קונדסאי במצב קשה!

לילי וחברותיה ירדו מהרכבת ושמעו קול חזק מאוד אומר "תלמידי שנה ראשונה בוא אלי! קדימה תלמידי שנה ראשונה פה, בואו אלי" אחרי שכל תלמידי השנה הראשונה התצופפו מול אממ הענק הזה שדיבר ה.. אממ ענק אמר "שלום לכם! שם שמי פה הוא האגריד. אני פה יקח אותכם שמה להוגורטס, מקום מדהים! בהנהלותו של דמבלדור כבודו, איש דגול דמבלדור! טוב מספיק עם כל הפיטפוטים, בוא אחרי" אגריד הסתובב והתחיל ללכת לילי ריצ'ל וטס עקבו אחרי האגריד בשתיקה צמאות לעוד לדעת לראות, אחרי 10 דקות הליכה ניגלה לפניהם אגם גדול ושחור הירח השתקף בו ונתן לו תחושה קסומה ביותר, על גדות הנהר היו המון סירות קטנות האגריד הסותתב אליהם "טוב אתם פה תתחלקו לרבעיות, תתפסו לכם סירה. אסור לקפוץ למים. ברור?! יופי קדימה" לילי טס וריצ'ל עלו לסירה קטנה אליהם הצטרף ילד בשם קאגרו סמית.

קאגרו סמית לא דומה כלל לפוטר ולחבורת המטומטמים שלו הוא מנומס ומצחיק, הוא לא נפוח! והוא מאוד אדיב. לילי טס וריצ'ל נהנו לשוט איתו בסירה הוא סיפר להן על עצמו "שלום קוראים לי קאגרו סמית מי אתן?" לילי וחברותיה הכירו את עצמן והוא המשיך "נעים מאוד לפגוש אותכן!"חייך חיוך ביישן "אז אתן ממשפחות מוגלגיות או ממשפחות קוסמים?" שאל "אני ממשפחה מוגלגית" ענתה לילי "אני בערך דוד שלי קוסם" אמרה ריצ'ל "ואני ממשפחת קוסמים" חייכה טס "אוה אני חצי חצי אבא שלי קוסם ואמא שלי מוגלגית, אני מקליפורניה." הוא אמר "ואוו שמעתי שיש שם המון רעידות אדמה, הייתה פעם ברעידת אדמה קאגרו?" שאלה טס "טוב.. האמת שכן, זה לפעמיים ממש חזק ומפחיד אבל בדרך כלל זה פשוט מציק, כלומר זה לא כזה כיף להתעורר לפחות פעם בשבוע ב-4:30 ולרוץ לתפוס מחסה זה יותר סיוט.." קאגרו נראה די עייף באמת "טוב לפחות פה אני לא אצטרך לקום ב-4:30 בבוקר, אלה אם איזה טרול יכנס לבית הספר בדיוק פעם בשבוע ב-4:30 בבוקר."חייך קאגרו וכולם צחקו לילי הפנתה את מבטה כדי לראות לאן הם שטים והוקסמה! לנגד עיניה היא ראתה טירה ענקית מאורת באורות יפים חזקים, וקורנים. זה נראה כמו הטירות באגדות! האורות הם האירו על מדשאות רחבות ומטופחות, שביל אבנים קטן הוביל למורד גבעה בה שכן ביתן קטן מעץ, עשן יצא מהערובה הירח האיר ואיפשר לראות עץ אלון גדול וזקן אשר עמד קרוב לאגם מצד שמאל, ריצ'ל טס וקאגרו פנו גם הם להביט במה שלילי בוהה בו ופיהם הושמט "זה.. כל כך יפה!" אמרה טס לאט "כן זה נראה מדהים! בחיים לא הייתי יכול לחלום שזה היה יותר יפה מזה!" לילי הסכימה מיד , באף אחד מכל חלמותיה על הוגורטס היא לא ראתה דבר כזה יפה היא כבר רצתה לרדת מהסירה ולהכנס, לראות הכל!

*****

"היי ג'יימס סתכל לשם" הצביע סיריוס באצבעו ג'יימס הפנה את מבטו וראה את הוגורטס "ואוו" זה היה הדבר היחיד שיכל להוציא מפיו "ואו זה בדיוק המילה" גיחך ילד עם שער בלונדיני הוא היה חיוור גלימתו הייתה קרועה ומזופתת אפילו שרק התחילה השנה "צודק רמוס" אמר סיריוס פתאום הם שמעו, והריחו ריח נורא, הם הסתכלו לעבר ילדון שמנמן עם שער חום עכברי ושינים בולטות "מצטער,מיץ דלעת עושה לי גזים." לא נראה שהוא התבייש בדבר זה "איך קוראים לך בכלל אה?!" שאל סריוס בתוקפנות "פיטר,פיטר פיטגרו, אתם יודעים אני ממש מצטער על זה, ו..אה מי אתם?" הוא שאל "אני סיריוס בלק, זה ג'יימס פוטר" הצביע בידו לעבר ג'יימס"וזה רמוס לופין" העביר את אצבעו לעבר הילד החיוור הוא אמר יותר רגוע "או נעים מאוד לפגוש אותכם, תגידו מה אתם יודעים על הוגורטס?"שאל פיטר "הוגורטס זה בית ספר כרגע הוא מנוהל ע"י אלבוס דבלדור הקשיש וזהו מקום מציון לתעלולים!" ג'יימס סיים והוא קרץ לסיריוס "וחץ מזה מה עוד יכול להיות?!" שאל ג'יימס בציניות "תגיד ג'יימס יש לך אולי מושג כמה הארוחה גדולה? אני גווע..?" שאל סיריוס "סיריוס, אתה לא אכלת כרגע כל ממתק אפשרי?" ענה ג'יימס, הוא הביט בו בחוסר אמון 'רעב?! מזאת מערכת העיכול הזאת?!' ג'יימס פנה להביט בטירה עניו ברקו.

******

לילי ריצ'יל טס וקאגרו הגיעו לגדה השניה קאגרו יצא ראשון ועזר לכל אחת מהן לרדת מהסירה והן הסמיקו אחת אחת ואמרו תודה מביוש וקטן קאגרו חייך "קדימה קדימה אין שום דבר מעניין שמה בסירה הקטנה, בואו לפה הולכים להוגורטס." לילי טס ריצ'יל וקאגרו מיהרו אחרי האגריד הם עברו את המדשאות וליד עץ ערבה שזז ונראה שלא כדאי להתקרב אליו אם אתה לא רוצה לשבור כמה עצמות טובות.

אחרי זמן הליכה קצר הם נכנסו בדלתות הראשיות לתוך מה שנראה כמו אולם הכניסה הם עלו במדרגות, במעלה המדרגות עמדה גברת בגיל העמידה עם גלימה חומה ותסרוקת פקעת, היה לה משקפי ריבועים קטנים וסבר פנים היה חבוש על פניה, היא חכתה שיגיעו למעלה המדרגות ואמרה "ברוכים הבאים. אני פורוסור מקגנוגל. אתם תלמידי השנה הראשונה והשנה אתם תילמדו פה-" "טוב אנחנו יודעים את זה בעצמנו לא?!" התפרץ ג'יימס לילי שלחה בו מבט זועף ואז העבירה את מבטה אל הפרופסור "מה שמך אדון צעיר?" היא שאלה בעניין "ג'יימס, ג'יימס פוטר" הוא אמר ללא כל חשק "אוה אדון פוטר טוב אולי אתה רוצה להסביר לשאר התלמידים עוד כמה דברים ומה הם יודעים ומה הם לא?" שאלה הפרופסור ג'יימס חייך והסמיק "לא תודה פרופסור אני בטוח שתעשי זאת טוב יותר, אני מאשר לך להמשיך" הוא חייך אליה והתנדנד על רגליו "טוב אחרי שמר פוטר הואיל בטובו להביא לי רשות דיבור אני ימשיך, באולם הגדול מחכים לכם כל שאר התלמידים וסגל המורים אני ילך לבדוק אם הם מוכנים ברגע שהם היו אני יחזור לכן ואקח אותכם לאולם הגדול שם תעברו מין מבחן קטן ותימוינו לבתים שלכם, עכשיו סילחו לי." היא אמרה ויצאה מהדלתות הגדולות מאחוריה "מבחן?! מבחן?! אף אחד לא אמר שצריך לעשות מבחן?!"נכנסה לילי להיסטריה "אני לא יודעת לעשות קסמים או כישופים, טוב עדין לא, מה אני יעשה יעיפו אותי מבצפר לפני שנכנסתי אליו-"אוה אוונס אין לך מושג איזה מבחן קשה זה" קטע ג'יימס את רצף המילים שלה "אוה באמת פוטר? ואתה יודע מהו המבחן הזה? אני בספק" היא אמרה והניחה את ידיה על מותניה "האמת היא שכן אני יודע שאני יעבור אותה על בטוח!" הוא באמת נראה מאוד רגוע" "לילי אל תתיחסי אליו זה לא כזה מבחן, זה מבחן אישיות לכל בית יש איזה שהיא אישיות ובכל אחד מאיתנו נמצאת אחת מהתכונות האלו וכך ימינו אותנו" הסיברה טס ללילי לילי נרגעה "אוף.. טס למה הרסת זה היה יכול להיות מאוד מצחיק!" התבאס ג'יימס לילי הביטה אליו "אוה? באמת?! גם זה נראה לי מצחיק" אמרה ודרכה לו על הרגל בחוזקה ג'יימס החיל לקפץ כמו תרנגול הודו שכרתו לו את הרגל, הוא החזיק את כף רגלו בידו "איייייי, בשביל מה זה אוונס?!" לילי צחקה "נראה לך שאני יוותר על סיכוי לראות אותך קופץ כמו תרנגולת?, טוב אם כן אתה טועה ו-" "מוכנים לקבל אותכם הכנסו בשורה" פרופסור מקגונגל נכנסה ואישרה להם להיכנס הם עמדו בשורה ונכנסו דרך הדלתות הגדולות לא לפנישג'יימס שלח ללילי מבט טינה, הם הלכו דרך האולם הגדול לעבר כיוון מה שנראה כמו שולחן סגל המורים באמצע השולחן ישב איש זקן מאוד, זקן ארוך וכסוף כייסה את פניו ועינים כחולות הציצו מתוכו. הוא חייך חיוך נסתר וחיכה.

 התלמידים הגיעו לסוף האולם הפרופסור סימנה להם לעצור ועלתה על מין במה קטנה. על הבמה באמצע הונח שרפרף ועליו כובע מזופת

לילי חיכתה וחיכתה ואז הפרופסור אמרה "כל אחד מכם יבוא לפה בתורו יחבוש את הכובע ואז טוב, הוא כבר ידע לאיזה בית שובץ נתחיל, גברתי המצנפת"

לפני שלילי הבינה למה הפורופסור מתכוונת המצנפת פרצה בשיר;

אני ניראת קצת עלובה

אך אל תזלזלו בי,

כי כל הכובעים כולם בזאת לא יתחרו:

         לי אין נוצה או מצחייה

          ולא פינות שלוש,

            אך בעניין של למין

         תמיד אני בראש

כי כל אדם אשר יחבוש

אותי על הקרקפת-

כל מחשבה אצלו בראש

מיד אלי נשקפת.

         אם אומץ לב ותושיה

           אמצא אצלו במוח,

       אודיע חיש:את זה האיש

         לגריפינדור לשלוח.

  אך אם בגולגולתו אמצא

   טוב לב ואורך רוח,

    אודיע כי להפלפאף

     הוא מועמד בטוח.

      לריבנקלו אשלח את זה

        שבראשו חרוט,

        כי תכונותיו המובילות:

          תבונה ולמדנות.

         אך באשר אמצא עורמה

        ושאיפה לכוח,

         אורה מיד את התלמיד

         לסלית'רין לשלוח.

   על כן חבשו! אל תחששו!

    אין חכמה כמותי.

      ואם חס ושלום אטעה,

       אני אבלע אותי.

כל האולם פרץ במחיאות כפיים סוערות לילי וחברותי פרצו גם הן. הפרופסור עלתה לבמה  וקראה את השם הראשון

"לילי אוונס"

הפרק הקודם