Rabbit Heart

פרק 3

כל השבילים מובילים אל ההתחלה

"וכך היה: מטיילת במעלה ובמורד השביל, מנסה פנייה אחר פנייה, אבל תמיד מגיעה בחזרה אל הבית, לא משנה מה עשתה."

(לואיס קרול, "מבעד למראה").

כל חברי צ"ד שעוד למדו בבית הספר קובצו בתא שלהם. ג'יני נוכחה לגלות שהם מעטים בהרבה משחשבה. הארי, רון והרמיוני לא היו נוכחים בעוד פרד וג'ורג', לי ג'ורדן, ואנג'לינה ואליסיה סיימו את לימודיהם. אנטוני גולדשטיין לא חזר לבית הספר, וכך גם ג'סטין פינץ'- פנצ'לי, שאימו המגולגית המגוננת בוודאי הותירה אותו בבית לאחר שסיפר לה בטיפשותו על המלחמה המתחוללת בעולם הקוסמים.

דין ספר את החברים שהצטופפו בתא ובאוזנה של ג'יני לחש את המספר שבע עשרה, כולל את ג'יני עצמה.

"למה ההורים של סמית' לא יכלו להשאיר אותו בבית?" היא מלמלה לדין, צופה בזכריה סמית' שהתנהג כאילו הוא שוהה בתא הזה רק בשל חובה עליונה ובלתי- נעימה.

"ותראי את מייקל קורנר," אמר דין, והחווה לכיוון מייקל, שהמשיך להתחמק ממבטה של ג'יני.

"מה איתו?" היא שאלה.

"ברור שהוא בא לצ"ד רק בגללך, ועכשיו הוא רוצה לעזוב, אבל לא יכול." ג'יני לא ראתה את מה שהוא ראה, אך לא שאלה על כך.

דין השתיק את כולם למענה, ולרגע ג'יני חשה מבוכה ומתח. אך אז התחילה לדבר, והבינה כמה הדבר טבעי לה. "הטירה נכבשה בידי אוכלי המוות," היא פתחה, מנסה להישמע רגועה, וכולם היו מרוכזים בה לחלוטין, אפילו סמית'. איש לא העז לא לפחד. "אנחנו לא יודעים מה המניעים שלהם או מה הם יעשו בנו-" גל של צמרמורת עבר בתא, ואפילו ג'יני חשה בו. אך היא הפצירה בעצמה שעליה להיות אמיצה, כי היא המנהיגה עכשיו. היא ראתה את הארי מפחד רק פעם אחת, וגם זה היה כשדמבלדור מת. "אבל אנחנו נישאר ביחד, וכך נגן אחד על השני. כל התלמידים. אנחנו לא יודעים מה מחכה לנו בחוץ, לכן אנחנו נלבש את מדי בית הספר, ולא נדחוף כשנרד מהרכבת-"

"אני אדאג לכך!" הצהיר טרי בוט, שהיה מדריך ראשי. המדריכים האחרים הסכימו איתו.

"ילדי המוגלגים ירדו מהרכבת אחרונים, כך שאם אוכלי המוות יבואו לקראתנו, הם יהיו המוגנים ביותר."

לבנדר ניסתה להגיד משהו, אך לא הצליחה ופרצה בדמעות.

"מוגנים ביותר מפני מה?" שאלה חנה אבוט, שעשתה מאמץ ראוי לשבח לשמור על קור רוח.

"אי אפשר לדעת," אמרה ג'יני, אך מיהרה להוסיף, "אבל אני לא מאמינה שהם ינסו לפגוע בנו. הם לא רוצחים בלי סיבה." אך היא התחרטה על דבריה מייד, כי בחדר היו כמה וכמה ילדי מוגלגים. "כל עוד נישאר מאוחדים, הכל יהיה בסדר."

בכייה של לבנדר רק התגבר. דניס קרווי נראה כמתפתה להצטרף אליה, אך לא מעז. אחיו חיבק אותו בזרוע אחת ואמר, "הי, הארי אימן אותנו טוב, לא? אנחנו נשיב מלחמה!"

מעטים נסחפו בהתלהבות העיוורת של קולין.

"איפה פוטר, בכלל?" שאל זכריה סמית', וג'יני חשה שהייתה צריכה לדעת שהוא יהיה זה שיעלה את הנושא. אנשי צ"ד הקשיבו בדריכות.

"הארי יצא להילחם בזה- שאין... בוולדמורט." רעד עבר בחדר לשמע השם.

"אסור לנו לפחד מהשם שלו," אמרה לונה, ולראשונה הקשיבו לקולה הסהרורי. "הארי תמיד אמר שצריך להגיד את השם שלו."

חברי צ"ד התפזרו ברכבת להפיץ את הדברים. כשיצאו ג'יני ודין נשארו לבדם.

"אני לא מתכוון להישאר מאחור," הוא אמר לה, בעודה מוציאה את מדי בית הספר שלה מהמזוודה ומכניסה פנימה את ארנולד, כדי שיהיה מוגן.

"אל תהיה מטופש," היא אמרה, "אתה יודע מה הם עלולים-"

"אני יודע, ובכל זאת, אני לא מוכן לברוח מהם. אני ארד איתך ראשון מהרכבת ואתמודד איתם. אני לא מתכוון לברוח."

"לא, אתה לא," אמרה ג'יני ופנתה ממנו, מעוניינת לסיים את הוויכוח.

"אני כן. אני צריך להגן עליך, הארי סומך עלי." ג'יני סבה למשמע דברים אלו, ודין נראה מופתע ממזגה החם.

"אני יכולה לשמור על עצמי. אני לא צריכה את הארי או כל גבר אחר שיגן עלי. עכשיו צא מפה, אני צריכה להתלבש."

דין חייך חיוך מוזר. "כבר שכחתי כמה את חמת מזג." הוא קרץ לה ויצא, אך ג'יני ידעה שהוויכוח עוד לא נגמר.

ג'יני פשטה את חולצת הטי הקרועה שלבשה ואת הגופייה ואת המכנסיים עם הקרע בברך ובמקומם לבשה את החצאית השמרנית של מדי בית הספר ואת החולצה המכופתרת. אך לפני שסגרה את הכפתורים זכרה להוציא את השרביט החדש מהקופסא, ובעודו שולח גיצים חמימים של קסם במעלה זרועה, תהתה היכן להחביא אותו. לבסוף תחבה אותו לרצועת הבד הקדמית של חזייתה. המקום התאים בדיוק, כי כשסגרה את החולצה הרחבה לא ניתן היה להבחין בו.

בעודה נועלת את נעליה חשה אותו דוקר בבטנה, ותהתה מה היה הארי חושב אם היה יודע איזה מקום מצאה למתנה שלו.

הרהוריה נקטעו על ידי לונה והתאומות, שנכנסו לתא להחליף בגדים. ג'יני הקפידה להיראות אמיצה בשבילן. פאדמה התלבשה באיטיות שיא, מתעכבת בגרבת הגרביים על רגליה הארוכות, כמפחדת ממה שיקרה כשתסיים.

לבסוף הרכבת החלה להאט. ג'יני יצאה מהתא, אוחזת בשרביטה המקורי, ולא ממש הופתעה כשגילתה שכל תלמידי בית הספר ממלאים את המעבר, ושכולם מקיפים אותה ושואלים אותה שאלות.

דין הופיע משום מקום וסייע לה להרחיק מעליה את שאר התלמידים בזמן שעשו את דרכם אל הדלת הקרובה ביותר. הם גילו שהיא נחסמה על ידי וסלי, הרודף של סלית'רין ומדריך בשנה של ג'יני. סיכת המדריך שלו הוברקה במיוחד לכבוד האירוע, וסמל הנחש הבריק ולעג לג'יני.

וסלי תקע בה מבט. היא כיוונה את שרביטה אל בין קפלי גלימתו. בהמולת המעבר, איש לא הבחין בכך. היא אמרה, "אני מניחה שאתה מרוצה מעצמך?"

הוא משך בכתפיו, ולא נראה מוטרד. "אני לא יודע. אני לא אוכל מוות. אבל את יודעת מה- בי הם לא יפגעו."

"מה אתה מנסה להגיד?" שאל דין, קר רוח.

"מה שאני מנסה להגיד זה," פתח וסלי, שוב משפיל את מבטו אל ג'יני ומחווה לכיוונה. הוא היה גבוה אפילו יותר מדין, שהיה מבוגר ממנו. "שמי החליט שהיא הקובעת פה?"

"יש לך תוכנית אחרת?" אמר דין בחוסר אמון.

"לא תצליחו לנצח אותם," הוא אמר, "עדיף לכם להיכנע והם לא יפגעו בכם."

הרכבת הגיעה לעצירה מוחלטת. דממה פתאומית נפלה מסביב. ג'יני, חשה את המתח בעצמותיה מתגבר, אמרה, "זוז מהדרך שלי, וסלי."

וסלי משך בכתפיו. "איך שבא לך, וויזלי." הוא פתח לכבודה את הדלת במחווה לועגת, וקור פתאומי פרץ מבעד לכל הפתחים ברכבת. האור ברציף היה עמום, וערפל סמיך התערבל תחת קרני האור. כפור הלך והצטבר על החלונות ועל משקוף הדלת. ג'יני חשה תחושה שכבר חשה בעבר, התחושה שזה הסוף, כי לא משנה כמה עוד תמשיך לחיות, לחייה לא יהיו יותר טעם. היא תהיה לבדה, לא רצויה ולא אהובה על ידי איש... חבריה, הארי, משפחתה, כולם ייעלמו באותו הערפל הקפוא.

זרוע זריזה נשלחה פנימה והצליחה לאחוז בחצאיתה. היא פלטה צעקה כשנמשכה החוצה, אל הקור, ואותה הזרוע נכרכה סביב כתפיה והצמידה שרביט אל צווארה.

"תוכנית יפה, וויזלי," לחשש קול ערמומי באוזנה, וההבל החם גרם לה לחוש גועל. היא התפתלה בניסיון להשתחרר. "אבל לא טובה מספיק. כדאי שתתחילי ללכת, חמודה- אני לא נהנה לבלות עם הסוהרסנים יותר ממך."

כך הוא משך את השרביט מתוך ידה החלושה ודחף אותה קדימה בגסות.

"קדימה, ילדים! הגענו הביתה!" צעק האיש אל תוך הרכבת. אור כחול האיר והרכבת שקשקה באלימות, כאילו ענק חשב שהיא צעצוע. התלמידים צעקו בבהלה. "קדימה, החוצה, פרחחים!"

דין היה הראשון למעוד מחוץ לרכבת. שרביטו נחטף מידו בנפנוף שרביט, והוא נדחף לכיוון ג'יני. היא רצתה לחכות לו, אך אוכלי מוות בגלימות, שרכבו על היפוגריפים מאולפים ורעי מזג, דחפו אותה מחוץ לתחנה בגסות.

דין הדביק אותה על הדרך המוכרת בה חיכו הכרכרות בדרך כלל. אך היום הן לא היו שם, וג'יני ודין הבינו שעליהם ללכת ברגל לטירה בעוד אוכלי המוות משגיחים עליהם.

שאר התלמידים היו מאחוריהם עד מהרה, וכך החלה הצעדה בחשכה, כשאוכלי המוות רוכבים מסביב והסוהרסנים מעל, כמו ציפורי טרף נוראיות בשמיים השחורים.

"שלל נאה!" קרא אוכל המוות שלקח את השרביטים, שכנראה היה המנהיג. "קדימה, ילדים, ארוחת הערב מתקררת!"

ג'יני צפתה בו בשנאה מבעד לשיער שנפל על פניה, בעוד הוא רוכב על פניה אל ראש התור.

"הייתי צריכה לדעת שזה לא יפעל," היא מלמלה במרירות.

"לא יכולת לצפות את זה," עודד אותה דין.

ג'יני חשבה על הישיבה של צ"ד בתא שלה, והבינה שבוודאי אכן האזינו לה. היא לא אמרה זאת לדין, אבל שמחה שלא הסגירה את אחיה ואת הרמיוני.

ההליכה לטירה הייתה ארוכה ומעייפת. ג'יני שמעה מעט קולות בכי מאחוריה, ומדי פעם אוכל מוות אקראי צעק על תלמיד לקום על רגליו או ללכת מהר יותר.

כשטיפסו במדרגות ג'יני חשה שרגליה לא ישאו אותה יותר, אך לא נעצרה ומשכה את דין העייף איתה. היה עליהם לשמש דוגמא לכל השאר.

בקצה המדשאות החשוכות, בקרבת גבול היער, ניתן היה להבחין באור בוקע מחוץ לבקתה המשופצת של האגריד, מאיר באור מעוות מחזה גרוטסקי; קבוצה גדולה של אוכלי מוות ואת האגריד הענק, מתפתל תחת אחיזתם של תריסר שלשלאות זוהרות באור רפאים שנקשרו סביבו. לנגד עיניה של ג'יני, הוא תומרן על ידי אוכלי המוות האוחזים בשלשלאות, שהתאמצו להשתלט על תנועותיו הפראיות. הוא צעק וקילל בקולי קולות, והקול התגלגל לאורך המדשאות ופגע בג'יני, גורם לה לחוש צמרמורת ופחד בלתי נשלטים. המחשבה שאוכלי המוות יכולים ללכוד את האגריד גרמה לה לחוש ייאוש.

"לאן את חושבת שהם לוקחים אותו?" שאל דין בשקט לצידה, מתנשף. ג'יני לא ענתה.

היא לא האמינה איך העניינים הספיקו להתדרדר כל כך בחודש האחרון. קודם משרד הקסמים נכבש, אז הארי עזב, אז אוכלי המוות פשטו על הבית שלהם, ועכשיו זה. היא לא ידעה איך מצב העניינים יכול להתדרדר עוד יותר, אך עם זאת, הייתה לה תחושה שזה יהיה המצב בקרוב מאד.

האות האפל עוד זהר מעל הטירה, קרוב אליהם מאד עכשיו, אך כל אורותיה היו כבויים מלבד האולם הגדול. הם הוכנסו לאולם הכניסה האפלולי, שם הופרדו תלמידי השנה הראשונה המעטים משאר התלמידים ונלקחו אל החדר הצדדי המסורתי. ג'יני נרגעה כשראתה את מקגונגל בתוך החדר מעבר לראשיהם של תלמידי השנה הראשונה. היא עמדה זקופה וסמכותית כתמיד, כשלצידה אוכל מוות בגלימה שחורה מסורתית. היא לא הביטה בג'יני, אך היא שאבה נחמה רבה מנוכחותה.

שאר התלמידים הוכנסו לאולם הגדול. קישוטי הבתים הוחלפו בדגלים שחורים עם סמל הגולגולת הירוקה. בשולחן הסגל חיכו להם המורים, אך הם לא פטפטו בנימוס, רק ישבו זקופים במקומם, דרוכים ומאוימים.

רוב המורים היו מוכרים לג'יני, מלבד שלושה, שבוודאי היו אוכלי מוות. היא חשה שאוזנייה מתחממות תחת שיערה הלח כשהבחינה בסנייפ יושב בכיסא המנהל, שיערו השמנוני מסורק והוא לובש גלימה שחורה מצוינת, מעוטרת באבזמי כסף. הוא הביט מטה אל האולם ביהירות וקור רוח, ידיו משולבות.

התלמידים התיישבו בשולחנות הבתים בדממת מוות וחיכו זמן מה. איש לא העז להוציא הגה. נוויל, שישב בספסל מול ג'יני בהה בברכיו בין זרועותיו השעונות על השולחן והתאומות ולבנדר אחזו זו בזו. ברכו של שיימוס קיפצה בקצב פנאטי. לג'יני נדמה היה שדין עושה ניסיון לאחוז בידה, אך התחרט ברגע האחרון.

תלמידי השנה הראשונה הוכנסו לאולם. הם נראו מפוחדים אף יותר מבדרך כלל. מקגונגל הובילה אותם, וג'יני חשה גל נוסף של הקלה סוחף אותה לרגע למראה האישה הזקופה, שלמרות שהייתה חיוורת ורצינית מהרגיל, פקעת השיער האפור שלה הייתה מסודרת כתמיד והופעתה מכובדת.

היא הניחה את מצנפת המיון העתיקה על השרפרף שמול האולם. הקרע ששימש לה כפה נפתח מהר מתמיד, כאילו התרגשה לומר את דבריה;

"בעבר היו ימים טובים

אך אלה במהרה כבר חולפים.

יורשו של סלית'רין עולה על בית אביו

ועכשיו על כולם בדריכות להקשיב.

כי שסע נפער בין סלית'רין לעמיתיו

הוא עזב, והם כבר לא היו חבריו.

עד היום המחלוקת נמשכת;

על שערי טירתנו היא מתדפקת.

כעת על הבתים להתאחד כאן,

אין פנאי להיות בררן!

המחלוקת, שדם רב כל כך גבתה,

בכאב ובצער תגיע לסופה.

רייבנקלו לקחה רק חכמים לביתה

השתמשו בתבונה, הֵיו איתה!

גריפינדור את האמיצים אהב

עזרו עוז, והוא יהיה לכם כאָב.

סלית'רין אהב את השאפתנים

את שהסתכלו אל העתיד, המחושבים.

חשבו את צעדיכם בקפידה רבה,

וגם הוא יושיט לכם עזרה.

אך הפלפאף הייתה הטובה שבהם

בחוכמה ובאומץ התעלתה מעליהם

כי היא קיבלה כל אחד ואחד כשהיה

ולשם כך נחוצים עוז ותושייה רבה.

כשארבעת המייסדים בליבכם

אבותיכם ואימותיהם

התאחדו, אחים ואחיות

וכוחה של הוגוורטס ישוב להיות!"

____

תודה רבה לכל מי שהגיב ^^

למי ששאל על שמות הפרקים- כמו שכתבתי בהתחלה, השמות של הפרקים יהיו בקונספט של אליס בארץ הפלאות& מבעד למראה. אפשר לומר שזאת הקבלה של האירועים בפאנפיק לאירועים מהספרים האלה במובן מסוים, כך ששם הפרק הוא סוג של רמז למה שיקרה בפרק.

הפרק הקודם		הפרק הבא