט לא מודע לכל הזעפות הפנים שמילאו את החדר. ״וויזלי..? עם מי לשים אותך?״

סלגהורן נראה מהורהר לרגע.

הוא ידע שרוז תסבול עם יצוות אותה עם מישהו עם כישורים.. פחותים משלה בשיקויים.

היא הרי הייתה המצטיינת של הכיתה, בדומה לאימה.

היה רק תלמיד אחד שהשתווה לה. תלמיד אחד;

״וויזלי עם מאלפוי!״ אמר סלגהורן, גאה ביכולת שלו למצוא לשני אלה בן זוג שמשתווה להם.

בשנייה שדבריו נאמרו, קרו כמה דברים.

אלבוס נחנק, רוז נצבעה אדום, ואילו סקורפיוס איבד צבע. 

״אל׳?״ מישל טפחה לו על הגב, מנסה לגרום לו להפסיק להשתעל.

 רוז לא העזה להביט בבן זוגה החדש, שישב בצד השני של הכיתה. היא לא ראתה את הבעת פניו.

רוז אספה את חפציה, והתקדמה לשולחנו באיטיות.

סקורפיוס הסיט את מבטו כשהתיישבה לידו. הוא הרגיש כאילו חלומו התגשם.

רוז וויזלי, הילדה שבגללה התנהלו בתוכו קרבות פנימיים בל-יתוארו, כרגע הפכה להיות השותפה-לעבודה החדשה שלו, למשך שליש שלם.

רוז הרגישה את אותם אושר וחרדה שהבלונדיני שישב לצידה הרגיש, אבל פנייה היו אטומים והיא לא הראתה זאת.

סלגהורן סיים עם ציוות הזוגות של גריפינדור-סלית׳רין, והחל לכתוב את מהלך השיעור על הלוח.

״שיקוי אהבה?!״ השתנק אלבוס.

״כן, פרופסור מקגונגל סבורה שאתם כבר בגיל המתאים, ואני לא רואה כל סיבה שלא ללמד אתכם את זה.״ חייך סלגהורן בסיפוק, משוכנע שאלבוס פשוט מתרגש.

ואם לא, אז לפחות הבנות בחדר התרגשו.

אלבוס, שכרגע לא שם לב לכל המבטים-המשחרים-לטרף של בנות כיתתו, ולמבטים הארסיים שחברתו החזירה להן, בהה בעצבנות בשולחן של רוז וסקורפיוס.

נדמה היה שהבעותיהם נשארו כמו קודם; רוז אדומה בפנים אטומים, וסקורפיוס חיוור, לא מביט במשהו מוגדר.

״תתחילו!״ קרא סלגהורן בשמחה.

״אומ..״ גמגם סקורפיוס. הוא הבין דבר אחד מכל מה שקרה כרגע, וזה שהוא לא נותן לאף אחד להרוס לו שיקוי. 

״וויזלי... את, את יכולה להעביר לי את... ה-״ הוא לא הצליח לדבר ברור.

אבל נדמה שרוז הבינה אותו גם ככה, משום שהיא הושיטה את ידה לצד השני של השולחן, תפסה באבקת היסמין והגישה אותה לסקורפיוס.

לרגע קט, כשהוא הושיט את ידו כדי לקחת ממנה את המבחנה, ידו נגעה בידה.

עורה של רוז סמר, ולשם שינוי, סקורפיוס היה זה שהסמיק.

הוא לקח את המבחנה במהירות ומיהר להוסיף את האבקה הסגלגלה לתוכן הקדרה.

רוז החליטה שהיא חייבת להתעשט על עצמה.

״תקשיב, מאלפוי,״ רק שתי המילים האלה גרמו לה לאבד ביטחון בהיותה גריפינדורית. ״אני לא אתן לך לעשות את כל העבודה לבד.״

סקורפיוס, שבדרך כלל עבד עם חבריו מסלית׳רין, שלא הראו התלהבות גדולה בשיקויים, הופתע.

״ב-בסדר..״ אמר בהיסוס. ״מה את רוצה לעשות?״

״אני אחתוך את הצינית המתוקה,״ היא אמרה ולקחה אליה את סכין החיתוך הקטנה, ״אתה יכול לקצוץ בינתיים את המרוונית כחולת-הקוץ.״

סקורפיוס הביט בפרחים הלבנים עם הקוצים הכחלחלים; מהיכרות עם הפרח הזה, הקוצים לא ירדו מהגבעול בכזו קלות.

אבל בהחלטה ג׳נטלמנית, הוא הנהן והתחיל לנסות לגרד את הקוצים מהפרחים.

אט-אט, כל החדר החל להתמלא ריחות נעימים.

סקורפיוס, שהסקרנות אכלה אותו מבפנים, לא התאפק ושאל את רוז מה היא מריחה.

שיקוי האהבה ידוע בתכונתו, שכל אחד מריח את הריחות האהובים עליו.

הפרק הקודם		הפרק הבא