ביתו של רך כף...

אני מצטערת שלקח הרבה זמן פשוט הבטא שלי לא עונה לי אז הפרק הזה לא עבר דרך בטא אם מישהו מכיר בטא אז לומר לי בבקשה 
סליחה על אי הנוחות 
אני מזכירה לכולם להגיב כי אם לא תגיבו אז אני לא אדע אם להמשיך 
אם יש טעויות או שיש לכם הערות או רעיון שנראה לכם נחמד אתם מוזמנים לשלוח לי הודעה פרטית או להגיב פה (:
אני יודעת שיש קצת קטעים שהם לא דומים מאוד לספר החמישי אבל אני לא זוכרת את כולו בעל פה ואני מצטערת אם זה מפריע למישהו


הם ירדו לרציף ספק מרימים ספק גוררים את המזוודות מאחוריהם,
אמילי הרימה את ראשה והיא ראתה את הטירה הכי יפה שראתה בחייה (לא שראתה טירות לפני כן)
היה בה משהו קסום ומעורר יריעה.
קול עמוק נשמע מהצללים אומר "תלמידי שנה ראשונה לפה " הקול חזר על משפט זה כמה פעמים
אמילי קרעה את מבטה מן הטירה המהפנטת והסתכלה על הארי במבט השאול 'אתה חושב שאני צריכה ללכת לשם' לאמילי והארי היה תמיד קשר מיוחד הם איכשהו יכלו לקרוא אחד לשני את המחשבות  הם גילו את זה בפעם הראשונה שנפגשו.
הארי החזיר לה מבט האומר 'לא נראה לי' והוביל אותה לכיוון שביל שעליו נסעו כרכרות שלהפתעתה של אמילי נסעו מעצמן הארי לקח את ידה של אמילי וגרר אותה לאחת הכרכרות שנראתה כאילו מחכה  לאנשים כדי לנסוע הארי אמר בקול מהוסס "מזה מושך את הכרכרה?"
אמילי העבירה את מבטה להארי ואז בחזרה לכרכרה ובחנה אותה מחפשת אחר מין סוס שנעלם מעיניה בפעם הראשונה אשר בחנה את הכרכרה אך היא לא מצאה, הרמיוני אמרה בקול מודאג במקצת "הארי שום דבר לא מושך את הכרכרה" "אתם לא רואים אותם?" אמילי הנהנה לשלילה וכך עשו גם רון והרמיוני ופתאום כאילו פלטה אותה האדמה הופיעה נערה כבת 14 שערה בלונדיני מלוכלך ובו שזורים חוטים צבעונים. "אני רואה אותם גם... אתה לא משתגע " היא אמרה בשקט ובתימהוניות מוזרה וכולם קפצו למראה הנערה היא הוסיפה "אני ראיתי אותם כבר בפעם הראשונה שלי הם תמיד משכו את הכרכרות, אתה לא פחות שפוי ממני" הם עלו לכרכרה והתיישבו אמילי שמה לב שאמירתה של הנערה המוזרה לא שיפרה את מצב רוחו של הארי "אני לונה, לונה לאבגוד" אמרה הנוסעת המוזרה כבדרך אגב והם התחילו לנסוע, בשאר הנסיעה אמילי היתה עסוקעה בלבהות  בטירה ואילו הארי היה עסוק במה שנראה כשכנוע עצמי שהוא לא משוגע הרמיוני ורון שוחחו בלחישות  ולונה קראה בעיתון מוזר למדי...
כשהכרכרה עצרה  הם ירדו אחד אחד ולפני שאמילי יכלה לשים את רגליה על הקרקע הופיעה מולה אישה גבוהה ונוקשה הלבושה גלימה ירוקה ושיערה היה אסוף בפקעת הדוקה, היא אמרה במהירות "שלום את בוודאי העלמה בלק, מיונך יתקיים בחדר המנהל, פוטר התוכל להוביל את העלמה בלק לחדר המנהל? הסיסמה היא סוכריות רחף" זה היה  נשמע מעט מוזר שהסיסמה לחדר המנהל תהיה שם של סוכריה אך אמילי ידעה שבשביל דמבלדור זה כמעט נורמלי,
"כמובן פרופסור "הארי השיב והפרופסור הלכה "אני אפגוש אתכם בארוחה" הוא אמר להרמיוני ורון והוביל את אמילי לתוך הטירה הם הלכו כמה רגעים בשקט אמילי מתפעלת כמו ילדה קטנה מכל דבר עד שהגיעו לפסל של מפלץ שנראה מעוצבן למדיי "סוכריות רחף" הארי אמר בקול ברור והמפלץ זז קצת כדי לחשוף פתח לגרם מדרגות שנע מעצמו הם עלו למעלה עד שהגיעו לפתח דלת ממורקת שעליה מקוש דלת בצורת גריפין הארי דפק על הדלת וחיכה מתוך החדר נשמע קול עמוק הקורא "יבוא" הארי פתח את הדלת והם נכנסו...

מקווה שנהנתם כולם להגיב! ולדרג!
אם אתם בטא או שאתם מכירים בטא אז לשלוח לי הודעה...
שאלה חשובה לקוראי הפאנפיק!
האם אתם מעדיפים שהפאנפיק יהיה כתוב מנקודת מבט של אמילי או להמשיך כמו שאני עושה עכשיו?

הפרק הקודם		הפרק הבא