מפונקת

 "דיי, דיי, דיי, דיי ודיי!" רקעתי ברגלי.

"אוקיי.."

"נפסיק.."

"אני חושבת שזכותה של ג'ייד לחשוב מה שהיא רוצה, מישל, אני בצד שלך, אני גם שונאת את פוטר! אני לא יודעת למה ג'ייד רוצה להגן עליו-אבל זו זכותה המלאה!" האדמתי ונשמתי במהירות. מישל גלגלה עיניים. ג'ייד קצת היססה ונראה היה שהיא חושבת על משהו.

"בנות, אתן קשות.." מלמלתי ונגסתי מאחת הסופגניות שהיתה בצלחת המרכזית.

"קרלי, רוצה לראות מקום מגניב?" ג'ייד לחשה באוזני.

"איזה מקום מגניב בדיוק?" אמה הרימה גבה כאילו היא האימא שלנו שחייבת לדעת לאן הבנות הקטנות שלה הולכות.

"איך את-?"

"איך שמעת?"

"לאן אתן הולכות?" היא שאלה שוב.

"אנחנו הולכות ל... למדשאה האחורית." ג'ייד אמרה. אמה הרימה שוב גבה.

"מה כול כך מגניב במדשאה האחורית?" לחשתי לאוזנה של ג'ייד.

"תגלי כשנגיע." היא לחשה לי.

"תוודאו שהמדשאה האחורית לא תחסיר לנו נקודות בית." מישל אמרה.

"או תגרום לסילוק מבית הספר, זה ברור?" אמה שאלה.

"מה את, אמא שלי-?"

"זה ברור?!" אמה כמעט צעקה.

"כן."

"ברור."

"ביי." אמה חייכה אלינו.

"היא אחראית יותר מידי." אמרתי. "ועוד עלינו!"

ג'ייד חייכה, אחזה בידי וגררה אותי אחריה אל חוץ האולם. אבל היא בכלל לא הובילה אותי למדשאה האחורית. הלכנו בכלל במעלה המדרגות!

"אממ, הכול טוב?" שאלתי.

"הגיע הזמן." היא אמרה.

"היי, זה נחמד שהגיע הזמן.. אבל למה בדיוק?" שאלתי בהיסוס.

"תכננתי לתת לך אותו מתנה ליום הולדת, אבל אמצא משהו אחר.. אני שמחה שהגנת עליי אחרת סודי היה מתגלה." היא דיברה שאילו לעצמה.

"איזה סוד? אם יורשה לי לשאול..?"

פתאום היא נעצרה. "את.. את לא תגלי?" היא היססה.

"ברור שלא!" חייכתי.

"למרות שאני טומבוי וזה קצת יישמע לא הגיוני.." היא הרהרה. "לא משנה."  אמרה לבסוף וגררה אותי אחריה עד לקומה החמישית. היא הובילה אותי במסדרון עד שנעצרנו ליד תמונה של המשוגע שמנסה ללמד טרולים לרקוד בלט.

"זה במיוחד לאנשים שצריכים אותו.. אצלך המצב קשה.." היא הרהרה שנית. "זה רק כדי לטפל בקושי שלך.."

"איזה קושי?" חקרתי. "אני דורשת לדעת!"

"בדיוק הקושי הזה, שהבהרת עכשיו."

"מה?" התבלבלתי.

"את, את מפונקת קרלי!" היא קראה.

"די, לא, באמת? מה את אומרת?" אמרתי. "כי, חשבתי ש.."

"שמה?"

"שבאמת הגיע הזמן שתשימי לב לזה שהחברה הכי טובה שלך מפונקת!" צעקתי.

"טוב.. זה יעזור לך לטפל בבעיה שלך..."

"מה יעזור לי?! מה?! מה!" קראתי.

"זה." היא הצביעה על דלת עצומה שעמדה לפנינו.

"אני לא זוכרת שזה היה כאן קודם.." אמרתי.

"חדר הנחיצות." ג'ייד אמרה ופתחה את הדלת לרווחה. היא שאפה אוויר דרך האף בקול ואמרה: "במיוחד בשבילך."

הפרק הקודם		הפרק הבא